ג'ו ג'יטסו – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מ הטמעת תבנית:בקרת זהויות בערכים (תג)
אין תקציר עריכה
שורה 12:
|אמנים מפורסמים=
|ספורט אולימפי=לא
}}{{לערוך}}[[קובץ:JUJITSU (AND RIFLES) in an agricultural school.jpg|שמאל|ממוזער|250px|אימון ג'ו-ג'וטסו ביפן, בסביבות 1920]]
}}
'''גּ'וּ גּ'יטְסוּ''' (או '''גּ'וּ גּ'וּטְסוּ''' או '''ג'ו ג'יצו''' {{שם בשפת המקור|שפה=יפנית|קובץ=Ja-Jujutsu.oga|שם=柔術}}) הוא שם של [[אמנויות לחימה יפניות|אמנות לחימה יפנית]] עתיקה ([[יפן|יפניתקוריו]]) בה עשו שימוש ה[[סמוראי]]ם. משמעות המילים ג'ו ג'יטסו היא "תורתמיומנויות הנסיגהרכות", כלומר:והטכניקות עלשל ידיהאמנות כניעהנועדו מדומהלשימוש מגיעיםבמצב לניצחון.{{הערה|שם=הערהבו מספרהמתרגל 24859341:0|{{צ-ספר|מחבר=יוסףנלחם אבירם,ביריב מאירחמוש בניהו,ומשוריין עמנואלבעוד גילהוא עצמו אינו חמוש או חמוש באופן קל, רפאלולכן פנון|שם=אנציקלופדיהנועדה לספורטלשימוש ולתרבותכמוצא הגוף|מו"ל=עםאחרון עובד|שנתבמצב הוצאה=1959|עמ=241|כרך=ראשון}}}}בו הלוחם נפרק מנשקו. כמו כן טכניקת הג'ו ג'יטסו מהווה חלק נכבד מהסילבוס של אמנויות לחימה נוספות, ביניהן [[קרב מגע]], ו[[דניס הישרדות]] ו[[ג'ו ג'יטסו ברזילאי]].
[[קובץ:JUJITSU (AND RIFLES) in an agricultural school.jpg|שמאל|ממוזער|250px|אימון ג'ו-ג'וטסו ביפן, בסביבות 1920]]
'''גּ'וּ גּ'יטְסוּ''' (או '''גּ'וּ גּ'וּטְסוּ''' או '''ג'ו ג'יצו''' {{שם בשפת המקור|שפה=יפנית|קובץ=Ja-Jujutsu.oga|שם=柔術}}) הוא שם של [[אמנות לחימה]] [[יפן|יפנית]] בה עשו שימוש ה[[סמוראי]]ם. משמעות המילים ג'ו ג'יטסו היא "תורת הנסיגה", כלומר: על ידי כניעה מדומה מגיעים לניצחון.{{הערה|שם=הערה מספר 24859341:0|{{צ-ספר|מחבר=יוסף אבירם, מאיר בניהו, עמנואל גיל, רפאל פנון|שם=אנציקלופדיה לספורט ולתרבות הגוף|מו"ל=עם עובד|שנת הוצאה=1959|עמ=241|כרך=ראשון}}}} כמו כן טכניקת הג'ו ג'יטסו מהווה חלק נכבד מהסילבוס של אמנויות לחימה נוספות, ביניהן [[קרב מגע]] ו[[דניס הישרדות]].
 
שיטת הג'ו-ג'יטסו מתמקדת ב[[גראפלינג]].
ראוי להבדיל בין הג'ו ג'יטסו, ששימשה כאמור את ה[[סמוראי]] "איש ה[[צבא]]", ובין ה[[נין ג'וטסו]], שיטת לחימתם של ה[[נינג'ה]] - "סוכני החרש", "המרגלים" ו"אנשי הלוחמה הזעירה", ב[[היסטוריה של יפן|תקופה הפיאודלית ביפן]].
 
להבדיל מאמנויות לחימה אחרות כמו [[קראטה]], ג'ודו או אייקידו להן יש אב מתווה-דרך ממנו התפתחה השיטה, אין מקור רשמי שידוע שממנו התפתח הג'ו ג'יטסו. בכתבים עתיקים שנמצאו באזורים שונים ב[[סין (אזור)|סין]] נראים תרשימי טכניקות שונות המזכירות את הטכניקות של הג'ו ג'וטסו אך המופע הראשון הידוע של השיטה היה בשנת [[1650]], על ידי רופא יפני שחי ב[[סין (אזור)|סין]], והציג את השיטה במעמד 10 סמוראים. במשך למעלה מ-200 שנה נשמרה השיטה בסוד בחוג מצומצם של כת הסמוראים. בסוף המאה התשע-עשרה, סטודנט יפני בשם קאנו הוציא מהשיטה את התרגילים המסוכנים ושיווה לה אופי ספורטיבי, ואז התפשטה אמנות הלחימה הזו ברחבי [[יפן]].{{הערה|שם=הערה מספר 24859341:0}}
שיטת הג'ו-ג'יטסו מתמקדת גם בלחימה ב[[כלי נשק]], נעילות מפרקים, הטלות ובריחים, או חבטות שונות.
 
להבדיל מאמנויות לחימה אחרות כמו [[קראטה]], ג'ודו או אייקידו להן יש אב מתווה-דרך ממנו התפתחה השיטה, אין מקור רשמי שידוע שממנו התפתח הג'ו ג'יטסו. בכתבים עתיקים שנמצאו באזורים שונים ב[[סין (אזור)|סין]] נראים תרשימי טכניקות שונות המזכירות את הטכניקות של הג'ו ג'וטסו אך המופע הראשון הידוע של השיטה היה בשנת [[1650]], על ידי רופא יפני שחי ב[[סין (אזור)|סין]], והציג את השיטה במעמד 10 סמוראים. במשך למעלה מ-200 שנה נשמרה השיטה בסוד בחוג מצומצם של כת הסמוראים. בסוף המאה התשע-עשרה, סטודנט יפני בשם קאנו הוציא מהשיטה את התרגילים המסוכנים ושיווה לה אופי ספורטיבי, ואז התפשטה אמנות הלחימה הזו ברחבי [[יפן]].{{הערה|שם=הערה מספר 24859341:0}}
 
אף על פי שנשקם המרכזי היה חץ וקשת, לצורכי קרב בטווחים קרובים הסמוראים השתמשו בחרב (קטאנה). תורת הלחימה ב[[חרב]] נקראה קן ג'יטסו ("טכניקת חרב") והיא לימדה שימוש נכון בחרב, [[שליפה (נשק)|שליפה]] וחיתוך מהיר ללא מעצורים. תנועות הלחימה היו מעגליות ונועדו ללחימה בטווח בינוני – טווח החרב. לעיתים נתקלו סמוראים אלה במקרים בהם לא יכלו לשלוף את החרב מפאת הטווח הקצר וכך מבסיס הלחימה בחרב התפתחו טכניקות שונות ללחימה בטווח קצר ללא נשק המבוססות על תנועות מעגליות, יציאה מטווח התקפות היריב וניצול תנועתו כנגדו. עם השנים התפתחו בריחים וחניקות שנועדו לניטרול סופי ומיידי של התוקף. אומנות הג'ו ג'יטסו נקראת גם "אומנות אם" כיוון שממנה צמחו והתפתחו שיטות לחימה אחרות (לדוגמה: [[ג'ו ג'יטסו ברזילאי]], [[ג'ודו]], ואף חלקים מה[[נין ג'וטסו]]) המבוססות על אותם עקרונות בסיסיים של ניצול תנועה וחוסר שימוש בכוח של המגן כנגד התוקף.