מצב צבירה – הבדלי גרסאות

'''מצב צבירה''' של [[חומר]] הוא אחד מה[[מצב (תרמודינמיקה)|מצב]]ים או ה[[פאזה (חומר)|פאזות]] הבסיסיים והעיקריים של החומר, שניתן להבדיל ביניהם באופן [[אינטואיציה|אינטואיטיבי]]. לחומר ארבעה מצבי צבירה הניתנים לצפייה בחיי היום־יוםהיום-יום והם: [[מוצק]], [[נוזל]], [[גז]] ו[[פלזמה (מצב צבירה)|פלזמה]]. קיימות פאזות רבות נוספות לחומרים שונים, ולעיתים כדי להבדיל ביניהן נדרשים ידע וכלים מתאימים.

חומר יעבור ממצב צבירה אחד לשני בטמפרטורה מסוימת, הנקראת טמפרטורת מעבר. טמפרטורות המעבר שונות עבור כל חומר. עקב החשיבות הרבה של מצבי הצבירה והמעברים ביניהם בחיי היום־יוםהיום-יום, לכל מעבר מצב צבירה שם ייחודי: מעבר ממוצק לנוזל נקרא [[התכה]] (ולא "המסה" כפי שנקרא בשפת היום־יוםהיום-יום), מעבר מנוזל לגז נקרא [[התאיידות]]. מעבר מגז לפלזמה נקרא [[יינון]]. גם למעברים ההפוכים שם ייחודי: מעבר מפלזמה לגז נקרא [[רקומבינציה (חשמל)|רקומבינציה]], מעבר מגז לנוזל נקרא [[התעבות]], ומעבר מנוזל למוצק נקרא [[הקפאה]] או התמצקות.

לא כל החומרים מופיעים בכל מצבי הצבירה, לדוגמה: פחמן דו־חמצני-דו-חמצני, בלחץ אטמוספירי רגיל, עובר היישר ממצב מוצק למצב גז, ללא מעבר דרך חומר הנוזל.

* '''[[פלזמה (מצב צבירה)|פלזמה]]:''' חלק או כל האלקטרונים שבחומר מתנתקים ממנו והמולקולות הופכות להיות [[מטען חשמלי|טעונות חשמלית]]. מבחינה מכנית, פלזמה מתנהגת כגז - אינה שומרת על נפח קבוע וממלאת את הכלי המכיל, אך היא מוליכה חשמל, ותכונותיה הכימיות שונות לחלוטין.

ב[[תרמודינמיקה]], נהוג לתאר את מצבי הצבירה של החומר בדיאגרמת פאזות T-P. זהו תרשים דו-ממדי שבו ציר x הוא ה[[טמפרטורה]] T ואילו ציר y הוא ה[[לחץ]] P. במערכת צירים זו מציירים את העקומות המפרידות בין מצבי הצבירה של הנוזל ובכך מחלקים את השטח לשלושה חלקים, כאשר בכל חלק החומר נמצא במצב צבירה אחר. בקווים המחברים בין שני אזורים החומר יכול להימצא ב[[שיווי משקל תרמודינמי|שיווי משקל]] בשתי הפאזות, מסיבה זו הם נקראים "קווי דו־קיוםדו-קיום". [[נוסחת קלאוזיוס קלפרון]] מאפשרת לחשב את השיפוע של קווים אלה.

חומרים שונים נבדלים בתנאים בהם מתרחש מעבר מצב צבירה. במרבית המקרים, הגדלת ה[[לחץ]] בו נמצא החומר מעלה את טמפרטורות מעבר מצבי הצבירה שלו.
דוגמה של חומר הנפוץ על פני כדור הארץ בשלושת מצבי הצבירה שלו הוא ה[[מים]]: בלחץ של [[אטמוספירה]] אחת נקודת ההיתוך שלהם (שבה הם הופכים מקרח למים) היא 0 מעלות צלזיוס, ונקודת הרתיחה שלהם (שבה הם הופכים ממים לאדי מים שהם גז) היא 100 מעלות. חומרים אחרים ([[חנקן]] למשל) הופכיםבעלי מגזנקודת למוצקרתיחה אךנמוכה ורק עם שרביט קסםמאוד, ולכן הם נפוצים רק בצורת גז על פני כדור הארץ, בעוד לחומרים כמו [[ברזל]] נקודת היתוך גבוהה מאוד, ולכן הם נפוצים רק בצורת מוצק על פני כדור הארץ.

ה[[פלזמה (מצב צבירה)|פלזמה]] שונה באופן מהותי ממצבי הצבירה האחרים. בעוד שההבדל בין מצבי הצבירה האחרים (גז, נוזל ומוצק) הוא רק באופי הקשרים החלשים אשר יוצרות מולקולות החומר בינן לבין עצמן ללא שינוי במבנה המולקולות והאטומים עצמם, בפלזמה משתנה מבנה האטום עצמו. במצב צבירה זה, הקרוי גם גז מיונן, אחדים מה[[אלקטרון|אלקטרונים]] שבקליפה החיצונית (או כל האלקטרונים הללו) הופרדו מה[[אטום]], והחומר הוא אוסף של [[יון|יונים]] ואלקטרונים שאינם מחוברים זה לזה. מצב צבירה זה אופיין לראשונה על ידי [[ויליאם קרוקס]] בשנת 1879. אף שמצב זה אינו נפוץ ב[[כדור הארץ]], הוא מצב הצבירה של 99% מהחומר הרגיל ב[[היקום|יקום]] (כלומר, למעט [[חומר אפל|החומר האפל]] וה[[אנרגיה אפלה]]) . צורות נפוצות של פלזמה כוללות את [[השמש]] ו[[כוכב]]ים נוספים, [[ברק]], [[רוח השמש]], הגז בנורות ניאון ופלאורסנט ועוד.