חמשת הקיסרים הטובים – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
תבנית |
הגהה ועריכה קלה |
||
שורה 2:
'''חמשת הקיסרים הטובים''' הוא הכינוי שניתן לחמישה מ[[קיסרי רומא]] ששלטו בה בזה אחר זה החל מסוף [[המאה ה-1]]. המונח נטבע על ידי [[ניקולו מקיאוולי]] בשנת [[1517]], והוא מתייחס ל[[קיסר (תואר)|קיסר]]ים [[נרווה]], [[טריאנוס]], [[אדריאנוס]], [[אנטונינוס פיוס]] ו[[מרקוס אורליוס]], שתקופת שלטונם נמשכה משנת [[96]] עד שנת [[180]].
תקופת "חמשת הקיסרים הטובים" נחשבת לעת של שגשוג ב[[רומא העתיקה]]. בתקופה זו התרחב שטחה של האימפריה, וכלכלתה הייתה יציבה. מקיאבלי טען שאחת הסיבות ליציבות זו נעוצה בעובדה שכל קיסר בחר את יורשו בעצמו ולא מינה את אחד מבניו לתפקיד. הקיסר היה מאמץ את היורש בגיל צעיר ומחנך אותו להמשיך את דרכו. הראשון שסטה מדרך זו היה מרקוס אורליוס, שמינה את [[קומודוס]] בנו לרשת אותו. צעד זה התגלה כמשגה, ותקופת שלטונו של קומודוס נחשבת לתחילת התפוררותה של [[הקיסרות הרומית]], תהליך שנמשך כ-200 שנה.
ה[[היסטוריון]] [[אדוארד גיבון]] התייחס בחיבורו "[[ההיסטוריה של שקיעתה ונפילתה של האימפריה הרומית]]" לתקופת שלטונם של חמשת הקיסרים הטובים. מניתוחו עולה שתקופה זו התאפיינה ב[[שלטון אבסולוטי]] שהאוחזים בו נהגו ב[[חוכמה]], ב[[טוהר מידות]] וב[[מתינות]]. זאת בניגוד לחלק
שניים מ"חמשת הקיסרים הטובים" ידועים לשמצה בהיסטוריה של עם ישראל: טריאנוס, שבתקופתו פרץ [[מרד התפוצות]], ויורשו אדריאנוס, שדיכא באכזריות את [[מרד בר כוכבא]] ולאחריו הטיל את [[גזירות אדריאנוס]].
{{Kaiser}}
| |||