מוזיקה מזרחית – הבדלי גרסאות

לאחר מלחמת העולם השנייה עלו משפחות יהודיות רבות למדינת ישראל החדשה, שנוסדה ב-1948.<ref>{{cite web|url=https://2009-2017.state.gov/r/pa/ei/bgn/3581.htm|title=Israel|publisher=State.gov|access-date=2012-12-30}}</ref> התנועה של ה"מוזיקה מזרחית" התחילה בשנות החמישים עם אמנים תוצרת בית בשכונות עם ריכוז גבוה של יהודים ממדינות ערב שהיו מנגנים בחתונות ובאירועים אחרים. הם ביצעו שירים בעברית, אבל בסגנון ערבי, בכלים ערביים מסורתיים - ה[[עוד]], ה[[קאנון (כלי נגינה)|קאנון]] וה[[דרבוקה]]. בשנות ה-60, הם הוסיפו לצליל [[גיטרה אקוסטית]] ו[[גיטרה חשמלית|חשמלית]] וכך הצליל שלהם הפך לאקלקטי יותר. זמרים קישטו בדרך כלל את שירתם ב[[סלסול (מוזיקה)|סלסולים]], וההגשה הייתה לרוב בצליל באף או גרוני. האינטונציה הייתה בדרך כלל מערבית, לעומת זאת; זמרים לא השתמשו בסולמות הרבעטון האופייניים למוזיקה הערבית. בשנות ה-80 [[סינתיסייזר|סינתיסייזרים]]ים וכלים אלקטרוניים עשו את הופעת הבכורה שלהם במוזיקה המזרחית.<ref>Horowitz, Amy (2010), "Mediterranean Israeli Music and the Politics of the Aesthetic pp 1-155</ref>

מילות השיר היו במקור טקסטים הלקוחים מהספרות העברית הקלאסית, כולל שירים של משוררים עבריים מימי הביניים. מאוחר יותר הוסיפו טקסטים של משוררים ישראלים, והחלו לכתוב גם מילים מקוריות. דוגמה לכך הוא השיר "חנהלה התבלבלה", ששר יזהר כהן עם מילים מאת המשורר והתמלילן הישראלי המודרני [[נתן אלתרמן]], בלחן מסורתי. זמרים גם תרגמו את אהובי הילדות מערבית לעברית והוסיפו אלקטרוניקה וקצב מהיר יותר.<ref>Friedman, Thomas (1987), "Using Songs, Israelis Touch Arab Feelings" pp 1-3 [https://www.nytimes.com/1987/05/03/world/using-songs-israelis-touch-arab-feelings.html]</ref>