כתבי קודש – הבדלי גרסאות

לרבות מה[[דת]]ות יש '''כתבי קודש''' משלהן, המהווים טקסט יסוד לדת, ופעמים רבות מיוחסת כתיבתם לכוח עליון ([[אלוהים]]), שהכתיב את כתבי הקודש ל[[נביא|נביאו]]ו. התהליך שבו אוסף כתבים הופך ל[[קדושה (דת)|מקודש]] ומחייב, כאשר אין לשנות בהם דבר, מכונה [[קאנוניזציה (של כתבים)|קאנוניזציה]]. על פי רוב נוצרת לכתבים מסורת פרשנית, לעיתים זאת עולה על הכתב והופכת לשכבה נוספת של ארון הספרים של אותה הדת.

* [[הדת הזורואסטרית]]: ה[[אווסטה]]

כתבי הקודש זוכים לתפוצה רחבה ביותר, ו[[תרגום|מתורגמים]] לשפות רבות, כך שיהיו זמינים למאמינים בכל שפה שהם דוברים בה. דתות רבות מקדשות את הנוסח המקורי של הטקסט בשפה שבא הוא נכתב. לעיתים, בפרט בנצרות, מקודשים דווקא תרגומים מסוימים של הטקסט (לדוג': [[תרגום השבעים]], [[וולגטה|הוולגטה]]), גם ביהדות נכנסו התרגומים הארמיים לקאנון אך הם תמיד נחשבו פחותים בקדושתם מהעברית. הנוסח המאושר לשימוש ב[[בית תפילה|בית התפילה]] הוא לרוב החלטה של הסמכות הדתית ([[כנסייה (מוסד)|כנסייה]], [[פוסק|פוסקים]]ים וכדומה).

ישנה הקפדה מיוחדת על האיות, פריסת העמוד ואופן הכתיבה או ההדפסה של כתבי קודש. ישנן דתות או זרמים דתיים המתייחסות בחשדנות לכל מעשה תרגום, אחרות מברכות עליו כשהוא משרת את [[מיסיון|הפצת הדת]], או מאפשר להמון העם, שלא מכיר את [[לשון הקודש|שפת הקודש]], להבין את הטקסט המכונן של אמונתם.

ישנה מידה שונה של התייחסות לכתבי הקודש כעצם פיזי כבעלי [[קדושה (דת)|קדושה]]. שרפה והשחתה של ספר קודש נחשבת כעלבון לדת לה הוא שייך, ואלו שימשו ב[[אפליה דתית|דיכויים דתיים]] ו[[:קטגוריה:מלחמות דת|מלחמות דת]] לאורך ההיסטוריה, כמו גם ב[[פשע שנאה|פשעי שנאה]] בימינו.

בנוסף לטקסים דתיים, שבהם מקומם של כתבי הקודש מובן מאליו, משולבים כתבי הקודש גם בטקסים חילוניים. דוגמה מובהקת לכך היא טקס השבעתו של טירון ב[[צה"ל]], שבסיומו מוענק לחיילים יהודים עותק של התנ"ך, ולחיילים נוצרים או מוסלמים עותק של ה[[ביבליה]] או ה[[קוראן]] בהתאמה. במדינות שונות נדרשים [[עד|עדים]]ים להישבע בכתבי הקודש על אמיתות עדותם, ובעלי תפקידים על שמירת אמונם לציבור.