פרנצ'סקו מריה פיאבה – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
Luckas-bot (שיחה | תרומות) מ בוט מוסיף: la:Franciscus Maria Piave |
הגהה ועריכה קלה |
||
שורה 1:
[[קובץ:Mariapiaveweb.jpg|שמאל|ממוזער|200px|פרנצ'סקו מריה פיאבה]]
'''פרנצ'סקו מריה פיאבה''' (ב[[איטלקית]]: Francesco Maria Piave, {{כ}}[[18 במאי]] [[1810]] - [[5 במרץ]] [[1876]]) היה [[לברית|לבריתן]] [[איטליה|איטלקי]], ידידו הוותיק של [[ג'וזפה ורדי|ורדי]] ושותף ליצירתו.
כמו ורדי, גם פיאבה היה [[פטריוטיות|פטריוט]] איטלקי נלהב, ובשנת [[1848]], בתקופת [[אביב העמים]], כשגייסותיו ה[[אוסטריה|אוסטריים]] של [[יוזף רדצקי פון רדץ]] נסוגו מ[[מילאנו]], שלח ורדי מכתב אל "האזרח פיאבה" בו[[ונציה]].
פיאבה נולד באי [[מוראנו]] שבלאגונה של ונציה, בתקופת מלכותו קצרת הימים של [[נפוליאון בונפרטה|נפוליאון]] ב[[איטליה]]. הוא הלך בעקבות סלבטוריה קאמאראנו כלבריתן העיקרי של ורדי באמצע הקריירה של ה[[מלחין]]. פיאבה כתב את הלרית ל[[אופרה|אופרות]] של ורדי [[ארנאני]] (1844), [[שני הפוסקארים]] (1844), [[אטילה]] (1846), [[מקבת]] (1847), [[שודד הים]] (1848), [[סטיפליו]] (1850), [[ריגולטו]] (1851), [[לה טרוויאטה]] (1853), [[סימון בוקאנגרה]] (1857) ו[[כוחו של גורל]] (1862). פיאבה היה אמור להכין גם את הלברית ל[[אאידה]], שאת ההזמנה לכתיבתה קיבל ורדי ב-1870, אלמלא פקד אותו [[אירוע מוחי]] ששלל ממנו את יכולת הכתיבה.▼
▲פיאבה נולד באי [[מוראנו]] שבלאגונה של ונציה, בתקופת מלכותו קצרת הימים של [[נפוליאון בונפרטה|נפוליאון]] ב[[איטליה]]. הוא הלך בעקבות סלבטוריה קאמאראנו כלבריתן העיקרי של ורדי באמצע הקריירה של ה[[מלחין]]. פיאבה כתב את
פיאבה כתב לבריות, הזכורות פחות, גם ל[[ג'ובאני פאצ'יני]], [[סבריו מרקאדנטה]], [[פדריקו ריקי]] ואפילו לברית אחת ל[[מייקל באלף]].▼
▲פיאבה כתב לבריות, הזכורות פחות, גם ל"[[ג'ובאני פאצ'יני]]", "[[סבריו מרקאדנטה]]", "[[פדריקו ריקי]]" ואפילו לברית אחת ל"[[מייקל באלף]]".
פיאבה מת במילאנו בשנת 1876, בן 65, ונקבר שם בצ'ימיטארו מונומנטלה.
| |||