|
'''קטאנה''' (ב[[קאנג'י]]: '''刀''', ב[[רומאג'י]]: '''katana''') היא [[חרב יפנית]] ארוכה, אם כי בשפה היפנית המילה היא שם כללי לכל [[חרב]], וגם ל[[סכין]].
כאשר דנים בקטאנה, לרוב הכוונה היא ל'''אוצ'יגטאנה''', החרב המסורתית שבה השתמשו ה[[סמוראי|סמוראים]] - חרב מעוקלת, בעלת [[להב]] חד-צדדי ו[[ניצב (חרב)|ניצב]] ארוך המאפשר אחיזה בשתי הידיים, כיוון שמשקלה נע בין 1 [[קילוגרם]] עד 1.5 [[קילוגרם]]. אורך הלהב נע בדרך כלל בין 60 ל-80 [[סנטימטר]]ים. בדרך כלל הסמוראים חגרו את הקאטנה יחד עם [[ואקיזאשי]] (חרב יפנית קצרה). שילוב זה של שתי החרבות נקרא "דאישו" (daisho), וייצג את [[מעמד|מעמדו]] ה[[חברתי]] של הסמוראי. הנדן של הקאטנה, נקרא "סאיה" (saya). השימוש הרגיל בחרב הוא לחיתוך ושיסוף, אם כי גם דקירות אפשריות. בדרך כלל מחזיקים את הקטאנה בשתי ידיים, אך ניתן להחזיקה גם ביד אחת, וחוגרים אותה כך שהלהב פונה כלפי מעלה. השימוש העיקרי בקטאנה לא היה בשדה הקרב - שםאליו הסמוראים השתמשויצאו בעיקרחמושים ב[[חץ וקשתיומי]] מסוג(קשת [[יומי]]יפנית) וב[[חנית|חניתותיארי]] מסוג(חנית [[יארי]]יפנית), והחרבבעוד הייתההחרב נשקהמעוקלת, ל[[הגנהשעיקולה עצמית]]משפר -את אלאיכולות בחייםהשיסוף האזרחיים,שלה שםאך שימשהמקשה כנשקעליה מרכזילחדור ב[[אמנויותשריון, לחימה]]שימשה רבות,בעיקר בכ[[קנגו]],סמל וב[[דו-קרבסטטוס]]ות רביםהמסמל בעריםאת ובתוךמעמד מבניםהסמוראים כגוןכמו [[טירה|טירות]]גם נשק להגנה עצמית בחיים האזרחיים.
הקטאנה פותחה ביפן ב[[המאה ה-14|מאה ה-14]]{{הערה|טרנבול 2010, עמ' 22. שם נקובה השנה 1400 אך ככל הנראה מדובר בעיגול כלפי מעלה.}} והחליפה בהדרגה את חרב ה'''[[טאצ'י]]''' (ביפנית "חרב גדולה") שדמתה לה במראה אך הייתה מעוקלת וארוכה יותר עם [[להב]] עם קצה חיתוך באורך 80 [[סנטימטר]]. פרט ההבדללגודל העיקריהן ביניהןגם הואנבדלו שהטאצבאיכות המתכת ובאופן החגירה- הטאצ'י נחגרה כך שהלהבשהלהבה פנהפונה כלפי מטה. במהלך המעבר מהטאצ'י לקטאנה היו מקרים רבים בהם חרבות טאצ'י קוצרו והוסבו לחרבות קטאנה. ההבדל העיקרי שמאפשרניתן לקבוע האם חרבהחרב יפניתחושלה היא טאצכטאצ'י או קטאנהכקטאנה הואלפי מיקום ה[[חתימה|חתימת]] של האומן שחישל את החרב ב-tang, בסיס הלהב שמושחל לתוך ה[[ניצב (חרב)|ניצב]]. על החתימה הופיעה בצד שפנהלפנות כלפי חוץ כאשרכשהחרב החרבחגורה, נחגרה.ולכן מאחראופן שהטאצ'יהחגירה נחגרההשונה כשהלהבשל פונההחרבות כלפיהוביל מטהלמיקום והקטאנה כשהלהב פונה כלפי מעלה, מיקום החתימה ב-tang היה הפוךחתימה ביניהןשונה.
תהליך חישול הקטאנה היה ארוך ומורכב ושוכלל לדרגת אמנות. הקטאנה מורכבת מ[[פלדה]] ממספר סוגים: קצה החיתוך בלהב חושל מפלדה חזקה, קשה וחדההמחזיקה במיוחדחוד, בעוד שלבשמעטפת הלהב וגוף החרב חושלחושלה מפלדה חזקהרכה וגמישה. שילוב זה יצר [[להב]] חזק וחד שיכל לעמוד ב[[כוח (פיזיקה)|כוחות]] וה[[מאמץ (מכניקה)|מאמצים]] הנוצרים מחיתוך חומר קשה וספיגת מכות וזעזועים. הלהבים הטובים והאיכותיים ביותר, בידיהם של סמוראים חזקים ומיומנים, היו חזקים מספיק כדי לחתוך דרך [[קסדה|קסדת]] ה[[קאבוטו]].
הקטאנה סימנה את מעמד הסמוראים עד [[רסטורציית מייג'י]], שפגעה במעמד הסמוראי. אך החרב המשיכה לחיות בעולם [[אמנות לחימה|אמנויות הלחימה]], וכיום היא מזוהה עם מספר אומניות לחימה וספורטי לחימה, לדוגמה [[קנדו]], [[איאיידו]], ועוד. ישנם עדיין בתי ספר ללחימה המנסים לשמר את ה[[קוריו]] (koryu - האסכולה העתיקה) של השימוש בחרב, ובהם עדיין מתאמנים בטכניקות לחימה עתיקות.
הקטאנה שימשה כנשקו העיקרי של ה[[סמוראי]] במשך מאות שנים, עד שבסופו של דבר איבדה את חשיבותה המבצעית בגלל אימוץ [[נשק חם|הנשק החם]] ב[[יפן]]. אף על פי שהשימוש המקורי איבד ממשמעותו, ה[[קנג'וטסו]] (אמנות הלחימה בחרב) התפתחה למספר אמנויות לחימה וענפי ספורט מזרם ה[[גנדאי בודו]]. למשל, [[איאיידו]] היא אומנות שליפת הקטאנה, ו[[קנדו]] הוא ספורט הדומה ל[[סיף]], אך עם חרבות יפניות מעוקלות. אף על פי כן, ה[[קוריו]] (koryu - האסכולה העתיקה) עדיין מלמדים את השיטות וטכניקות הלחימה מהזמנים הפאודליים של יפן.
בעבר, על מנת לתרגל את השימוש בקטאנה, ביצעו סמוראים רבים [[טסוג'יגירי]]. במהלך האקט התאמן הסמוראי בקטאנה על עובר אורח תמים.
|
