ויקיפדיה

גריגורי גגארין – הבדלי גרסאות

עיון אינטראקטיבי בהיסטוריה
→ העריכה הקודמתהעריכה הבאה ←
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
חזותיקוד ויקי
מ קו מפריד בטווח מספרים
שורה 3:
 
== ביוגרפיה ==
גריגורי גגארין נולד ב[[סנקט פטרבורג|סנט פטרסבורג]] למשפחת אצולה גאגרין. אביו, הנסיך גריגורי איבנוביץ' גגארין, היה דיפלומט רוסי בצרפת ולאחר מכן השגריר באיטליה. סבו וסבתו מצד אביו היו הנסיך איבן סרגייביץ' גגארין ואשתו. אביו נישא בסנט פטרסבורג בשנת 1809 לאמו יקטרינה פטרובנה סוימונובה, בתם של פיוטר אלכסנדרוביץ' סוימונוב ואשתו יקטרינה איבנובנה בולטינה. עד גיל 13 שהה הילד עם משפחתו בפריז וברומא ולאחר מכן למד ב[[סיינה]] . גריגורי לא קיבל חינוך אמנותי רשמי, אלא לקח שיעורים פרטיים מהצייר הרוסי [[קארל ברולוב]] שהתגורר באותה תקופה באיטליה.<ref>{{קישור כללי|כתובת=http://www.staratel.com/pictures/ruspaint/154.htm|כותרת=ГАГАРИН Григорий Григорьевич. Линейная конструкция в пространстве. № 2. 1957-58. Плексиглас, нейлоновая струна, дерево|אתר=www.staratel.com|תאריך_וידוא=2022-03-15}}</ref>
 
ב-[[1832]] חזר לסנט פטרסבורג, התוודע ל[[אלכסנדר פושקין]] ואייר את יצירותיו כמו "[[אגדת צאר סאלטן|אגדת הצאר סאלטן]]". הוא גם התקרב לאופוזיציה ול[[מיכאיל לרמונטוב]]. <ref>{{קישור כללי|כתובת=http://feb-web.ru/feb/lermenc/lre-abc/lre/lre-0982.htm|כותרת=Гагарин Г. Г. // Лермонтовская энциклопедия. — 1981 (текст)|אתר=feb-web.ru|תאריך_וידוא=2022-03-15}}</ref>
 
הוא עבד כדיפלומט רוסי בפריז, רומא ו[[קונסטנטינופול]]; שהה שנתיים ב[[מינכן]]. ב-[[1839]], לאחר שובו לרוסיה, נסע יחד עם הסופר הרוסי ולדימיר סולוגוב מסנט פטרבורג ל[[קאזאן]]. סולוגוב כתב את רומן על המסע הזה, וגגארין אייר אותו.
 
== המלחמה הקווקזית ==
גגארין גם המשיך את ידידותו עם לרמונטוב, ובשנת 1840 עקב אחריו לגלותו בקווקז ב[[מלחמת הקווקז]]. כנראה הם גרו יחד באותו אוהל.
 
הם השתתפו במבצעים נגד הילידים המאכלסים את הרי הקווקז, אך גם המשיכו בעבודתם היצירתית. ידועות כמה יצירות אמנות שחתומות על ידי שניהם.
שורה 23:
ב-29 באוגוסט [[1848]] נישא לסופיה אנדרייבנה דשקובה (7 ביולי 1822 - 20 בדצמבר 1908), בתו של אנדריי דשקוב ואחייניתו של דמיטרי דשקוב, שר המשפטים לשעבר.<ref>{{קישור כללי|כתובת=https://www.gagarin.com/personages/sad1822.html|כותרת=Les Princes Gagarin: Sophie Andréevna Dachkov|אתר=www.gagarin.com|תאריך_וידוא=2022-03-15}}</ref>
 
בשנים 1848-18551848–1855 הוא התגורר ב[[טביליסי|טבליסי]] בשירותו של מיכאיל וורונטסוב. בין התפקידים הצבאיים והמנהליים, גגארין עשה הרבה עבודות עבור העיר. הוא בנה שם תיאטרון, צייר את קתדרלת טביליסי, ושיחזר ציורי קיר של הקתדרלות הגיאורגיות הישנות, כולל מנזר בטניה. בשלב זה נולדו הילדים הראשונים מנישואיו השניים.
 
== האקדמיה הקיסרית לאמנויות ==
ב-1855 עבר גריגורי לסנט פטרסבורג כדי לעבוד אצל הדוכסית הגדולה מריה ניקולייבנה, דוכסית לויכטנברג, שהייתה נשיאת האקדמיה הקיסרית לאמנויות. כאן נולדו שני ילדיו הנוספים. <ref>{{קישור כללי|כתובת=https://www.gagarin.com/trees/tree.isg.html|כותרת=Les Princes Gagarin: Arbre Généalogique: Line 1, Branch2: Descendants of Ivan Sergeevich Gagarin|אתר=www.gagarin.com|תאריך_וידוא=2022-03-15}}</ref>
 
בשנת [[1858]] קיבל גגארין את הדרגה הצבאית של מייג'ור גנרל. ב-[[1859]] הוא הפך לסגן הנשיא של האקדמיה הקיסרית לאמנויות, והוא נשאר שם עד 1872. בתו האחרונה, הנסיכה נינה, נולדה ב-1861.
 
כסגן נשיא האקדמיה תמך גגארין ב"סגנון הביזנטי" . הוא בנה את "המוזיאון לאמנות נוצרית מוקדמת" באקדמיה. גגארין גם המשיך לתמוך בשירתו של לרמונטוב, והעלה את "השד" של לרמונטוב בתיאטרון הארמיטאז' המלכותי (1856).
 
גגארין מת בצרפת בשנת 1893.
 
== גלריה ==
אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/wiki/גריגורי_גגארין"