יצחק בן מרון הלוי – הבדלי גרסאות
(אין הבדלים)
|
גרסה מ־07:35, 25 בינואר 2011
יצחק בן מרון הלוי היה מחכמי פרובנס בתחילת המאה ה-12.
אביו, מרון הלוי, היה מנכבדי קהילת נרבונא ומעשיריה. רבי יצחק, "הגדול שבתלמידי רבי יהודה בן משה הדרשן", "היה חכם גדול והרביץ תורה בנרבונה והעמיד תלמידים הרבה".[1] בין תלמידיו הרבים היו משה בן יוסף ומאיר בן יוסף (בני אחיו, יוסף בן מרון), רבי אברהם אב בית דין מנרבונא (ראב"ד השני) מחבר ספר "האשכול" ומשה בן יעקב הנשיא.
לדעת צבי בנימין אוירבך בהקדמתו לספר האשכול, נפטר רבי יצחק בן מרון בערך בשנת ד'תת"ץ (1130) ובוודאי קודם שנת ד'תתק"א (1141).[2] בספר התרומות (שער י"ד, סעיף ה) מובא פסק שיצא מבית דינו של בעל האשכול בקשר עם ירושתו של רבי יצחק. מתיאור המקרה עולה שרבי יצחק מת ללא צאצאים ואחיו רבי יוסף בן מרון בא לפני בית הדין לדון בעניין הירושה.[3]
פסקיו ותשובותיו צוטטו על ידי תלמידיו וחכמי הדורות הבאים, בהם ר"י מיגאש, "בעל [האשכול" (ראב"ד השני) וחתנו אברהם בן דוד מפושקירה (ראב"ד השלישי), הרז"ה, בעל "ספר העיטור" והרמב"ן.
קישורים חיצוניים
- ריצ'רד גוטהייל ו-A. Peiginsky, MERWAN HA-LEVI, במהדורת 1901–1906 של האנציקלופדיה היהודית (באנגלית)