ווטיפקירכה – הבדלי גרסאות

'''ווטיבקירכה''' ('''Votivkirche''', מ[[גרמנית]] ו[[לטינית]] בתרגום חופשי "כנסיית ההודיה לאלוהים") היא [[כנסייה]] [[התחייה הגותית|נאו-גותית]] ב[[וינה|ווינה]] שב[[אוסטריה]]. כנסייה זו היא אחת מהמבנים הנאו-גותיים החשובים בעולם.

 

הכנסייה ממוקמת ב[[רינגשטראסה]] (השדרות הטבעתיות המפורסמות) של וינה ברובע [[אלזרגרונד]], בקירבת [[אוניברסיטת וינה]] בסמוך לשער הסקוטים (Schottentor). למקום שבו הוחלט להקים את הכנסייה ולסיבה להקמתה יש היסטוריה בלתי רגילה שנגזרה מניסיון התנקשות בעזרת [[סכין]] על הקיסר [[פרנץ יוזף]] בידי הלאומן ה[[הונגריה|הונגרי]] [[יאנוש ליבני]] (János Libényi). הקיסר טייל על [[בסטיון]] עירוני ביחד עם אחד מקציניו, ה[[רוזן]] [[מקסימיליאן קארל למוראל או'דונל]] פון [[טירקונל]] (Maximilian Karl Lamoral O'Donnell von Tyrconnell), כאשר ליבני קרב אליו לפתע ונעץ בו סכין ב[[צוואר]]. פרנץ יוזף נהג כמעט תמיד ללבוש [[מדים]], שהיו בעלי צווארון עבה וגבוה. מסתבר שצווארון זה היה עשוי מחומר חזק מספיק כדי למנוע מהסכין לחתוך עמוק ובכך הציל את חייו. או'דונל הגיב מהר וניטרל את ליבני ב[[חרב|חרבו]] ([http://www.wien-vienna.at/geschichte.php?ID=695 התקפה על הקיסר, בגרמנית]). או'דונל, שהיה עד אז רוזן רק בזכות מוצאו ה[[אצולה|אציל]] ה[[אירלנד|אירי]], מונה אחרי המאורע לרוזן של האימפריה ה[[בית האבסבורג|האבסבורגית]] והוענק לו צלב המפקדים של המסדר המלכותי של לאופולד, ו[[הרלדיקה|שלט הגיבורים]] של או'דונל הוגדל ושודרג בתחיליות ובמגן של הדוכסות של בית אוסטריה, וכך ב[[עיט]] הדו-ראשי של האימפריה. שלטים אלה עיטרו את האכסדרה בבית מס' 2 בכיכר מיראבל (Mirabellplatz) ב[[זלצבורג]], שם בנה או'דונל את ביתו לאחר האירוע. עד נוסף לאירוע היה ה[[קצב (מקצוע)|קצב]] יוזף אטנרייך (Joseph Ettenreich) שאף הוא היה מעורב בהשתלטות על המתנקש. כתודה על מעשיו, הוענק לו תואר אצולה. ליבני הועמד למשפט ו[[הוצאה להורג|הוצא להורג]] ברובע זימרינג.

 

 

על תכנון הכנסייה התנהל מכרז ב[[אפריל]] [[1854]] והוגשו 75 הצעות מ[[האימפריה האוסטרו-הונגרית]], [[גרמניה]], [[אנגליה]] ו[[צרפת]]. תוכניות מקוריות כללו הקמת [[קמפוס]] בסגנון [[אוניברסיטת אוקספורד]] ו[[אוניברסיטת קיימברידג']]. תוכנית נוספת הייתה בניית קתדרלה לכל עמי האימפריה. בגלל עלויות גבוהות ושינוי במצב הפוליטי, קוצצה תוכנית זו. חבר השופטים בחר לבסוף בהצעה של [[היינריך פון פרסטל]] (Heinrich von Ferstel, [[1828]]-[[1883]]), שהיה אז בן 26. הוא בחר לבנות את הקתדרלה בסגנון [[התחייה הגותית|נאו-גותי]], תוך התייחסות ישירה ל[[אדריכלות גותית|סגנון הגותי הצרפתי המאוחר]]. בגלל תפישה זו, טועים רבים וחושבים את כנסיית ווטיבקירכה לכנסייה גותית מקורית. אלא שהווטיבקירכה לא הייתה חיקוי מתרפס של [[:קטגוריה:קתדרלות בסגנון גותי|קתדרלות גותיות]] [[צרפת|צרפתיות]] אלא כללה גם רעיונות מקוריים וחדשניים. היא נבנתה בידי [[אדריכל]] בודד, שהשגיח על הבנייה, ולא במשך מספר דורות כמקובל בקתדרלות של [[ימי הביניים]].

כנסייה זו זכתה לחיקויים ב[[גדכטניסקירכה (שפייר)|גדכטניסקירכה]] (כנסיית הזיכרון) ב[[שפייר]], [[גרמניה]] וב[[כנסיית פטרוס ופאולוס הקדושים (אוסטנדה)|כנסיית פטרוס ופאולוס הקדושים]] ב[[אוסטנדה]], [[בלגיה]].

 

[[תמונה:Votivkirche Vienna June 2006 139.jpg|ממוזער|250px|שמאל|מבט מדרום על הכנסייה ועל 2 [[צריח (מבנה)#צריח מחודד|הצריחים המחודדים]] בסגנון Flamboyant]]

ל'''ווטיבקירכה''' יש הצורה הטיפוסית של קתדרלה גותית אידאלית:

* חזית מערבית עם שני מגדלים המסייתמים ב[[צריח מחודד|צריחים מחודדים]] בסגנון Flamboyant

חלון הקיסר, שנתרם בידי עיריית [[וינה]], תיעד את הצלתו של הקיסר מניסיון ה[[התנקשות]] על ידי מקסימיליאן א'ודונל פון טירקונל, אך התימה המקורית אבדה כאשר החלון נהרס ב[[מלחמת העולם השנייה]]. חלון חילופי נתרם ב-[[1964]], שוב בידי עיריית [[וינה]], אך התמה שבו שונתה במקצת כדי להתאים לזמנים החדשים. תיאור הרגע עצמו שבו ניצל הקיסר אבד, ולמרות שהשיחזור היה די נאמן למקור, התחליף נקט בטון דתי יותר ומלוכני פחות .

 

[[תמונה:Wien.Votivkirche11.jpg|ממוזער|שמאל|250px|המזבח הראשי]]

המזבח הראשי המרשים לוכד את העין, עם הטבלה מצופת ה[[זהב]] שלו וה[[ציבוריום]] או [[בלדקינו]] (חופה מעל המזבח). האמן [[יוזף גלזנר]] שאב השראה לחופה מדוגמאות של גותיקה [[איטליה|איטלקית]], כגון [[בזיליקת סיינט ג'ון לטרן]] או [[בזיליקת פאולוס הקדוש מחוץ לחומות]], שניהן ב[[רומא]].

 

החופה נתמכת בידי 4 [[עמוד|עמודי]] [[גרניט]]. היא נפתחת ל-4 [[קשת (מבנה)|קשתות]] מחודדות, המוכתרות ב[[גמלון|גמלונים]] ומאוגפים ב[[פינקל|צריחונים]] עם פסלי הקדושים בנישות שלהם. על קמרון הצלב מצוירות 4 [[המעלות הקרדינליות]] של ה[[נצרות]], בעוד שעל אבן המפתח ([[:en:Boss (architecture)|Boss]]) נמצא פסל של [[רוח הקודש (נצרות)|רוח הקודש]] בדמות [[יונה (עוף)|יונה]]. במרווחים בין הקשתות בחזית ניתן לראות [[פסיפס]] של מריה מועדת על ה[[נחש]], מתנה מאת ה[[אפיפיור]] [[פיוס התשיעי]]. על ה[[צריח (מבנה)|צריח]] שבראש החופשה עומד פסל של [[ישו]], מוקף ב-4 [[מלאך|מלאכים]].

 

בבית הרוחב יש 4 קפלות צידיות: קפלת רוזארי, קפלת הצלב, קפלת הבישוף וקפלת הטבילה ([[בפטיסטריום]]). קפלות אלה יוצרות מעין ספינות משניות, ומאחר שהן באותו גובה כמו הספינות המשניות הן יוצרות את הרושם כאילו גם בית הרוחב בנוי כמו ספינה בת 3 אגפים בדומה לספינה הראשית. כל קפלה מציגה על עמודי הקיר 4 פסלים של קדושים. מזבח [[אנטוורפן]] הפוליכרומי המפורסם, הבנוי ב[[אמנות גותית|סגנון גותי מאוחר]] מסביבות [[1530]], היה בקפלת רוזארי עד [[1986]] אך כיום נמצא במוזיאון. ה[[סרקופאג]] מ[[הרנסאנס]] של [[ניקולס גרף פון זאלם]] שהגן על [[וינה]] בעת [[המצור הטורקי על וינה]] מ-[[1529]], נמצא בקפלת הטבילה. הוא הוצב שם כאות תודה בידי [[פרדיננד הראשון, קיסר הקיסרות הרומית הקדושה]].

 

[[תמונה:Wien.Votivkirche12.jpg|ממוזער|250px|דוכן המטיף]]

דוכן המטיף ה[[משושה]] הנאו-גותי ניצב על 6 עמודי [[שיש]]. הפאנלים הקדמיים מראים באמצע את [[ישו]] המטיף, ומשני צדדיו [[אבות הכנסייה]]: [[אוגוסטינוס הקדוש]], [[גרגוריוס הקדוש]], [[ג'רום הקדוש]] ו[[אמברוזיוס הקדוש]]. תגליפים למחצה אלה ממוסגרים בתוך מדליונים שקועים ברקע של [[פסיפס]] מצופה [[זהב]]. 4 עמודים תומכים את תיבת הקול מעץ, ועל ראש הצריח יש פסל של [[יוחנן המטביל]]. כשם שספל השטפנסדום פוסל מתחת לדוכן המטיף, גם כאן נמצא פסל האדריכל של הווטיבקירכה, האדריכל [[היינריך פרסטל]], מאת ויקטור טילגנר (Viktor Tilgner).

 

* אורך: 85 מטר.

* רוחב: 55 מטר (אורך הטרנספט).

 

==קישורים חיצוניים==

{{מיזמים|ויקישיתוף=Category:Votivkirche|שם ויקישיתוף=כנסיית ווטיבקירכה}}

* [http://www.votivkirche.at/ אתר הבית של הכנסייה Votivkirche]