ויקיפדיה:הכה את המומחה – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
RimerMoshe (שיחה | תרומות) |
|||
שורה 288:
(קחו בחשבון שני דברים נוספים, אחד מה נשלח בדואר? לעיתים רבות נשלח כסף בפרט לא"י. אני חושב שד"ר מורגנשטרן כותב על זה בהקשר לאחד הסיבות של מאסר אחד מאדמורי חבד אבל זה היה קודם לכן, שהוא נאסר באשמת העברת כספים לא"י מאחר שזה היה אסור כי הייתה מלחמה בין רוסיה לעותמאנים. איני מצוי כעת בפרטים אז אני לא מדייק עמכם הסליחה. בכל אופן גם מכתב של מילים יכול להיות בעיה כשמעבירים משהו בין מדינות אויב. אז כאשר מדברים על שאלה של כיצד מתנהג מנהיג עם משלוח דואר כלומר האם ולמה ישלח אותו בדואר ממשלתי, יכול להיות שזה גם חלק מהסיפור... ) [[משתמש:מי-נהר|מי-נהר]] - [[שיחת משתמש:מי-נהר|שיחה]] 16:20, 20 בנובמבר 2020 (IST)
{{שבירה}}
[[משתמש:ינון גלעדי|ינון גלעדי]], הסיפור הרבה יותר פשוט ממה שעלה במהלך הדיון עד כאן. לדואר הרוסי, כמו לכל יתר שירותי הדואר בעולם במאות השנים האחרונות, היה מונופול על העברת דברי דואר בתוך גבולות המדינה. מבחינה חוקית אסור היה לאיש להעביר מכתבים שלא באמצעות הדואר הממלכתי הרשמי של אותה המדינה, וכל מי שעשה זאת, ונתפס, היה צפוי לקנסות ואף לעונשי מאסר (תלוי בתקופה ובחומרת העבירה). למרות האיסור, היו כמובן אלו שפעלו בניגוד לחוק, מסיבות שונות ומשונות, והפעילו "מנגנונים" פרטיים להעברת מכתבים, החל משליח פרטי (כמו בסיפור על האדמו"ר) וכלה במנגנוני דואר מורכבים שהצליחו לפעול למרות התנגדות השלטון (דוגמת שירותי הדואר הזר שהופעלו על ידי המעצמות הזרות בשטחי האימפרייה העות'מאנית בחסות הסכמי הקפיטולציה).
המיוחד בסיפור הנוגע לאדמו"ר הוא לא העובדה שהוא הפר את החוק ושלח מכתב האמצעות שליח פרטי, אלא שהוא החליט "לפצות" את הממשלה הרוסית על אובדן ההכנסה שגרם לה ולקרוע בול דואר אותו רכש במחיר מלא.
וקצת יותר בהרחבה...
שירותי הדואר המודרניים כפי שאנו מכירים אותם כיום החלו להתגבש במדינות שונות בעולם החל מן המאה ה-17, ובעיקר במהלך המאה ה-18. מיד עם הקמת המנגנון של העברת דברי הדואר דאגה המדינה לחוקק חוקים שהעניקו לה בלעדיות על הפעלת שירות הדואר. צריך להכין כי שירותי הדואר לאורך כל השנים היו רווחיים מאוד לגורם שעסק בכך, והמדינה ביקשה להבטיח לעצמה את מקור ההכנסה המשמעותי הזה.
במקרים רבים התירה המדינה לגורמים פרטיים להפעיל שירותי דואר משלימים, כאלו שלא סופקו על ידי השירות הממלכתי ולא התחרו בו. כך לדוגמה, בתקופה בה שירותי הדואר הממלכתיים הובילו דברי דואר רק אל בית הדואר המרכזי בעיר ולא חילקו את המכתבים לבתי הנמענים, מותר היה להקים שירותי דואר שיובילו מכתבים בין בית הלקוח ובין בית הדואר הרשמי, או בין בתי התושבים בתוך אותו היישוב. על פי כלל זה פעלו במדינות דוגמת אנגליה וארצות הברית מאות שירותי דואר עירוניים פרטיים שהובילו מכתבים בתוך גבולות העיר. ברוסיה, שם פעל הדואר הממלכתי (שהיה כפוף במאה ה-19 למשרד הדואר) רק בין הערים הגדולות ולא סיפק שירות למרחב הכפרי, הופעלו בחסות משרד הפנים שירותי דואר כפריים שהובילו את המכתבים מן היישובים הכפריים אל בתי הדואר שבערים הראשיות וחילקו את המכתבים שאספו מבתי הדואר אל בתי התושבים בכפרים (שירותי דואר אלו נודעו בכינוי "דואר זמסטבו"). על שירות דואר שכזה, אחד מני רבים, שפעל בדרום אמריקה תוכל לקרא בערך [[הבולים של מרידה (ונצואלה)]]. כל השירותים המשלימים האלו פעלו כל זמן שלא התחרו בשירות הממשלתי אלא השלימו אותו, וכאשר התרחב השירות הממשלתי וסיפק את השירות שקודם לכן ניתן על ידי הגורם הפרטי, נאלץ שירות הדואר הפרטי להפסיק לפעול.
היו גם מצבים בהם התירה המדינה לגופים פרטיים להתחרות בליבת שירות המונופול הממשלתי, אולם לרוב היא הטילה על משתמשי השירות הפרטי המתחרה עלות כספית נוספת שנועדה לפצות על אובדן הכנסות המדינה. שתי דוגמאות למצבים שכאלו תוכל לקרא הערכים [[הפרש הקטן (בולאות)]] ו-[[בול אישור הובלה]].
האדמו"ר, בקנס שגזר על עצמו בקריעת בול הדואר, עשה בפועל מעשה הדומה למתואר בשני הערכים האחרונים שציינתי. הוא שילם פעמיים את עלות המשלוח, פעם לשליח (הלא חוקי) שהוביל אותו בפועל ופעם לממשלה באמצעות קריעת בול הדואר אותו רכש בכסף מלא.
חשוב לזכור כי למרות ההצדקה העצמית של האדמו"ר, בעיני השלטון הרוסי הוא עדיין היה עבריין, שפעל בניגוד לחוק. אם השליח נושא המכתב הפרטי היה נתפס, גם הליח וגם השולח היו צפויים לעונשים כבדים. [[משתמש:RimerMoshe|RimerMoshe]] - [[שיחת משתמש:RimerMoshe|שיחה]] 18:41, 21 בנובמבר 2020 (IST)
== ציור ביהדות ==
| |||