תחום שיפוט (רשות מקומית) – הבדלי גרסאות

'''תחום שיפוט''' הוא אזור בו רשאית [[רשות מקומית]] מסויימתמסוימת להפעיל את סמכויותיה. סמכויות אלה כוללות, בין היתר, את הסמכות לספק שירותים, להטיל ולגבות מסי [[ארנונה]] ולאכוף [[חוק עזר|חוקי עזר]].

לפי סעיף 8 ל[[פקודת העיריות]], רשאי שר הפנים להורות על חקירה "אם משום שזו משאלתם של רוב בני העיר ואם מסיבה אחרת". נוסח הסעיף הקנה משקל רב לעמדתם של תושבי האזור בנוגע לשינוי תחום השיפוט של מקום מגוריהם, ובתי המשפט אף פסלו החלטות של שר הפנים שנתקבלו מבלי ש[[שימוע (ציבורי)|נשמעה]] עמדת התושבים‏‏<ref>בג"ץ 3/58 '''ברמן ואח' נ' שר הפנים''', פ"ד יב(2) 1493, שבו נפסלה החלטת שר הפנים לספח את שכונת [[נחלת יצחק]] ה[[תל אביב|תל אביבית]] ל[[גבעתיים]] ובג"ץ 5445/93 '''עיריית רמלה נ' שר הפנים ואח'''', פ"ד נ(1) 397, שבו נפסלה החלטת שר הפנים לספח את שכונת קריית מנחם בגין ב[[רמלה]] לעיר [[לוד]].</ref>. עמדת התושבים אינה השיקול היחיד, ו[[פרשנות (משפט)|פרשנות]] המילים "סיבה אחרת" מאפשרת את הרחבת גדרי שיקול הדעת. שר הפנים והוועדה רשאים לשקול שיקולים רבים, ובהם שיקולים גאוגרפיים, דמוגרפיים, סוציולוגיים, כלכליים ועוד, בהתאם לנסיבות המקרה‏‏<ref>בג"ץ 2159/97 '''מועצה אזורית חוף אשקלון נ' שר הפנים ואח'''', פ"ד נב(1) 75.</ref>.

לאחר [[מלחמת ששת הימים]], תוקנה [[פקודת סדרי השלטון והמשפט]], וה[[ממשלת ישראל|ממשלה]] הוסמכה להחיל בצו את החוק הישראלי על שטחים בתחומי [[ארץ ישראל]], ככל שתמצא לנכון. הממשלה החליטה להחיל את החוק הישראלי גם על השטח המכונה [[מזרח ירושלים]], כלומר - על שטח [[עיריית ירושלים]] הירדנית, ובנוסף על כפרים, עיירות ושטחים פתוחים שנמצאו מעבר ל[[הקו הירוק|קו הירוק]], מצפון, ממזרח ומדרום ל[[ירושלים]]. אף ששטחים אלה סופחו למדינת ישראל, לא היה בכך כדי לקבוע כי הם שייכים לעיריית ירושלים, שכן פקודת העיריות היא הקובעת את ההליך שבו משנים תחום שיפוט של רשות מקומית. על כן, תוקנה גם פקודה זו, ונוסף בה סעיף 8א, הקובע כי שר הפנים רשאי "לפי שיקול דעתו וללא עריכת חקירה לפי סעיף 8, להרחיב באכרזה את תחומה של עיריה פלונית על-ידי הכללת שטח שנקבע בצו לפי סעיף 11ב לפקודת סדרי השלטון והמשפט, תש"ח–1948". כך, כלל שר הפנים את השטח שסופח בתחום שיפוטה של העיר ירושלים, מבלי להיזקק לוועדת חקירה ולשמיעת התושבים.

במהלךבתחילת שנות[[המאה האלפייםה-21]] חל כרסום מסוים בעיקרון לפיו רשויות מקומיות פועלות רק בתחום שיפוטן.

תיקון נוסף נעשה במסגרת [[חוק ההסדרים]] לשנת [[2008]], כ[[הוראת שעה]] לשנה. התיקון מאפשר לשר להכריז על רשות מקומית שאינה ממלאת תפקיד מתפקידיה כ"רשות חדלה" או לקבוע כי עלות מילוי התפקיד באמצעותה היא בלתי [[סבירות|סבירה]], ולהטיל את מילוי התפקיד על רשות מקומית אחרת. כדי לכסות את ההוצאות שנגרמות לרשות ממלאת התפקיד, מעביר לה משרד הפנים את כל ההקצבות שהוא מעביר דרך כלל לרשות החדלה לשם ביצוע התפקיד, ואם אין די בכך, מושלם הסכום מדמי הארנונה, ה[[קנס]]ות ותשלומי החובה שגובה הרשות החדלה. הכספים המועברים לשם ביצוע התפקיד מוכנסים ל[[חשבון בנק]] נפרד, ולא ניתן להטיל עליהם [[עיקול]]. כן נקבע כי הרשות ממלאת התפקיד תהיה רשאית להסתייע בעובדי הרשות החדלה לשם ביצוע התפקיד. התיקון נועד לפתור בעיה שנוצרה ברשויות מקומיות בעלות [[גירעון|גרעונות]] כרוניים, שבהן כספים מוזרמים אליהן מועברים לכיסוי חובות, ומהתושבים נמנעים שירותים בסיסיים במשך תקופות ממושכות. הוא נקבע כהוראת שעה בשל הבעייתיות שבמניעת האפשרות מנושים לגיטימיים לגבות את חובותיהם מהרשויות.