רצח אורון ירדן – הבדלי גרסאות

אורון ירדן, ילד בן שמונה, נחטף מסביבת בית הוריו שב[[סביון (יישוב)|סביון]] ב-[[8 ביוני]] [[1980]]. הוא נראה עולה למכונית נהוגה בידי אלמוני לבוש מדים ולאחר מכן הגיעו הודעות טלפוניות אנונימיות לבית הוריו ובהן דרישת כופר תמורת שחרורו.{{הערה|{{מעריב|יוסף וולטר ושעיה סגל|ילד בן 8 שנחטף לא הוחזר אף ששולמו 2 מיליון ככופר|1980/06/11|00100}}{{ש}}{{מעריב||המשך|1980/06/11|00202}}}}.

לאחר שלא עלה בידי המשטרה לאתר את הילד החטוף ואת חוטפו באופן מיידי, הוחלט להיענות לדרישת החוטף ולשלם לו את דמי הכופר, בסך שני מיליון לירות (כ-4.7 מיליון [[שקל חדש|ש"ח]], לאחר הצמדה ל[[מדד המחירים לצרכן|מדד]] עד 2019), בשטרות של 50 [[שקל ישן]].{{הערה|החטיפה התרחשה כשלושה חודשים וחצי לאחר המעבר מ[[לירה ישראלית|לירה]] ל[[שקל ישן|שקל]], ולכן אף שהחוטף נקב את סכום הכופר בלירות, התשלום בוצע בשקלים}}. בהוראת [[צוות משא ומתן משטרתי|צוות המשא ומתן המשטרתי]] הניח אביו של אורון ירדן את הכסף בשקיות פלסטיק בשעת לילה בחבית שהחוטף סימן בסיד לבן בסמוך לשכונת [[נווה נאמן]] ב[[הוד השרון]]. בתוך שקית הכסף הושתל משדר לצורך מעקב אחר החוטף. כמו כן, מספריהם הסידוריים של השטרות נרשמו מראש והועברו לכל ה[[בנק]]ים בישראל. חבילות השטרות אף סומנו באבקה זוהרת. על החבית שבה הונח הכופר נערכה תצפית באמצעות [[אמצעי ראיית לילה]].

לאחר 60 שעות במהלכן הפרשה הייתה אסורה לפרסום, לאור כישלון המשטרה בתפיסת החוטף החטיפה פורסמה לפנות בוקר ב-11 ביוני 1980.{{הערה|{{דבר|ראובן שפירא|המשטרה מרחיבה חיפושיה אחר הילד החטוף לכל הארץ|1980/06/12|00101}}}}.

דבר חטיפת ילד, אירוע שהיה נדיר ב[[ישראל]] עד אז, והראשון בו נחטף ילד לשם קבלת כופר{{הערה|{{מעריב|יוסף ולטר ושעיה סגל|חטיפת ילדים לשם סחיטת כסף מהוריהם - נדירה בארץ|1980/06/11|00102}}, {{מעריב||המשך|1980/06/11|01501}}}} גרם לזעזוע בציבור, עד כי ראש הממשלה [[מנחם בגין]] מצא לנכון לפנות לחוטף בפניה דרמטית ב[[רדיו]] בקולו הוא במהלך ישיבה של [[תנועת החרות]], לשחרר את הילד.{{הערה|{{מעריב|יוסף ולטר ושעיה סגל|בגין פונה לחוטפים כאדם וכיהודי|1980/06/13|00300}}}}. העיתונות עקבה מדי יום אחר חקירת החטיפה בידיעות יומיות בעמוד הראשון.{{הערה|{{דבר|ראובן שפירא|אין התפתחויות נוספות בחקירת המשטרה בפרשת החטיפה|1980/06/23|00107}}}}.

דיון ציבורי התקיים, מצד אחד, בדרישה להחמיר את הענישה על חוטפים למטרות כופר, ומצד שני בהעלאת הרעיון לתת לחוטף חסינות אם ישיב את הילד בחיים.{{הערה|{{דבר|ראובן שפירא|תיתכן החלטה על מתן חסינות לחוטף הילד|1980/06/16|00112}}}}.

המשטרה הקימה מפקדה מיוחדת והפנתה את כל כוחותיה לחיפושים אחר הילד.{{הערה|{{דבר|ראובן שפירא|המיפקדה לחיפושים אחר אורון מתפרקת|1980/06/22|00105}}}}. [[קלסתרון]] של החשוד בחטיפה, ושל חשוד בהיותו שותפו, פורסמו בעיתונות עם מספרי טלפון להתקשרות.{{הערה|{{דבר|ראובן שפירא|המשטרה תולה תקוות בסיוע התושבים|1980/06/15|00100}}}}. מספר חשודים נעצרו כחשודים בחטיפה, אך התברר שאין להם קשר לאירוע.

המשטרה העבירה הנחיה לכל הבנקים בישראל לדווח לה על כל הפקדה של מזומנים בסכום הגדול מ-10,000 שקלים. ב-27 ביוני 1980 דיווח בנק הפועלים שאזרח הפקיד 13,000 שקלים במזומן בסניף של הבנק ב[[רחובות]], בחשבון שאותו פתח תשעה ימים קודם לכן.{{הערה|{{מעריב|אהרן פריאל|"קיבלתי שטרות מסומנים" אמר הפקיד למנהלת הבנק|1980/06/30|00201}}}}. חוקרי המשטרה הגיעו אל הכתובת שרשם המפקיד. בניגוד למעשיו בעת איסוף כספי הכופר, הפעם החוטף לא נזהר והוא נרשם בשמו ובכתובתו האמיתיים - צבי גור, תושב [[נתניה]] בן 33 שעסק בציור, אך לא היה מוכר כ[[צייר]] בחוגי ה[[אמנות]]. השוטרים מצאו בביתו את בת-זוגו, בחיפוש בבית נמצא רוב סכום הכופר. כמו כן,

מצא חוקר ה[[זיהוי פלילי|מז"פ]], אלכס פלג, צנצנת דומה לזו שנמצאה בקרבתה של חבית הכופר, ובה מלח שולחן. מציאת הצנצנת התאומה הביאה את החוקר לחשוד בגור, שנעצר.{{הערה|{{דבר|ראובן שפירא|מיפנה משמעותי בפרשת החטיפה; נעצרו שני חשודים|1980/06/30|00107}}}}. יחד עם גור נעצרו בת זוגו וכן אדם ששירת יחד איתו במילואים. השניים שוחררו לאחר מספר ימים משהתברר שאין להם קשר לחטיפה.{{הערה|{{מעריב|איה אורנשטיין|המשוררת-מאהבת והחבר לשירות המילואים שוחררו מהמעצר - אין להם קשר לחטיפה|1980/07/02|00301}}}}.

בחקירתו על ידי [[ארמונד לוי]], הודה גור בחטיפה{{הערה|{{מעריב|אלי דנון|הוא לא טיפוס שמסוגל לתכנן בריחה ולעזוב את הארץ|1985/12/22|00301}}}} והוביל את החוקרים אל גופת הילד שהוסתרה תחת ערימת גרוטאות ליד [[בית גולדמינץ]] בנתניה.{{הערה|{{מעריב|יוסף ולטר ושעיה סגל|36 שעות הסתובב החשוד עם גופת אורון בתא המטען|1980/07/01|00100}}}}. לטענתו של גור, הוא הסתובב ברחבי הארץ עם הילד במכוניתו וניהל את שיחות הכופר מטלפונים ציבוריים במקומות שונים. הילד נרצח על ידי גור בחניון ארלוזורוב, כאשר גור חנק אותו לאחר שהילד בכה והרים את קולו בקריאות חזרה הביתה. גור רכן עליו עם המרפק על החזה וביד השנייה חסם את פיו מאוויר. בחקירתו נתברר גם כיצד הצליח לקחת את דמי הכופר מבלי להיתפס; התברר כי הוריה של בת זוגו גרו בשכונת [[נווה נאמן]]. גור הסתתר בלילה מתחת למסד של הבית, זחל בחשיכה אל החבית ונעלם כלעומת שבא אל מתחת לבית, מבלי שבני הבית הבחינו בכך.

התובעת במשפט הייתה [[שרה סירוטה]].{{הערה|{{מעריב|איה אורנשטיין|ההורים הביטו בעיני רוצח בנם והוא לא התחרט|1985/12/22|00302}}}}.

הרקע הבעייתי של צבי גור נחשף במהלך חקירתו. התברר כי ב-28 ביולי [[1976]] הוא נידון ל-18 חודשי מאסר בפועל ועוד 18 חודשים על תנאי בגין ביצוע פריצות לבתי עסק והפצת המחאות ללא כיסוי. גור ישב אז כשנה בכלא לאחר ניכוי שליש על התנהגות טובה. ב-24 באפריל [[1980]], חודש וחצי לפני חטיפתו של אורון ירדן, ביצע גור ניסיון חטיפה כושל של הילד נ' שקד מ[[כפר שמריהו]].{{הערה|{{דבר|ראובן שפירא|נסיון חטיפה קודם נכשל בכפר שמריהו|1980/07/01|00106}}; {{דבר||המשך|1980/07/01|00106}}}}. גור פיתה את נ' להיכנס לרכבו בתואנה כלשהי והחל להתרחק מהיישוב. נ' נבהל והחל לבכות ועל כן גור החזיר אותו סמוך למקום שממנו אסף אותו. באותו ערב התקשר גור לאמו של נ', התנצל בפניה ואמר כי מדובר באי הבנה כביכול. למחרת התפרסמה בעיתון ידיעה על ניסיון לחטוף ילד מכפר שמריהו.

גור נכלא ב[[כלא איילון]].{{הערה|{{מעריב|גיל יודילוביץ'|תעשה שאני אצא מפה, אדוני ראש הממשלה|1985/08/28|00303}}{{ש}}{{מעריב|יוכי רבינוביץ|עין תחת עין|1985/08/29|02500}}}}.

ב-[[20 בדצמבר]] [[1985]], בעת שהועסק בציור [[ציור קיר|ציורי קיר]] על גבי חומות הכלא מבחוץ, ללא שמירה, [[בריחה מכלא|ברח מהכלא]].{{הערה|{{מעריב|גיל יודילוביץ'|הרוצח צבי גור עסק בצביעת חומות הכלא מבחוץ, בלי שמירה|1985/12/22|00300}}}}. המשטרה ניהלה אחריו מצוד, אך הוא הצליח לחמוק ממנה.

לאחר שישה ימים עלה ב[[ראשון לציון]] על אוטובוס ל[[חולון]], זוהה על ידי נוסעת באוטובוס והובא על ידי הנהג למשטרת חולון.{{הערה|{{מעריב|גיל יודילוביץ', אלי דנון ואילן בכר|אדוני, אני בטוחה שהאיש הזה הוא צבי גור, אמרה אסתר לנהג האוטובוס|1985/12/26|00903}}}}{{הערה|{{ynet|ירון דרוקמן|כשצבי גור נמלט מהכלא והכניס מדינה לחרדה|4607823|27 בדצמבר 2014}}}}. בעקבות זאת, הועמד גור לדין{{הערה|{{מעריב|איה אורנשטיין|החל משפט הבריחה של צבי גור|1986/09/18|00702}}}} ונמנעו ממנו חופשות למשך עשר שנים.

בשנת 1995 גור החל שוב לצאת לחופשות, אולם במרץ 2005 נשללו ממנו שוב החופשות בעקבות מידע מודיעיני על התנהגותו ובמאי 2005 הוא הועבר מ[[כלא מעשיהו]] ל[[כלא באר שבע]].{{הערה|עע"א (באר-שבע) 5801/07, פסק דין מ-23 בינואר 2008; {{פס"ד עליון|קישור=08016750.n06|סוג=רע"ב|עותר=צבי גור|משיב=שירות בתי הסוהר|ניתן ב=6 ביולי 2009}}}}. ביולי 2010 החל לצאת שוב לחופשות.

ב-13 בספטמבר 2017, 37 שנים לאחר מעצרו, הודיעה ועדת השחרורים על שחרורו של גור, לאחר שהפחיתה 8 שנים מעונשו הקצוב ל-45 שנות מאסר.{{הערה|{{ynet|גלעד מורג|צבי גור, רוצח הילד אורון ירדן, בדרך לשחרור מוקדם|5016557|14 בספטמבר 2017}}}}. הפרקליטות עתרה לבית המשפט המחוזי בלוד נגד החלטת ועדת השחרורים,{{הערה|{{ynet|גלעד מורג|הפרקליטות ערערה: "לא לשחרר את רוצח הילד אורון ירדן"|5018393|18 בספטמבר 2017}}}}, הערעור התקבל וגור לא שוחרר.{{הערה|{{ynet|גלעד מורג ואיתי בלומנטל|הערעור התקבל: רוצח הילד אורון ירדן לא ישוחרר|5036090|31 באוקטובר 2017}}}}. גור ערער על החלטה זו לבית המשפט העליון. ערעורו נדחה, אך בית המשפט פסק שעל הוועדה לדון שוב בשחרורו בתום ריצוי שמונה תשיעיות (ארבעים שנים) מגזר הדין הקצוב. ביולי 2019 קיימה הוועדה את הדיון נוסף. במהלך הדיון ביקש גור מוועדת השחרורים לדחות את הדיון בשנה שבמהלכה ישתתף בתוכנית שיקום, אולם בקשתו סורבה.{{הערה|{{מעריב אונליין|אלון חכמון|צבי גור, רוצח אורון ירדן, משך את הבקשה לשחרור מוקדם|707527|10 ביולי 2019}}}}.

במאי 2020 ביקש להשתחרר עקב גילו המבוגר ומחלתו הקשה והחשש שמא ידבק ב[[מחלת נגיף קורונה 2019|נגיף הקורונה]] בכלא, אולם ועדת השחרורים דחתה את בקשתו,{{הערה|{{ynet|גלעד מורג|נדחתה בקשת רוצח הילד אורון ירדן לשחרור מוקדם|5739987|31 במאי 2020}}}}, כמו גם בקשות חוזרות ביולי{{הערה|{{וואלה|דניאל דולב|פעם שנייה בתוך חודש: נדחתה בקשת רוצח הילד אורון ירדן לשחרור מוקדם|3371719|5 ביולי 2020}}}} ובדצמבר{{הערה|{{mako|אור רביד, ליה ספילקין|ועדת השחרורים דחתה את בקשת אסיר העולם צבי גור לשחרור מוקדם|c9415a31179b671027|news-law/2020_q4|31 בדצמבר 2020}}}} של אותה השנה. באוקטובר 2021 החליטה ועדת השחרורים לשחררו על־תנאי למשך ארבעה שבועות בשל מצבו הסופני.{{הערה|{{mako|יובל אראל|ועדת השחרורים קבעה: בשל מצבו, רוצח אורון ירדן ישוחרר מהכלא על תנאי|631268df7697c71027|news-law/2021_q4|13 באוקטובר 2021}}}}. הפרקליטות הודיעה שתערער על ההחלטה.

גור נפטר בגיל 75, ב-[[15 באוקטובר]] [[2021]] ב[[בית החולים אסף הרופא]], אחרי 41 שנות מאסר.{{הערה|1={{ynet|גלעד מורג, רועי רובינשטיין|אחרי 41 שנות מאסר: מת צבי גור, רוצחו של הילד אורון ירדן|60151940}}}}.

[[מאיר כרמון]], שהיה פקד במשטרת ישראל ואחד האחראים לחקירת החטיפה והרצח, כתב [[רומן היסטורי]] בשם "'''השמונה ביוני'''", המבוסס במידה רבה על הפרשה. הספר יצא לאור ביוני 2013, בהוצאת "מסדה".{{הערה|{{nrg|שרה לייבוביץ'-דר|הקיץ השחור: תיק החטיפה והרצח של אורון ירדן נפתח|477/373|7 ביוני 2013|54|2}}}}.

ב-[[8 ביוני]] [[2020]] שודר ב[[כאן 11]] הסרט של הבמאיות תמנע גולדשטיין חטב והדר קליינמן צדוק "סיפור חטיפתו ורציחתו של הילד אורון ירדן ז"ל - קץ התמימות", חלק מסדרה בת 3 פרקים בשם "[[קצה חוט (סדרת טלוויזיה)|קצה חוט]]", העוסקת במקרי רצח שאירעו במדינת ישראל. בסרט מרואיינת אחותו של אורון, ליאורה, וכן אנשי משטרה שעסקו בחקירת המקרה, בראשם ניצב [[משה טיומקין]], אז מפקד [[מחוז תל אביב (משטרה)|מחוז תל אביב]].{{הערה|{{כלכליסט|רותה קופפר|הבמאית של הסרט על אורון ירדן: "פתאום בבועת התמימות צצה מפלצת"|3831291|8.6.2020}}}}.