|
|
|
==הציור==
[[קובץ:Barraud painting.jpg|שמאל|ממוזער|200px|פרנסיס בראודבארוד ליד כן הציור]]
בשנת [[1899]] צייר ה[[צייר]] האנגלי פרנסיס בראודבארוד (Francis Barraud; [[1856]] - [[1924]]) את הציור "הכלב ניפר מאזין לקול בעליו המנוח". הכלב, כנראה מגזע [[ג'ק ראסל טרייר]]<ref>[http://news.bbc.co.uk/2/hi/entertainment/440596.stm HMV בחיפושים אחר "ניפר"]</ref> בשם ניפר, נמצא בעיר [[בריסטול]] על ידי אחיו של האמן, מרק. כאשר מרק נפטר נלקח הכלב על ידי האמן ל[[ליברפול]]. ברשותו של מרק היה מכשיר פונוגרף מתוצרת אדיסון, עליו ניתן היה להקליט על גבי גלילי-שעווה. בראודבארוד התרשם שהכלב מאזין ומכיר את קולו של מרק המוקלט על גבי הגליל ומושמע על ידי הפונוגרף, התמונה נחרטה בזכרונו והוא צייר אותה שלוש שנים לאחר מותו של הכלב. בראודבארוד הציע את הציור ל[[תומס אלווה אדיסון]], שלא אהב את הציור ואף הביע חשש שהציבור לא יבין את הסיטואציה המוצגת בו.
לפיכך הציג בראודבארוד את הציור לבארי אוון (William Barry Owen), שותפו של ממציא הגרמופון, [[אמיל ברלינר]] ומבעלי חברת גרמופון הבריטית. אוון הסכים לרכוש את הציור, תוך דרישה לביצוע שינויים ובהם שינוי צבע האפרכסת משחור ל[[נחושת]] ושינוי המכשיר מפונוגרף לגרמופון. השינוי בסוג המכשיר הפך את הסיטואציה לבעייתית מבחינה לוגית, כיוון שלא ניתן להקליט קולו של אדם באמצעים ביתיים על גבי [[תקליט]] גרמופון ולכן הכלב האזין כביכול לקול בעליו שהוקלט ב[[אולפן הקלטות]]. בנוסף נקבע שמו של הציור ל"His Master's Voice".
==הציור כסמל==
|
