פרשת מקוב – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מאין תקציר עריכה
מ תקלדה
שורה 4:
בינואר [[1913]] מצא האיכר יונתן מקוב, בנה של [[בתיה מקוב]], שלוש מעובדותיו, יהודיות ממוצא תימני, מלקטות ענפים וזמורות. בעת ההיא יוצאי תימן היו רגילים ללקט בשדות ובכרמים זרדים יבשים להסקה. מקוב תפס את עובדותיו והכה אותן נמרצות. לאחר מכן הוא אסר אותן והובילן כשבויות ברחובותיה הראשיים של המושבה רחובות. הנשים התנגדו וברחו, אך מקוב שלח את פועליו הערביים ללכוד אותם, הם תפסו אותן ומקוב קשר אותן ל[[חמור]]ו והמשיך להוביל אותן למושבה.
 
האירוע המשפיל הכה הדים לא רק בקרב תושביה התימנים של רחובות אלא במושבה כולה. ועד המושבה הזדרז לדון את מקוב והטיל עליו עונש של [[נפוליאון (מטבע)|נפוליאון]] אחד, השווה ערך ל-20 [[פרנק צרפתי|פרנקים]]. הקנס היה נמוך במיוחד ועורר תרעומת. עם זאת בעיתונות נטען שעצם עמדתוהעמדתו לדין מעידה כי הציבור לא עובר בשתיקה על אלימות כזו{{הערה|שם=רחובות|{{הפועל הצעיר||רחובות|1913/01/10|01401}}}}. כעבור שבוע, פרסם [[יעקב רבינוביץ]] תגובה חריפה בעיתון, כינה בה את יונתן מקוב "יונתן העמלקי" וקרא לכל להחרימו: {{ציטוטון|אם אחרי זה מענישים את יונתן העמלקי בעשרים פרנקים והכל נגמר בכי טוב אז סלחו נא לי – אבל חרפה היא ליהודי לחיות במקום של בני התחיה וזקופי הקומה האלה! אם זו היא גאולתינו ותחיתינו – נשוב נא לקישינב ואודסה!}}. לאחר התפוצצות הפרשה נחשפו מקרים דומים על התעללות בעולים מתימן.
 
הסיפור זכה לחשיפה חוזרת בספרו של ד"ר משה נחום, נשיא [[הפדרציה העולמית של יהדות תימן]] וחבר [[הקונגרס היהודי העולמי]], "בין שתי תרבויות"{{הערה|משה נחום, '''בין שתי תרבויות'''. ירושלים: הוצאת המחבר, תשמ"ט-1989}}. השיר נכלל בספר "שושנת תימן" בעריכת דן אלמגור שאיגד את שירים על [[יהודי תימן]]{{הערה|דן אלמגור, '''שושנת תימן: בני תימן בזמר העברי'''. תל אביב: אעלה בתמר, 2008}}.