פסק דין בוקר – הבדלי גרסאות

הקונים טענו כי לפי החוק יש להעדיף את זכותו של קונה שהתקשר בחוזה, שילם חלק מסכום הרכישה וקיבל לידיו את החזקה - על פני זכותו של נושה אשר ישן על זכויותיו ולא דאג לרישום זכותו. כמו כן טענו הרוכשים כי [[מידת הצדק]] דורשת להעדיף את זכותם של הרוכשים על פני זכותו של הנושה. בנוסף הקונים טענו כי לא ניתן להטיל עיקול על נכס שיצא מחזקתה של החייבת, בשל לשון תקנה 238 לתקסד"א הקובעת כי עיקול זמני יוטל על מקרקעין שנמצאים "בידי החייב", כלומר בחזקתו של החייב.

*בהתייחס לטענת "מידת הצדק", בית המשפט דחה את טענת הקונים לפיה זכותם כקונים צודקת יותר מזכות הנושים, ונימק שמאחר והחוזה ומסירת החזקה אינם מעבירים בעלות על המקרקעין (עד השלמת הרישום בטאבו) הרי שאף הרוכשים נתנו למעשה אשראי למוכר. לכן זכותם אינה צודקת יותר מזכותו של נושה רגיל.

*בהתייחס לטענה כי לא ניתן להטיל עיקול על נכס שיצא מחזקתה של החייבת, בשל לשון תקנה 238 לתקסד"א, בית המשפט דחה טענה זו, וקבע שכוונת לשון החוק אינה דווקא לנכסים שבחזקת החייב.

 

*בהכרעה אשר יצרה את "הלכת בוקר", נקבע שצו העיקול גובר על זכות אובליגטורית של הקונה שטרם רשם את הנכס על שמו בטאבו.

 

המשפט האוסטרי אשר גם בו עסקה במקרקעין שטרם הושלם רישומה בטאבו מקנה זכות אובליגטורית בלבד, ההלכה המקובלת היא שרכישה חוזית של מקרקעין כולל העברת חזקה, אינה יכולה למנוע עיקול מצד נושים של המוכר{{הערה|"הקונה של נכס בלתי-נד אינו רוכש על ידי חוזה מכר זכות להתנגדות להוצאה-לפועל המתנהלת על ידי אדם שלישי אף אם נמסרה לו חזקה, אם, בזמן שמתנהל ההוצאה-לפועל טרם נרשמה לזכותו (של המתנגד) בעלות הנכסים בפנקסי המקרקעין." (Neumann-Lichthlau (1969 עמוד 450.}}. אם כי לשיטת המלומד האוסטרי קלנג (Klang), העיקרון של הסתמכות על הטאבו נועד לקניה ולא לרכישת זכויות בהוצאה לפועל. משכך, לשיטת קלנג, משנמסרה החזקה לידי הקונה הוא יכול להתנגד לעיקול הנכס בשל חובות המוכר, אפילו כאשר הנכס רשום עדיין על שם המוכר.

 

 

==הערות שוליים==