קליע – הבדלי גרסאות

{{ערךהפניה לערך מורחב|קלע}}

הקליעים הראשונים בהיסטוריה הופיעו כקליעי [[קלע]] והיו קיימים עוד מ[[התקופה הנאוליטית]] ושימשו הן לציד והן למלחמה.{{הערה|William J. Hamblin, Warfare in the Ancient Near East to 1600 BC, Routledge, 2006, p 426|כיוון=שמאל}} השימוש המתועד הנפוץ הראשון בקלע למלחמה במזרח התיכון הופיע ב[[תקופת הממלכה התיכונה]] כפי שזה מופיע על קירות אתר הקברות [[קבר בני חסן|בני חסן]].{{הערה| William J. Hamblin, p, 427|כיוון=שמאל}} קליעי הקלע הפשוטים ביותר היו [[חלוק נחל|חלוקי נחל]], אך התכונות ה[[אווירודינמיקה|אווירודינמיות]] של חלוקי נחל אינן טובות כל כך. לכן, התחילו לסתת אבנים כדי להתאים אותן למשימה. בהמשך, ייצרו קליעים גם מ[[חרס]] שנצרף בכבשן במיוחד למטרה זו. קליעי חרס הופיעו כבר ב[[האלף השישיה-6 לפנה"ס|אלף השישיה-6 לפנה"ס]].{{הערה| William J. Hamblin, p, 28|כיוון=שמאל}} גודל הקליעים האלה היה בדרך כלל בגודל של כדור טניס,{{הערה| William J. Hamblin, p, 426|כיוון=שמאל}} אם כי היו גם קליעים גדולים יותר שהגיעו למאות גרמים. ב[[תקופת הברונזה]], ה[[ברונזה]] ששימשה ליצרתליצירת ראשי ה[[חץ|חצים]] הייתה יקרה וזה תרם להפצתם של קליעי החרס והאבן.{{הערה| William J. Hamblin, p, 255|כיוון=שמאל}}

ב[[יוון העתיקה]] ו[[רומא העתיקה|רומא]] הקליעים הטובים ביותר יוצרו מ[[עופרת]]. עופרת צפופה יותר ולכן אפשר היה לצקת קליעים קטנים יחסית בעל משקל מספיק כדי להשיג פגיעה קשה. על קליעי הקלע נהגו להוסיף כתובות פוגעניות כדי לפגוע במוראלבמורל של האויב. למרות הייצור הנרחב של הקליעים הן מחרס והן מעופרת לא נעשה ניסיון להקפיד על תקן אחיד כלשהו. הקליעים היו במשקל שונה ובצורות שונות. הצורה הנפוצה ביותר הייתה דמוית שקד ושקלה כ-30 גרם, אם כי נוצרו גם קליעים שהגיעו לעיתים למשקל של 100 גרם ויותר.{{הערה|1=[http://www.britishmuseum.org/research/collection_online/collection_object_details.aspx?objectId=399876&partId=1 כמו למשל הקליע הזה שמוצג במוזיאון הבריטי]}}

ההתפחותהתפתחות החשובהחשובה נוספת בהתפתחותם של קליעים התרחשה בשלהי [[ימי הביניים]] ותחילת [[הרנסאנס]]. הגורם לכך היה [[אבק שרפה|אבק השרפה]]. אבק שרפה הומצא ב[[סין (אזור)|סין]] ב[[המאה ה-9|מאה ה-9]], אך השימוש בו היה מוגבל. במזרח הופיעו מספר כלי נשק שאבק השריפה היה הכוח המניע שלהם דוגמת [[רומח אש]] וכלים דומים, אך אלה היו נדירים. התפחותהתפתחות קריטית בפיתוח כליבכלי הירייה התרחשה כשאבק השריפה הגיע ל[[אירופה המערבית]] ב[[המאה ה-13|מאה ה-13]].

האירופאים השתמשו באבק השריפה תחילה ב[[תותח]]י [[מצור]], אך עד מהרה הומצאו תותחים קטנים יותר המכונים [[תותח יד]]. היו אלה תותחים קטנים שגודלם אפשר את תפעולם בידי לוחם יחיד. תותח זה היה למעשה צינור חסר [[הדק]] ו[[קת]]. הירי בוצע על ידי קירוב של מקור אש לחור בצינור. האש הציתה את אבק השריפה וגרמה לפיצוץ. כלי ירי פרימיטיביים אלה התפתחו באמצע [[המאה ה-15]] ל[[רובה|רובים]] מהסוג המוכר כיום. רובים אלה כללו את שלושה המרכיבים העיקריים של כל רובה מודרני -– [[קנה (נשק)|קנה]], [[קת]] ו[[הדק]].