ז'אן-מישל בסקיה – הבדלי גרסאות

בתחילת [[שנות ה-80]], לאחר שנים של חיפוש אומנותיאמנותי, החל בסקיה לצייר על [[בד]]. במהרה דרך כוכבו והוא החל להציג יחד עם ציירים [[אקספרסיוניזם|אקספרסיוניסטים]] נוספים, ביניהם [[פרנצ'סקו קלמנטה]] ו[[ג'וליאן שנאבל]]. לימים שנאבל, שהיה ידוע באותה תקופה כצייר בלבד, יביים סרט לזכרו של בסקיה.

בעקבות הצלחתו ופרסומו התחכך בסקיה עם שורה של אמנים בני זמנו, כדוגמת [[מדונה]], אולם היה זה המפגש עם [[אנדי וורהול]] שהותיר את חותמו והיה המשמעותי ביותר להמשך הקריירה הקצרה שלו. חרף היותם של השניים שונים מאוד במזגם ובנטייתם האומנותיתהאמנותית, ולמרות פער הגילאים ביניהם, הפכו השניים לידידים ואף שיתפו פעולה במספר ציורים. למרות הצלחתו המסחרית של בסקיה וכן הביקורות האוהדות שקיבל מעולם האומנותהאמנות בניו יורק, החל האמן בשימוש מאסיבי ב[[סמים]] קשים כגון [[הרואין]], ובגיל 27 בלבד, בשנת 1988, מת בסקיה כתוצאה מערבוב קטלני של קוקטייל סמים.

ציוריו של בסקיה נראים פרועים וכאוטיים למדי; ניתן להבחין במוטיבים חוזרים בעבודותיו, כדוגמת מסיכות שבטיות ודמויות פרימיטיביות, בעלות מבע פסיכדלי. בדומה לציורים האקספרסיוניסטיים מתחילת המאה, ציוריו של בסקיה מאופיינים בגושים שלבגושי צבע מבודדים ובאווירה טעונה ומחושמלת,. אך בסקיה גם חידש, והוסיף לציוריו שרבוטי מילים, לעתים חסרי כל פשר, שמרחוק נראים כצורה גיאומטרית אחידה וכחלק אינטגרלי מהציור.

כיום ציוריו נמכרים ציוריו במכירות פומביות במיליוני דולרים ומוצגים במוזיאונים נבחרים ברחבי העולם. בשנת 2004 נערכה תערוכה רטרוספקטיבית לכבודו במוזיאון ברוקלין, שהביאה להכרה מוגברת בתרומתו של בסקיה לתרבות המאה ה-20, ובפרט להתפתחותה של האומנותהאמנות המודרנית.