הווילגיזציה באתיופיה – הבדלי גרסאות

מיד לאחר [[המהפכה האתיופית]] [[החונטה הצבאית האתיופית]] הכריזה על תוכנית של התיישבות מחדש, ולכן בין השנים [[1976]]–[[1977]] החלה התיישבות מחדש של כ-40,000 בתי אב, תוכנית זו המשיכה בקצב משביע רצון וב-[[1982]] 112 יישובים חדשים ומתוכננים נוצרו שהכילו יותר מ-120,000 תושבים, יישובים אלו הוקמו בעיקר במערב ובדרום מערב אתיופיה. בתחילת [[1984]] ממשלת אתיופיה הכריזה על תוכנית גרנדיוזית ליישוב של יותר מ-1.5 מיליון אזרחים מצפון אתיופיה לדרומה, לתוכנית זו התנגדו תושבים רבים שגרו בצפון והתנגדו לעברולעבור לדרום בגלל התרבות השונה שם. ב-[[1986]] התוכנית נמשכה ובעקבותיה התיישבו מחדש כ-600,000 אזרחים. ב[[מחוז וואלגה]] התיישבו מחדש כ-200,000, ב[[מחוז ילובור]] כ-150,000 וקצת יותר מ-120,000 באזור העיר [[פאווה]]. התוכנית היישוב הגדולה ביותר תוככנה ל[[גוג'אם]] שמומנה על ידי ממשלת [[איטליה]], בנוסף לכך 78,000 אזרחים יושבו גם במחוזות [[באגמדיר]], [[שאווה]] ו[[מחוז קאפה]]{{הערה|1=Thomas P. Ofcansky and LaVerle Berry, A Country Study: Ethiopia, page 183. }}. למרות הצלחת התוכנית הממשלה האתיופית הפסיקה את התוכנית באמצע [[1986]] בגלל הלחץ הבינלאומי, המצב ביישובים החדשים לא היה טוב והאוכלוסייה הגיעה לשם בכוח צבאי ולא מרצונה ההיסטוריון [[ריצ'רד פאנקהארסט]] משווה את מרכזי ההתיישבות למחנות הריכוז של [[היטלר]]{{הערה|1=Richard Pankhurst, Politics and the Ethiopian Famine, 1984-1975.}}.