אַדְמֵטֵהיוונית: Ἀδμήτη, "הבלתי־נכבשת") הוא שמן של שתי דמויות נשים במיתולוגיה היוונית:

  • אדמטה, נימפת ים, בתם של אוקיינוס וטתיס ובת לווייתה של פרספונה.[1]
  • אדמטה בת אֶוּריסתֶאוּס. בביבליותקה (פסאודו-אפולודורוס) מסופר כי אחת המטלות שהטיל אוריסתאוס על הרקלס הייתה להביא עבורה את חגורת היפוליטה, מלכת האמזונות, זו שניתנה לה על ידי ארס אל המלחמה.[2] לדברי יואנס טסטסס (Tzetzes), המשורר והמלומד הביזנטי בן המאה ה־12, נלוותה אדמטה אל הרקלס במסעו.[3] אתנאיוס מביא מסורת נוספת, אותה קרא בחיבורו של מנודוטוס איש סאמוס. על פי גרסה זו נמלטה אדמטה מארגוס אל סאמוס, ולאות תודה להרה על הצלתה, החלה משמשת אותה במקדשה בסאמוס. הדבר היה לצנינים בעיני אנשי ארגוס. הם שידלו בכסף את הַטִירֶנִים, שעסקו בספנות ובשוד ימי, לגנוב את דיוקנה של האלה. כשיוודע הדבר לסאמיים, כך חשבו, יטילו את האשם באדמטה ויפגעו בה. הטירֶנים הגיעו אל סאמוס וגנבו ללא קושי את פסלה של האלה מן המקדש. לאחר שהניחוהו בבטן ספינתם, הרימו עוגן, התירו חבלים והחלו חותרים, אך הספינה מיאנה לזוז. בחושבם כי סימן הוא מן השמיים, הוציאו את הפסל מבטן האונייה, הניחוהו בחוף ונסו בבהלה. קארים שראו את הפסל על שפת הים סברו, כדרכם של ברברים, כי הפסל נמלט בעצמו מן המקדש, ולכן אסרו אותו בחבלים. אדמטה היא שהתירה את פסל האלה מאסוריו, טיהרה והשיבה אותו למקומו במקדש. אתנאיוס מוסיף ומספר, כי מאז חוגגים הסאמיים מדי שנה בחוף הים את הצלת פסל האלה בחגיגה הנקראת "טוֹנאיָה".[4]

לקריאה נוספת עריכה

  • הסיודוס. שירת הסיודוס: מעשים וימים / תאוגוניה / מגן הרקלס. תרגם מיוונית והוסיף מבוא והערות שלמה שפאן. ירושלים, מוסד ביאליק, 1956.
  • Athenaeus, The Deipnosophists, with an English translation by C.B. Gulick. London, William Heinemann, and Cambridge (Mass.), Cambridge University Press, 1941. 7 vols.
  • The Myths of Hyginus, translated and edited by Mary Grant. University of Kansas Publications in Humanistic Studies, no. 34. Lawrence, University of Kansas Press, 1960. Digitized copy in: Theoi E-Texts Library.

הערות שוליים עריכה

  1. ^ Hesiodus, Theog. 349; Hyginus, Fabulae, prefatio.
  2. ^ Apollodorus, Bibliotheca, 2.5.9.
  3. ^ Tzetzes, ad Lycophr. 1327.
  4. ^ Athenaeus, Deipnosophistai, 15.672.