ר"י מיגאש
רבי יוסף ב"ר מאיר הלוי אבן מיגאש (נודע בקיצור: ר"י מיגאש;[1] ד'תתל"ז, 1077, ספרד - ד'תתק"א, 1141, אליסנה) היה מגדולי הרבנים בספרד, ראש ישיבה ופוסק הלכה נודע. היה תלמידו הבולט של הרי"ף.
 | |
| מהדורה ראשונה של חידושי הר"י מיגאש על מסכת בבא בתרא, אמסטרדם, 1702 | |
| לידה |
1077 ד'תתל"ז |
|---|---|
| פטירה |
1141 (בגיל 64 בערך) ד'תתק"א לוסנה, ספרד  |
| השתייכות | חכמי ספרד בתור הזהב |
| רבותיו | הרי"ף |
| תלמידיו | רבי מימון הדיין, ובנו יצחק מאיר ואחיינו מאיר |
| בני דורו | הרבנים יהודה הלוי וברוך בן רבי יצחק |
| חיבוריו | חידושים על התלמוד, שו"ת ואחרים |
  | |
תוכן עניינים
כינויו - "מיגאש"עריכה
יש משערים שמקור הכינוי 'מיגאש' שהתווסף לשמו הוא במילה היוונית ('Μέγας'), המציין גודל וחשיבות ('נהדר' או 'גדול'; מקביל ל-"great").[2]
ביוגרפיהעריכה
בילדותו למד תורה מאביו (רבי מאיר הלוי) ומרבי יצחק בן רבי ברוך אבן אלבליה בסביליה. כאשר היה הר"י מיגאש בן 12, הגיע מצפון אפריקה הרי"ף, ופתח ישיבה בעיר אליסנה. הר"י מיגאש עבר לשם, ובמשך 14 שנים, היה לתלמידו המובהק של הרי"ף והלה סמכו להוראה. איתו למדו בישיבה גם רבי יהודה הלוי ורבי ברוך בן רבי יצחק. לאחר מות הרי"ף בשנת ד'תתס"ג (1103), ירש הר"י מיגאש את מקומו בראשות הישיבה בגיל 25, והמשיך לעמוד בראשה עד מותו כעבור 38 שנים.
למדו אצלו בישיבה תלמידי חכמים כרבי מימון הדיין, ובנו יצחק מאיר ואחיינו מאיר.
הר"י מיגאש הוא, ככל הידוע, הראשון בין חכמי ספרד שכתב חידושים על מסכתות התלמוד, ובכך יצר את בית המדרש הספרדי. בעקבותיו באו חכמים כמו הרמב"ן, הרשב"א, הרא"ה והריטב"א שפיתחו סוגה זו של כתיבה תורנית. הרי"ף התבטא לשבחו בצוואתו ש"אפילו בדורו של משה רבנו לא נמצא חכם ונבון כמותו". הרמב"ם התייחס אליו בהערכה רבה, והוא מזכירו פעמים מספר בספרו הגדול משנה תורה, בניגוד למנהגו שלא להזכיר כמעט דברי חכמים מאוחרים יחסית לתקופתו: "הורו רבותי רבי יהוסף הלוי ורבו" (הר"י מיגאש ורבו - הרי"ף),[3] ובפירוש המשנה כתב עליו: "לב האיש ההוא בתלמוד מבעית למי שיסתכל בדבריו ועומק שכלו בעיון עד אשר כמעט נאמר בו 'וכמוהו לא היה לפניו מלך' במנהגו ובדרכו", ומסתבר ששיטת לימודו החדשנית היא העומדת ברקע דברים אלה. עם זאת הרמב"ם לא נמנע מלחלוק עליו.
הרמב"ם מתייחס אליו כרבו וחולק לו תוארי כבוד והערצה רבים, משום כך, במקומות רבים הוא מופיע בטעות כמורו של הרמב"ם. הדבר בלתי סביר בהתחשב בכך שהר"י מיגאש נפטר בהיות הרמב"ם כבן שש. על כן מקובל לומר כי היה מורו של אביו של הרמב"ם - רבי מימון הדיין, והרמב"ם התייחס אליו כמורו שלו.[4]
ספריועריכה
על פי רבי מנחם המאירי, הר"י מיגאש חיבר פירוש לכל התלמוד עם פסקי הלכה, וידוע לנו כי חיבר חידושים על חצי מהתלמוד לפחות, וכן על כך שחיבר ספר "השגות" (ויכוחים הלכתיים) על ספרו של רבו - הרי"ף.[4] בנוסף, על פי הספר "תעודה בישראל" הוא חיבר ספרים ב"חכמת התכונה" (אסטרונומיה),[2] אך בידנו מצויה כמות דלה מכתביו.
- שו"ת הר"י מיגאש (רוב התשובות מתורגמות מערבית).
- חידושי ר"י מיגאש למסכת בבא בתרא ולמסכת שבועות. (חידושיו עם ליקוטים לעוד מסכתות יו"ל על ידי הרב משה שמואל שפירא בהוצאת מכון אורייתא)
- דברי תורתו מוזכרים בספרים שונים, ביניהם: בספר שיטה מקובצת שכתב הרב בצלאל אשכנזי ובשו"ת הרמב"ם "פאר הדור", בו מובאים פירושים ופסקי הלכה בשמו. כך גם הוא מצוטט בחידושי הרמב"ן, הרשב"א והריטב"א על התלמוד הבבלי.
לקריאה נוספתעריכה
- האנציקלופדיה העברית, מגש, יוסף בן מאיר הלוי אבן (כרך כ"ב, עמ' 182), חברה להוצאת אנציקלופדיות, ירושלים - תל אביב, תש"ל.
- אמיר אשור, 'מתשובות הר"י מיגש מן הגניזה הקהירית', קבץ על-יד כא (לא), עמ' 2-23.
- הרב א. ל. גרייבסקי, רבנו יוסף הלוי אבן מיגאש, הוצאה שנייה ירושלים תשכ"ג
קישורים חיצונייםעריכה
- "מִיגַאשׂ, יוסף בר"מ הלוי", יהודה דוד אייזנשטיין (עורך), אנציקלופדיה אוצר ישראל, ניו יורק: פרדס, תשי"ב, חלק ו, עמודים 163–164, באתר HebrewBooks
- מכתביו
- שו"ת הר"י מיגאש, באתר HebrewBooks
- יהודה איזנברג ועמירם דומוביץ (עורכים ומעירים), דיין שנמנע מלשפוט כיוון שקיבל טובת הנאה מהנידון - תשובה הלכתית של הר"י מיגאש, "אתר דעת"
- אוריין תליתאי, באתר HebrewBooks
הערות שולייםעריכה
- ^ שמו מאוית לעיתים בכתיב חלקי או חסר: "מגש", "מיגש" או "מגאש".
- ^ 2.0 2.1 תעודה בישראל - גדרי התורה והחכמה, עמוד 45, הערת שוליים 3.
- ^ משנה תורה לרמב"ם, הלכות שאלה ופיקדון, פרק ה', הלכה ו'.
- ^ 4.0 4.1 האנציקלופדיה העברית, מגש, יוסף בן מאיר הלוי אבן
| תקופת חייו של הרב ר"י מיגאש על ציר הזמן |
|---|
 |