מועמר קדאפי – הבדלי גרסאות

לוב פתחה תחת שלטון קדאפי בסיסי [[טרור]] בשטחה ונתנה חסות ל[[ארגון טרור#ארגוני טרור פעילים|ארגוני טרור ערבי]] ברחבי ה[[עולם]]. המשטר הלובי החל ב[[מרוץ החימוש|חימוש מואץ]] ופתח ב[[הסתה]] אנטי-ישראלית תוך קריאה ל[[פאן-ערביות|איחוד כל מדינות ערב למדינה אחת]] ואיום על מדינות ערב שגילו יחס חיובי לישראל (שאחד משיאיו היה ב[[מלחמת לוב-מצרים]] ביולי [[1977]]).

 

 

כחלק מן האידאולוגיה של קדאפי, לפיה יש לאחד את המוסלמים-האפריקאים לכדי ישות מדינית אחת, החל כבר מ-[[1972]] ליצור את [[הלגיון האיסלאמי הפאן-אפריקאי]]. הלגיון הורכב מ[[שכיר חרב|שכירי חרב]], אזרחי מדינות [[סאהל|חבל הסאהל]] כצ'אד, [[ניז'ר]], [[מאלי]], [[הרפובליקה המרכז אפריקאית]] ו[[סודאן]], שזכו לאימון ול[[שכר|משכורות]] גבוהות. בפרט נסמך הלגיון על בני שבטי ה[[טוארג]] וה[[ג'נג'וויד]] (שבטי [[בדואים]] מוסלמים מ[[דארפור]]), להם ייחס קדאפי זיקה למקורות העם הלובי ו[[תורת הגזע|עליונות גזעית]]. בנוסף לכך הלגיון היה פתוח לכל שכיר חרב הן ממדינות אפריקאיות, הן ממדינות ערב והן ממדינות כ[[סרביה]] ו[[אוקראינה]], כל עוד הם נשבעו אמונים לקדאפי, לפי מתכונת [[לגיון הזרים הצרפתי]]{{הערה|שם=globs|1=‫{{גלובס|אסף אוני|ממזרים חסרי כבוד: הצצה לצבא שכירי החרב של קדאפי|1000627550|5 במרץ 2011}}}}. הלגיון, שחלק מלוחמיו גויסו בכפייה וחלקם התפתו להצעות לשכר ול[[כבוד]], נשלח להילחם בסדרת הפלישות לצ'אד. לאחר גירושה הסופי של לוב משטחי צ'אד ב-[[1989]] צומצם כח הלגיון מכ-7,000 איש בשיאו לכ-2,000 איש.