טימוכארס – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מ מאד-מאוד (דרך WP:JWB)
שורה 32:
אזכור הגנים מחוץ לעיר המושקים במים הזורמים מתוך העיר, מדגיש את הקביעה שהעיר עצמה הייתה שופעת במים, אך במקביל אינו סותר את הטענה שהשטח מחוץ לעיר היה צחיח. לקורא ניתן להבין כי בזמן המצור זרימת המים מתוך העיר הופסקה והצבא הסלאוקי לא יכול היה ליהנות מפרות הגנים.{{הערה|שם=בר כוכבא 461}}
 
תיאור דומה מאדמאוד של ירושלים מופיע גם אצל [[סטראבון]] (בתחילת [[המאה ה-1 לספירה]]), שגם הוא מזכיר את הניגוד בין שפע המים בתוך העיר לחוסר המים שמחוץ לה, אולם אצלו השטח חסר המים מסביב לעיר הוא גדול יותר, 60 סטדיות.{{הערה|סטראבון, '''[[גאוגרפיקה]]''', [http://penelope.uchicago.edu/Thayer/E/Roman/Texts/Strabo/16B*.html ספר 16, פרק 2], סעיפים 36, 40.}}
לחלוקה המעגלית המשונה של השטח שמחוץ לירושלים, המופיעה בשני התיאורים, אין אף מקבילה אחרת בתיאורים הרבים של ירושלים. ככל הנראה אין בספרות היוונית-רומית חלוקה דומה של עיר אמיתית וסביבותיה למעגלים מרכזיים. חלוקה כזאת קיימת בתיאור העיר הדמיונית [[אטלנטיס]],{{הערה|[[אפלטון]], '''[http://classics.mit.edu/Plato/critias.html קריטיאס]''' {{אנ|Critias (dialogue)}}, d113}} שהייתה מוקפת ברצועות מעגליות של ים ואדמה. ייתכן ותיאור זה נתן השראה לטימוכארס או לסופר מוקדם יותר לתאר כך עיר אמיתית.{{הערה|Bezalel Bar-Kochva, '''The Image of the Jews in Greek Literature: The Hellenistic Period''', p. 462}}
 
שורה 42:
 
גם הסופר המצרי-יווני [[אפיון (מדקדק)|אפיון]] ([[המאה ה-1 לספירה]]) טען שאנטיוכוס אפיפנס מצא בבית המקדש פסל של חמור, שהיהודים היו "נותנים לו כבוד אלהים ומרוממים אותו באמונה רבה", ומכיוון שהיה "מעשה זהב כולו וכסף רב מחירו" - לקח אותו עם יתר אוצרות המקדש. על פי יוסף בן מתתיהו, אפיון טען שאת סיפורו על כניסת אנטיוכוס למקדש (שמלבד [[עלילת החמור]] כולל גם [[עלילת דם]] על פולחן יהודי הכולל [[קרבן אדם]]) הוא מצא אצל [[פוסידוניוס]] ו[[אפולוניוס מולון]].{{הערה|שם=נגד אפיון ז|יוסף בן מתתיהו, [[S:קדמות היהודים - נגד אפיון#ז 2|'''נגד אפיון''', מאמר שני, פרק ז]].}}
עיבודיהם של פוסידוניוס ומולון לסיפור [[חיבור אבוד|אבדו]], אולם מכיוון שסיפור כניסת אנטיוכוס אפיפנס למקדש ומציאת פסל החמור מופיע אצל דיודורוס וגם אצל אפיון, ייתכן מאדמאוד שלשניהם היה מקור משותף, ככל הנראה פוסידוניוס. ומכיוון שאצל דיודורוס הסיפור מופיע כחלק מדיווחו על המצור של סידטס (שמלבד עלילת החמור כולל גם את [[עלילת המצורעים]]), [[בצלאל בר כוכבא]] מציע את חיבורו של טימוכארס כמקור הדיווח על סידטס (ובתוכו גם הסיפור על אפיפנס), כאשר ככל הנראה פוסידוניוס בחר להשמיט את עלילת הדם (ולכן אינה קיימת בגרסת דיודורוס).{{הערה|Bezalel Bar-Kochva, '''The Image of the Jews in Greek Literature: The Hellenistic Period''', p. 238, 490}}
 
אולם טימוכארס לא המציא את סיפור כניסת אנטיוכוס הרביעי למקדש. לא הייתה סיבה שבגינה ימציא סיפור כזה, בהיותו היסטוריון של אנטיוכוס השביעי שהגיע להסדר פשרה עם היהודים ואף היו לו חילות עזר יהודים שליוו אותו במערכה [[האימפריה הפרתית|הפרתית]]. יתר על כן, רוב המלכים שבאו אחרי אנטיוכוס הרביעי (ובהם אנטיוכוס השביעי) השתייכו לענף היריב של בית המלוכה שיצא מ[[סלאוקוס הרביעי]], אחיו הבכור של אנטיוכוס אפיפנס. ניתן להניח שטימוכארס השתמש במקור כלשהו (שגם הוא אינו המקור המוחלט של העלילות עצמן) מבית המלוכה מתקופת אנטיוכוס אפיפנס או אנטיוכוס אופטור, בנו ויורשו, שהתאמץ להצדיק את [[חילול הקודש]] שבוצע על ידי המלך במקדש היהודי ואת הרדיפה חסרת התקדים של הדת היהודית.{{הערה|Bezalel Bar-Kochva, '''The Image of the Jews in Greek Literature: The Hellenistic Period''', p. 464-465}}