תצהיר – הבדלי גרסאות

סעיף 15 לפקודת הראיות [נוסח חדש], תשל"א-1971{{הערה|{{כפתור|ויקיטקסט}} {{ויקיטקסטסחפ|פקודת הראיות#|סעיף 15|סעיף 15 לפקודת הראיות [נוסח חדש], תשל"א-1971}} ב{{ויקיטקסט|ויקיטקסט:ספר החוקים הפתוח|ספר החוקים הפתוח}} באתר ל[[ויקיטקסטפקודת הראיות]].}} קובע כי במקרה שאדם רשאי או נדרש להוכיח דבר כלשהו על ידי תצהיר בכתב, הרי שתצהיר כזה יהיה ראיה כשרה, וזאת לאחר שהמצהיר הוזהר כי עליו להצהיר את האמת וכי יהא צפוי לעונשים בחוק אם לא יעשה כן. תחילה יש להזהיר את המצהיר, ודרישה זו מהותית-עניינית, כלומר המצהיר חייב להיות מוזהר על תוכן תצהירו. לאחר מכן, האזהרה תאושר על פני התצהיר בידי אחד מאלה: שופט; דיין בבית דין דתי; [[היועץ המשפטי לממשלה]] או פרקליטים; עורך דין; ראש רשות מקומית.

[[פקודת הראיות]] ג קובעת כי דין תצהיר כדין הצהרה בשבועה.