שחר
שחר הוא שם כולל למספר נקודות זמן שבהם מתחיל להופיע אור כל שהוא בכדור הארץ. בשלב השחר השמש עדיין לא נראית בכדור הארץ ומצוייה מספר מעלות מתחת לאופק.
לאחר השחר מתחיל פרק הזמן הנקרא 'דמדומים' שבסופו זריחת השמש שבה השמש מופיעה באופק כדור הארץ.
הגדרות
לשחר מספר הגדרות שונות:
- שחר אזרחי - מתחיל כאשר השמש נמצאת 6 מעלות מתחת לאופק בשעות הבוקר (בישראל - בממוצע כ-24 דקות לפני הזריחה). שחר אזרחי מוגדר כזמן שבו יש מספיק אור כדי שניתן יהיה להבחין בעצמים וניתן להתחיל לעסוק בפעילויות מחוץ לבית.
- שחר ימי - מתחיל כאשר השמש נמצאת 12 מעלות מתחת לאופק בשעות הבוקר (בארץ בממוצע כ-48 דקות לפני הזריחה). שחר ימי הוא הזמן המוקדם ביותר שבו ניתן להתחיל להבחין בעצמים.
- שחר אסטרונומי - מתחיל כאשר השמש נמצאת 18 מעלות מתחת לאופק בשעות הבוקר (בארץ בממוצע כ-1:12 שעות לפני הזריחה). שחר אסטרונומי מתחיל ברגע שבו השמש מתחילה להאיר את השמים. לפני זמן זה השמים חשוכים לחלוטין.
משך השחר אינו קבוע. ככל שמתקרבים לקטבים (קו רוחב גבוה יותר) משך השחר ארוך יותר. בתקופת הקיץ משך השחר הוא הארוך ביותר. בעונות המעבר הוא הקצר ביותר, ובעונת החורף מעט ארוך מהן. לדוגמה, ביום הארוך בשנה (21 ביוני) משך השחר האזרחי בתל אביב הוא 28 דקות, ולעומת זאת בסטוקהולם הוא נמשך שעה ו-33 דקות.
אין לבלבל בין שחר לזריחה, אשר מוגדרת כזמן שבו השמש מתחילה להופיע מעל האופק.
בפולקלור
ממונח זה, ששורשו פרוטו-שמי, נבע שמו של שחר – אל הזריחה במיתולוגיה הכנענית, ואחיו התאום של שלם – אל השקיעה.
המסורת בפולקלור המערבי היא כי רוחות רפאים, שדים, ערפדים, טרולים ושאר ישויות רוע (ובהן אפילו השטן) מחויבות להיעלם בטרם תחילת השחר. בהיותם יצורי חושך הם שונאים אור ובמיוחד את זה של השמש (ראו פוטופוביה). קלטים קדם-נוצרים חלקו אמונה זו.
ביהדות
ערך מורחב – עלות השחר
בהלכה, עלות השחר הוא זמן תחילת היום. זמן זה נקבע לפי זמן הופעת אור השמש על פני השמים, על אף שהשמש עצמה איננה נראית, ועודנה מתחת לאופק. כאשר השמש מופיעה באופק זהו זמן זריחת השמש והגדרתו ביהדות הוא הנץ החמה.
מספר מצוות ביהדות שאותם ניתן לקיים ביום דוקא נקבע שניתן להתחיל לקיימם בעלות השחר בין היתר מצוות קריאת שמע.
במסכת ברכות יש דיון על תחילת זמן זה ונאמרו בו כמה הגדרות מעשיות למי שאינו משתמש בשעון: ברגע בו יש מספיק אור כדי שניתן יהיה להבחין בין תכלת ללבן או בין זאב לכלב.
בשירו הידוע של חיים נחמן ביאליק "המתמיד" מופיעות השורות "בַּשַּׁחַר, בַּשַּׁחַר בְּטֶרֶם יַכִּירוּ / "בֵּין תְּכֵלֶת לְלָבָן, בֵּין זְאֵב וּבֵין כֶּלֶב"" - כלומר המשורר מנסה להעביר תיאור של המתמיד כמי שמשתדל לקום מוקדם באמת ללימודו.
ראו גם
קישורים חיצוניים
