תשלום עיתי ותשלום חד-פעמי – הבדלי גרסאות

ביהמ"ש אימץ מלכתחילה את שיטת הפיצוי החד-פעמי, בגין נזקיו העתידיים של נפגע, על פי [[המשפט המקובל|הפרקטיקה האנגלו-סכסית]]{{הערה|1=קציר, ראו ה"ש 1 לעיל.}}. בעבר, נפסקו פיצויים עתיים במקרים שעליהם חל [[חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים]] ובמקרים בהם הייתה הסכמה של שני הצדדים, כי הפיצוי ייפסק לניזוק על ידי תשלומים אלו. לאחר מכן חל שינוי עקב [[חקיקה שיפוטית]] [[בית משפט|וביהמ"ש]] החל לפסוק פיצויים עתיים גם במקרים הנשלטים על ידי [[פקודת הנזיקין]]. הדבר נגע בעיקר במקרים של נזק גופני חמור המוביל לקיצור אורך החיים של הניזוק, וביחס לאב הנזק של הפסד השתכרות והוצאות בעתיד בלבד.{{ש}} פיצוי עתי עשוי להישקל בעיקר לגבי נפגעים צעירים מאוד שפגיעתם הייתה קשה, או לגבי נפגעים אשר מצבם עשוי להשתנות באופן רדיקלי בעתיד באופן שקשה לחזותו בעת ה[[דיון אזרחי|משפט]]{{הערה|1=שם, בעמ' 621.}}. בפרשת נעים נ' ברדה{{הערה|1=פרשת ברדה, ראו ה"ש 10 לעיל.}} הוכרה סמכות בית המשפט לפסוק תשלומים עתיים בתביעות נזיקין על פי פקודת הנזיקין. בפרשת עיריית [[חיפה]] נ' מוסקוביץ{{הערה|1=פרשת מוסקוביץ, ראו ה"ש 10 לעיל.}} נפסקו פיצויים בתשלום חד-פעמי לקטינה כבת שנה וחצי שנפגעה קשות בעת ניתוח, שם השופטת נתניהו המירה את התשלום החד-פעמי לתשלום עתי. השופט אור חיזק זאת בפרשת רחמים נ' גנדלר{{הערה|1=פרשת גנדלר, ראו ה"ש 10 לעיל.}} כשאמר כי ההלכה היא שגם בתביעות על נזקי גוף על פי פקודת הנזיקין מוסמך ביהמ"ש לפסוק פיצויים בדרך של תשלום עתי. בפרשות עיריית חיפה נ' מוסקוביץ{{הערה|1=פרשת מוסקוביץ, ראו ה"ש 10 לעיל.}}, עזבון סעידי נ' פור{{הערה|1=פרשת עזבון סעידי, ראו ה"ש 12 לעיל.}}, כהן נ' עיריית ת"א{{הערה|1=ע"א 4641/94 כהן נ' עיריית ת"א, פ"ד נ(1) 422.}}, אסרף נ' המגן{{הערה|1=פרשת אסרף, ראו ה"ש 10 לעיל.}} וקופת חולים נ' רחמן{{הערה|1=פרשת רחמן, ראו ה"ש 10 לעיל.}}, נקבע קיומה של הסמכות מפורשות{{הערה|1=קציר, ר' ה"ש 1 לעיל, בעמ' 609.}}.{{ש}} ביהמ"ש פוסק פיצויים עתיים בגין הפסדים הצפויים בעתיד, לגבי ההוצאות ואובדן השתכרות בעבר כמו גם כאב וסבל, ביהמ"ש פוסק תשלום חד-פעמי{{הערה|1=אנגלרד, ראו ה"ש 9 לעיל, בעמ' 352.}} . כך בפרשת עיריית חיפה נ' מוסקוביץ{{הערה|1=פרשת מוסקוביץ, ראו ה"ש 10 לעיל.}} פסק ביהמ"ש עבור הוצאות עתידיות, לרבות הפסד השתכרות, פיצויים עתיים, בעוד שבגין כאב וסבל, התאמת מגורים ורכישת רכב נפסק תשלום חד-פעמי. ביהמ"ש פוסק פיצויים בתשלום עתי כשיש חשש שבמקרים של תשלום חד-פעמי, הניזוק עלול להישאר, כעבור זמן, במצב בו לא יהיה לו מקור כספי לסיפוק צרכיו{{הערה|1=ע"א 3375/99 אקסלרד נ' צור שמיר, פ"ד נד(4) 450; ת"א (י-ם) 202/93 לולו מחמוד נ' מ"י, לא פורסם.}}. בנוסף נפסקים פיצויים בתשלום עתי כאשר עתידו של הניזוק אינו ברור מבחינות אחרות, כך בפרשת אבו סעדה{{הערה|1=ע"א 1892/95 אבו סעדה נ' משטרת ישראל, פ"ד נא(2) 704.}}. כמו כן, גם במקרים של חוסר ודאות אודות תוחלת החיים של הניזוק נפסקים פיצויים עתיים{{הערה|1=ת"א (י-ם) 668/92 שטראוס נ' ד"ר יובל, לא פורסם; פרשת גנדלר, ראו ה"ש 10 לעיל.}}. במקרים עליהם חלה פקודת הנזיקין והניזוק אינו תושב הארץ, ביהמ"ש פסק תשלום חד-פעמי{{הערה|1=ת"א (חי') 1142/82 כהן נ' החברה להגנת הטבע, פ"מ תש"ן (1) 400.}}. ביהמ"ש סירב לפסוק פיצויים עתיים כשעתידו הכלכלי של הנתבע אינו ברור, כך בפרשת גנאים נ' סועאד{{הערה|1=ת"א (חי') 417/89 גנאים נ' סועאד, לא פורסם.}}, בה הנתבעת הייתה [[חברת ביטוח]] אשר לגביה אין ודאות לגבי חוסנה הכלכלי לאורך השנים. ברבות הימים נמצאו דרכים להבטיח את רציפות התשלומים העתיים, בין על ידי ערובה שתינתן בידי הגוף החייב ובין על ידי הקמת קרן שממנה הם ישתלמו{{הערה|1=קציר, ראו ה"ש 1 לעיל, בעמ' 619.}}. בפרשת רחמים נ' גנדלר{{הערה|1=פרשת גנדלר, ראו ה"ש 11 לעיל.}}, נפסקו פיצויים בסכום חד-פעמי עד שלניזוק ימלאו 18 שנים וכשיעבור מבית הוריו למוסד רפואי יהיה זכאי לתשלומים עתיים. בפרשות בית החולים המרכזי עפולה נ' פינטו{{הערה|1=ע"א 6696/00 בית החולים המרכזי עפולה נ' פינטו, לא פורסם.}} ובפרשת ש.ר.ב (בי"ח [[מרכז רפואי מעיני הישועה|מעיני ישועה]]) נ' אבישג אברהם{{הערה|1=ע"א 1819/03 ש.ר.ב. (בי"ח מעיני הישועה) נ' אבישג אברהם, לא פורסם.}} נפסק גם כן פיצוי עתי ופיצוי חד-פעמי. כאשר התקופה שבגינה נפסקים הפיצויים היא קצרה יחסית, אין טעם בפיצוי עתי, כך בפרשת סרולביץ נ' לוינטל{{הערה|1=ע"א 5610/94 סרולביץ נ' לוינטל, לא פורסם.}}, בה הנפגעת הייתה בת 75 בעת שנפגעה ובת 82 בעת שנפסק הדין בביהמ"ש העליון. בפרשת נעים נ' ברדה{{הערה|1=פרשת ברדה, ראו ה"ש 10לעיל.}} השופט ברק (כתוארו אז), קבע כי לביהמ"ש נתונה הסמכות לפסוק תשלום עתי גם ללא הסכמת שני הצדדים, כך גם בפרשות טביב נ' כץ{{הערה|1=ת"א (ב"ש) 224/77 טביב נ' כץ, פ"מ תשל"ח(1) 366.}}, עזבון סעידי נ' פור{{הערה|1=פרשת עזבון סעידי, ראו ה"ש 12 לעיל.}} וקופת חולים נ' רחמן{{הערה|1=פרשת רחמן, ראו ה"ש 10 לעיל.}} .{{ש}}