ארווין למברט
ארווין הרמן למברט (בגרמנית: Erwin Hermann Lambert; 7 בדצמבר 1909 – 15 באוקטובר 1976) היה פושע מלחמה נאצי, סתת במקצועו. היה חבר במפלגה הנאצית ובאס אס בעל דרגת אונטרשארפיהרר. הוא פיקח על הקמת תאי הגזים שנבנו במסגרת תוכנית T4 - אותנסיה בהרטהיים, זוננשטיין, ברנבורג והאדמר, ובהמשך על תאי הגזים בסוביבור ובטרבלינקה במהלך מבצע ריינהרד. הוא התמחה בייצור תאי גזים גדולים על מנת שיוכלו להיהרג בהם יותר אנשים מאשר במסגרת תוכנית T4 (האותנסיה) הנאצית.
 | |
| לידה |
7 בדצמבר 1909 Schildow, הרפובליקה הפדרלית של גרמניה  |
|---|---|
| פטירה |
15 באוקטובר 1976 (בגיל 66) שטוטגרט, הרפובליקה הפדרלית של גרמניה |
| מדינה |
גרמניה |
| מפלגה |
המפלגה הנאצית |
  | |
ביוגרפיה עריכה
למברט נולד ב-7 בדצמבר 1909 בשילדאו, עיירה קטנה ליד מוהלנבקר לנד. אביו נהרג במלחמת העולם הראשונה; לאביו החורג הייתה חברת בנייה בעיירת הולדתו. לאחר סיום בית הספר היסודי למברט נהיה לשוליה, תחילה של מנעולן, ולאחר מכן של סתת. לאחר שסיים את תקופת החניכה החל ללמוד בבית הספר למקצועות ענף הבנייה בברלין באמצע שנות העשרים ועבר את המבחנים לקבלת תפקיד של רב-סתת. הוא הועסק תמיד כסתת, ולאחר שהיה לרב-סתת, כמנהל צוות במספר חברות בנייה בברלין.
בשנת 1933, לאחר עליית היטלר לשלטון, הוא הצטרף למפלגה הנאצית, ותפקידו הראשון בה היה "אחראי בלוק" (בגרמנית: "בלוקלייטר") בשילדאו. בשלב זה למברט עדיין לא היה חבר באחד מן הארגונים הצבאיים-למחצה של המפלגה.
בסוף שנת 1939, אנשי תוכנית T4 - אותנסיה ניסו לגייס את למברט לעזרתם, לאחר שהתקבלה עליו המלצה מהמשרד המקומי של חזית העבודה הגרמנית. הוא קיבל את הצעתם בינואר 1940. הוא נשכר על ידם לתפקיד מנהל צוות הבנייה המפקח על שאר הפועלים; בתפקידו זה היה עליו לנסוע רבות ברחבי גרמניה והוא זכה לכינוי על כך.
תפקידו העיקרי היה לנהל את הבנייה שבוצעה במרכזי ההמתה של תוכנית האותנסיה, בעיקר בניית תאי הגזים והמשרפות. בעדותו טען שהוא רק הקים מספר קירות חוצצים והתקין דלתות, טענה שלא זכתה לאמון רב. מאחר שמרכזי הרצח בברנדנבורג ובגרפנק הוקמו לפני שלמברט הצטרף לתוכנית האותנסיה, הוא שובץ בהרטהיים, זוננשטיין, ברנבורג והאדמר כ"מומחה התוכנית לבניית תאי גזים".
לאחר סיום תוכנית T4, למברט סופח לתוכנית לובלין, שהייתה חלק ממבצע ריינהרד, לצורך עבודות בנייה שבמסגרתן הוקמו תאי הגזים במחנות סוביבור וטרבלינקה. בלובלין, למברט הצטרף לשורות האס אס. בתקופה זו, עבודתו הופרעה לעיתים קרובות לצורך עבודות בנייה נוספות בגרמניה ובאוסטריה שבאו לשרת את אקציה 14f13. בעזרתם של מתנדבים אוקראינים ואסירים יהודים מורשעים, למברט הקים תאי גזים קשיחים בסוביבור ובטרבלינקה: "בעזרת הידע המקצועי שלו על מתקני גז, למברט יכל לסיים בזריזות את כל העבודה על ביתן הגז הגדול [בטרבלינקה]".
במהלך עדותו במשפט סוביבור בהאגן בגרמניה (בו הנאשם העיקרי היה קורט בולנדר), שנמשך מ-6 בספטמבר 1965 עד 20 בדצמבר 1966, אמר למברט:
"הייתי במחנה ההשמדה ליהודים במשך שבועיים עד שלושה שבועות. היה זה מתישהו בסתיו 1942, אך אינני זוכר בדיוק מתי. באותו זמן הורה לי וירט להגדיל את ביתני הגז לפי המודל של טרבלינקה.
נסעתי לסוביבור יחד עם לורנץ הקנהולט, שבזמנו היה בטרבלינקה. תחילה נסעתי עם הקנהולט למנסרה ליד ורשה. שם הקנהולט הזמין משלוח גדול מאוד של עץ לבנייה בסוביבור.
לבסוף, שנינו נסענו לסוביבור. התייצבנו שם בפני מפקד המחנה, רייכלייטנר. הוא נתן לנו את ההנחיות המדויקות לצורך הקמת מתקני הגז. המחנה כבר היה מבצעי, והיה בו מתקן גז. ככל הנראה המתקן הישן לא היה גדול דיו, והיה צורך בבנייתו מחדש.
כיום אני לא יכול לומר במדויק מי השתתף בעבודת הבנייה. עם זאת, אני זוכר שאסירים יהודים ו"אסקרים" (עוזרים אוקראיניים) לקחו חלק בעבודה.
במהלך הזמן שבו בוצעו עבודות הבנייה, לא הגיעו טרנספורטים עם יהודים."
בנוסף, למברט ניהל את הבנייה במחנות נוספים סמוכים כגון מחנה הריכוז פוניאטובה. לפי העדויות, למברט דבק בתפקידו כמומחה לענייני בנייה ולא התעניין בתנאים שסבבו את מקום עבודתו. לפי דבריו של הניצול יעקב ויירניק, למברט נמנע מלראות גופות והתייחס לצוות הבנאים היהודים שלו באופן מקצועי:
"אונטרשארפיהרר הרמן היה אנושי ואהוד. הוא הבין אותנו והיה מתחשב בנו. כשנכנס לראשונה למחנה שתיים וראה את הערימות [של הגופות] שנחנקו מגז, הוא היה המום. הוא נעשה חיוור והבעה מפוחדת של סבל נפלה על פניו. הוא לקח אותי משם במהירות כדי שלא אראה את המתרחש. באשר אלינו, הפועלים, הוא התייחס אלינו היטב. לעתים תכופות היה מביא לנו אוכל מהמטבח הגרמני. בעיניו אדם יכל לראות את טוב לבו... אך הוא פחד מחבריו. כל מעשיו ופעולותיו הביעו את נשמתו העדינה."
עם סיומו של מבצע ריינהרד, למברט נשלח לטריאסטה, שם סייע לרצח העם היהודי על ידי הקמת משרפות במחנה ריזיירה די סן סאבה.
לאחר המלחמה, למברט נעצר ב-28 במרץ 1962. במשפט טרבלינקה, שנערך בשנת 1965, הוא הועמד לדין בפעם הראשונה ונידון לארבע שנות מאסר בגין עידודו וסיועו לרצח המוני של לפחות 300,000 איש. מאחר שריצה את זמן המאסר בעת שהמתין למשפט, הוא הורשה לצאת לחופשי. במשפט סוביבור בשנת 1966 הוא זוכה. בשני המשפטים הכחיש למברט שהיה מעורב בפעולות הרצח וטען שחשד שנעשה שימוש במבנים שעזר להקים לצורך רצח.
ארווין למברט נפטר ב-15 באוקטובר 1976.
