רצח עם

ניסיון מכוון של שלטון להשמיד קבוצה חברתית מסוימת
יש לערוך ערך זה. הסיבה היא: לשון.
אתם מוזמנים לסייע ולערוך את הערך. אם לדעתכם אין צורך בעריכת הערך, ניתן להסיר את התבנית. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.
המונח "ג'נוסייד" מפנה לכאן. לערך העוסק בסרט תעודי משנת 1982, ראו ג'נוסייד (סרט).

רֶצַח עַם (אנגלית: גֵ'נוֹסַיְיד (Genocide); החלופה התקנית לפי האקדמיה ללשון העברית: הַשְׁמָדַת עַם) הוא ניסיון מכוון של שלטון להשמיד, באופן מלא או חלקי, קבוצה חברתית מסוימת – עם, קבוצה לאומית, קבוצה אתנית או קבוצה דתית. את המונח רצח עם טבע רפאל לֶמְקין, משפטן יהודי-אמריקני. בהשפעתו נחתמה בדצמבר 1948 באו"ם האמנה בדבר מניעתו וענישתו של הפשע השמדת עם, שאושררה בינואר 1951 על ידי כלל חברות האו"ם.[1][2]

מונומנט שדות הקטל שהוקם לזכר הנספים ברצח העם בקמבודיה. המונומנט מלא כולו בגולגולות של נרצחים, (צולם ב-2005)

הדוגמה הקיצונית ביותר לרצח-עם היא שואת העם היהודי שבה נרדף כל מי שהוגדר כיהודי.[3] כח במשימה בתחום אי יציבות פוליטית (Political Instability Task Force), מרכז מחקר אמריקאי, מעריך כי בין השנים 1956 ל-2016 התקיימו 43 מקרי השמדת עם בהם נרצחו כ-50 מיליון בני אדם. נציבות האו"ם לפליטים, מעריכה כי עוד 50 מיליון בני אדם נוספים נעקרו באפיזודות אלימות אלו עד 2008.[4] החוקרים דניאל גולדהגן ורודולף ראמל, העריכו, במחקרים שונים, כי מעשי הרג המוני של אזרחים לא חמושים הובילו למותם של למעלה מ-150 מיליון בני אדם במאה העשרים.[5]

רצח עם נחשב לפשע הפשעים.[דרושה הבהרה][6][7]

אטימולוגיה עריכה

המונח "גֵ'נוֹסַיְיד" (Genocide) נטבע בשנת 1944 על ידי רפאל למקין,[8] משפטן יהודי שברח מפולין לארצות הברית בראשיתה של השואה. למקין החל להתעניין במקרים של השמדת העמים כבר בראשית שנות השלושים. ב-1933 הרצה על הנושא בוועידה במדריד שעסקה בחוק הפלילי הבינלאומי, ואולץ על ידי שר החוץ הפולני יוזף בק להתפטר מתפקידו בפרקליטות הפולנית.

למקין הבין כי הפשע אותו הוא מבקש לאסור הוא פשע מודרני חסר שם[9] ועל כן המציא את שמו. השם הורכב מצירוף המילה היוונית γένος (גנוס) שמשמעותה "עַם" והמילה הלטינית cide (קידֶה) שמשמעה "להרוג",[10] על משקל המונח "הוֹמִיסַיְיד" (Homicide) שמשמעו רצח של אדם בודד. כאשר טבע את המושג "ג'נוסייד" ב-1944, הביא לו כדוגמה תקדימית את רצח העם הארמני ב-1915.[11]

בדצמבר 1948, המונח ג'נוסייד קיבל הכרה רשמית. למרות שלמקין הוביל את התנועה באו"ם לניסוח אמנת רצח העם, ההגדרה של רצח עם לא הייתה ההגדרה של למקין. ההגדרה היא פשרה שנוסחה על ידי נציגים של המדינות החברות באו"ם.[12]

טיפולוגיה עריכה

חלוקתו של המונח רצח עם לתתי קבוצות, קידם את המחקר השוואתי. מונחים נוספים, בשדה המושגי של חקר הג'נוסייד, הם תולדה של התפתחות הדין הבינלאומי ומחקר ביקורתי. מונחים אלו, ברובם, לא התקבלו על ידי מערכת המשפט הבינלאומי ונותרו בשדה המחקרי.[13] הטיפולוגיה של המונח התפתחה לאור הביקורת שנמתחה על הגדרת האו"ם.[2]

דמוסייד (Democide) (אנ')

דמוסייד הוא רצח של בני אדם על ידי השלטון במדינה בה הם חיים. הוא כולל רצח עם, פשעים נגד האנושות וכל צורה אחרת של הרג שהתבצע במתכוון נגד אוכלוסייה.[14] דמוסייד הוא לא בהכרח חיסול של קבוצות תרבותיות שלמות, אלא קבוצות בתוך גבולות מדינה שהשלטון ממגר מסיבות פוליטיות ובשל איומים עתידיים. המושג מכיל רצח עם, המושג הורכב מצירוף שתי המילים הלטיניות: דֵמוֹ (demos) שמשמעו "אוכלוסייה", וסייד (cidere) שמשמעו "לרצוח". רודולף ראמל, שתבע את המונח טוען שבמאה העשרים נרצחו יותר מ-174,000,000 בני אדם בעשרות מקרים שונים של רצח המונים. החוקר דניאל גולדהגן נקב בטווח דומה 125,000,000-175,000,000.[5] חוקרים שונים העלו לרשת מאגרי מידע על מספרי קורבנות הדמוסייד בהיסטוריה.[15]
פוליטיסייד (Politicide) (אנ')
רצח המוני של בני אדם, על בסיס השייכותם לתנועה פוליטית שקרוב לוודאי מתנגדת לשלטון.[16] המושג הורכב מצירוף שתי המילים הלטיניות: "פוליטי", וסייד (cidere) שמשמעו "לרצוח". בשנות השמונים ערכה ברברה הארף (אנ') רשימה של 45 מקרים של פוליטיסייד והוכיחה כי זהו הסוג הנפוץ ביותר של רצח המוני במחצית השנייה של המאה העשרים.[17] הרג המוני של קבוצות פוליטיות נותרו מחוץ להגדרה של רצח עם שנוסחה באמנה למניעתו וענישתו של הפשע רצח עם. המונח "קבוצה פוליטית" הופיע בכמה מהטיוטות לאמנת האו"ם אך ירד ממנה בשל לחצים שהפעילה ברית המועצות. חוקרים ומשפטנים בימינו מצוים במחלוקת לגבי נחיצותו ומעמדו המשפטי של מושג זה.:בשנת 2003, פרסם החוקר ברוך קימברלינג ספר באנגילת בשם: פוליטיסייד: מלחמתו של אריאל שרון בפלסטינים (Politicide: Ariel Sharon's War against the Palestinians) בו הוא טוען כי כל מטרתה של מדינת ישראל היא לערוך פוליטיסייד.[18]
אתנוסייד (Ethnocide) (אנ')
הרס תרבותה וזהותה של קבוצה אתנית מבלי לרצוח את כל חברי הקבוצה, כלומר, הכחדת הקבוצה על אופייה ומאפייניה הנעשית מבלי להשמידה. שורשיו של המושג נטועים בכתביו הראשונים של רפאל למקין שנתן לו תחילה שמות שונים כגון: "פשע ברבריות" ו"השמדת תרבות".[10] ברטולומה קלברו, היסטוריון ושופט ספרדי, אמר: רצח עם הורג אנשים בעוד שאתנוסייד הורג תרבויות אנושיות באמצעות הרג של נשמות בודדות".[19]
אומניסייד (Omnicide)
רצח-כל האנושות. המושג הורכב מצירוף שתי המילים הלטיניות: אומני (omni) שמשמעו "כָּל", וסייד (cidere) שמשמעו "לרצוח". אומניסייד מתייחס תהליך או תופעה העשויים להביא להכחדות מינים[20] או אוכלוסיות.[21] במושג נעשה גם שימוש כללי יותר בהקשרים של השתנות קיצונית של האקלים והסביבה[22] או לחלופין, מלחמה גרעינית.[23] המושג אומניסייד נתבע בראשית שנות השמונים וחוקרים רבים השתמשו בו לתיאור סכנותיה של המלחמה הקרה. חוקרים ומדינאים רבים סבורים כי כל מלחמה גרעינית שתפרוץ תוביל להשמדת האנושות כולה וזאת בגלל מנגנונים אוטומטיים של מכה שנייה.[24]
טיהור אתני (Ethnic cleansing)
טיהור אתני הוא דחיקה כפויה ושיטתית של קבוצות אתניות, גזעיות או דתיות מאזור נתון, מתוך כוונה להפוך אזור להומוגני מבחינה אתנית. לצד הרחקה ישירה בצורת גירוש או העברת אוכלוסיה, תיאור אתני כולל גם שיטות עקיפות שמטרתן הגירה כפויה באמצעות דחיקה בכפייה של קבוצת הקורבנות ומניעת חזרתם, וכן רצח, אונס והרס רכוש.[25][26]

הגדרות לרצח עם עריכה

ישנן מספר הגדרות רצח שנוסחו על ידי חוקרים והגדרות במסמכים משפטיים בינלאומיים. על אף ריבוי ההגדרות, כמעט כל גופי המשפט הבינלאומיים פוסקים על בסיס הגדרת פשע רצח עם בהתאם לאמנה למניעתו וענישתו של הפשע רצח עם.[27] מרבית חוקרי רצח עם, מסכימים כי רצח עם מבוצע מתוך כוונה להשמיד, הוא נעשה בצורה שיטתית, מכוונת ומאורגנת. הוא נעשה בצורה תכלתית ויש חוקרים שאף מוסיפים את תפקיד הבירוקטיה הממלכתית בארגון רצח העם.[28]

החוקרים חלוקים בנוגע לשאלה האם כל הרג של קבוצה או שבט יכונה רצח עם או שמא רק השמדתן של קבוצות בקפידה על פי תכנון מקדים ראויים לכינוי זה. מהאפשרות השנייה, שהיא מקובלת יותר.[דרוש מקור] רצח עם חשבת תופעה מודרנית במהותה, שכן, על מנת לבצעה נדרשים אמצעים להשמדה המונית, אין הכוונה רק לנשק להשמדה המונית אלא גם למערכת הבירוקרטית שהתאפשרה רק עם התפתחות המודרנה. זיגמונט באומן ודן סטון טוענים כי שואה ורצח עם הן תופעות מודרניות מובהקות וכי גם אם הושמדו עמים בעת העתיקה ובימי הביניים, אין הדבר דומה כלל לתופעה שאנו עדים לה כיום.[29][30] אולם, בן קירנן טען כי בתקופה הטרום מודרנית היו מקרים של רצח עם ואף טוען שאנשי התקופה ידעו להגדיר מקרים אלו במונחים דומים.[31]

האמנה למניעתו וענישתו של הפשע רצח עם עריכה

  ערך מורחב – האמנה למניעתו וענישתו של הפשע רצח עם
 
נכון ל-2008, מפת המדינות שמקבלות את האמנה: ירוק כהה: מדינות שחתמו ואישררו את האמנה ; ירוק בהיר: מדינות שקיבלו את האמנה; ירוק זרחני: מדינות שרק אישרו

האמנה למניעתו וענישתו של הפשע רצח עם אומצה פה אחד על ידי כל חברות העצרת הכללית של האומות המאוחדות בהחלטת האו"ם 260 ב-8 בדצמבר 1948 ונכנסה לתוקף ב-12 בינואר 1951, בעקבות מלחמת העולם השנייה והשואה. נכון ל-2024, 152 מדינות חתומות על האמנה. בישראל,חוק בדבר מניעתו וענישתו של הפשע השמדת עם שהתקבל פה אחד בכנסת ישראל ב-29 במרץ 1950.[32][33]

הוגדר הפשע רצח עם במילים אלו:

אחד המעשים המפורשים להלן שנעשה בכוונה להשמיד, השמדה גמורה או חלקית, קיבוץ לאומי, אתני, גזעי או דתי, באשר הוא קיבוץ כזה. ואלה המעשים:(א) הריגת אנשים הנמנים עם הקיבוץ; (ב) גרימת נזק חמור, בגוף או בנפש, לאנשים הנמנים עם הקיבוץ; (ג) העמדת הקיבוץ בכוונה תחילה בתנאי-חיים שיש בהם כדי להביא לידי השמדתו הגופנית, כולו או מקצתו; (ד) קביעת אמצעים שכוונתם למנוע את הילודה בקיבוץ; (ה) העברת ילדי הקיבוץ לקיבוץ אחר בדרך כפייה.

סעיף שתיים באמנה מגדיר את המעשים שהם רצח עם:[34]
  1. הריגת אנשים הנמנים עם הקבוצה, רצח כקבוצה
  2. גרימת נזק חמור, בגוף או בנפש, לאנשים הנמנים עם הקבוצה.
  3. העמדת הקבוצה בכוונה תחילה בתנאי חיים שיש בהם כדי להביא לידי השמדתם הגופנית, כולה או מקצתה.
  4. קביעת אמצעים שכוונתם למנוע את הילודה בקבוצה.
  5. העברת ילדי הקבוצה לקבוצה אחרת בדרך כפייה.
סעיף שלוש מגדיר את המעשים שנענשים עליהם:
  1. השמדת עם
  2. קשר לבצע השמדת עם
  3. הסתה ישירה ופומבית לבצע השמדת עם
  4. ניסיון לבצע השמדת עם
  5. השתתפות בהשמדת עם

יישום האמנה עריכה

 
שרידי קרבנות רצח העם הקמבודי, הנספים ברובם הואשמו בהשתייכותם המעמדית

מאחר שהגוף המבצע של האו"ם הוא מועצת הביטחון, הרי שרק זו יכולה להפעיל את האמנה. ומאחר שבמועצת הביטחון 15 חברות, וביניהן 5 חברות קבועות המחזיקות בזכות וטו, אין אפשרות לפעולה כלשהי אלא אם יש הסכמה על כך של חמש המעצמות (ארצות הברית, צרפת, בריטניה, רוסיה וסין) ושל לפחות 3 מדינות נוספות. מאז שנכנסה האמנה האו"ם לתוקף, במרבית המקרים בהם התבצע רצח עם, מנעה מועצת הביטחון את מניעתו, ואף מנעה את הענשת הפושעים לאחר שהסתיים. למשל, סין הטילה וטו על כל פעולה של מועצת הביטחון שנגעה בסודאן השנים 2006 ל־2008 וכך מנעה את מניעתו של רצח העם בדרפור.[35] דוגמה אחרת היא רוסיה שהטילה וטו על התביעה שהוגשה נגד בשאר אל-אסד ב־2014 על ידי 58 מדינות.[36]

לאחר סופה של המלחמה הקרה התרחשו כמה מקרים היוצאים מכלל זה ומהווים הוכחה לכך שרצח עם יכול להימנע. הדוגמה המוכרת ביותר היא מניעת רצח העם בקוסובו בשנת 1999 לאחר שהסרבים החלו לטבוח ולגרש באלימות את האלבנים מחבל קוסובו. 20,000 בני אדם נהרגו בטרם נאט"ו כפתה על סרביה (באמצעות הפצצה אווירית) לסגת מקוסובו. במקדוניה הצפונית היה חשש כבד שהתפרצות אלימות, שאירעה באביב 2001, בין הרוב המקדוני (הסלבי) למיעוט האלבני תדרדר לרצח עם. בדיונים בנושא במועצת הביטחון לא עלתה כל התנגדות לכך שנאט"ו יתערב, ומשלחת צבאית של נאט"ו הצליחה להרגיע את הסכסוך. אותו דבר קרה בקניה לאחר בחירות 2008, מהומות שהחלו בין קבוצות אתניות שונות במדינה הובילו למותם של אלף אנשים והיה חשש שזה ידרדר לרצח עם. קופי אנאן נשלח לקניה, ובגיבוי המעצמות הצליח לפייס בין מנהיגי הקבוצות.[37]

העמדה לדין בבתי דין בינלאומיים ברצח עם עריכה

פשעי רצח עם ביוגוסלביה לשעבר עריכה

ב-25 במאי 1993, מתוקף החלטה 827 של מועצת הביטחון של האו"ם, הוקם את בית הדין הפלילי הבינלאומי ליוגוסלביה לשעבר (ICTY). בבית משפט זה הואשמו 8 אנשים בפשע רצח עם, ביניהם ראטקו מלאדיץ' ורדובאן קאראג'יץ'.

פשעי רצח עם ברואנדה עריכה

ב-8 בנובמבר 1994 מתוקף החלטה 955 של מועצת הביטחון של האו"ם, הוחלט להקים את בית הדין הפלילי הבינלאומי לרואנדה (ICTR) אשר החל לפעול בינואר 1997 ומקום מושבו בארושה שבטנזניה. במהלך המשפט הראשון שבו עסק בית הדין, משפטו של ז'אן פול אקייסו, ששימש כראש עיר שבתחומה נרצחו בני טוטסי, נקבע לראשונה כי גם אונס יכול להיות פשע מסוג רצח עם. שופטי בית הדין קבעו כי "תקיפות מיניות היו חלק אינטגרלי מתהליך הריסת הקבוצה האתנית של בני הטוטסי, וכי מעשי האונס היו שיטתיים וכוונו רק נגד נשות הטוטסי, מה שמעיד על המטרה המפורשת של המעשים האלה היא לחולל רצח עם". במהלך משפטו של ז'אן קמבנדה, הוא הודה לראשונה שאכן היה רצח עם, וכי הדבר תוכנן מראש. קמבנדה הורשע בעבירות של רצח עם ופשעים נגד האנושות, ונגזר עליו עונש של מאסר עולם. משפט נוסף שהתנהל בין 2000 ל-2003 זכה לכינוי "תקשורת השנאה". הנאשמים במשפט זה היו מנהלי תחנת הרדיו Radio Télévision Libre des Mille Collines, שבסמוך לרצח העם ובמהלכו שידרה שידורי תעמולה והסתה נגד בני הטוטסי, הבלגים, אנשי האו"ם ואף נגד בני הוטו מתונים. שדרניה של התחנה קראו לחסל את בני הטוטסי. לתחנת הרדיו היה תפקיד מכריע במתן לגיטימציה למעשים, ובית הדין גזר על מנהליה (וביניהם, גם פרדיננד נאימנה) עונש של מאסר עולם.

פשעי רצח העם הקמבודי עריכה

 
נון צ'ה, האידאולוג של הקמר רוז' המואשם ברצח העם בקמבודיה, (צולם ב-2011)

הלשכות המיוחדות בבתי המשפט של קמבודיה (ECCC) (אנ') החלו לפעול בינואר 2006, תשע שנים לאחר שראש ממשלת קמבודיה פנה למזכ"ל האו"ם בבקשה להקים בית דין בינלאומי לפושעי רצח העם בקמבודיה. מאז הועמדו לדין חמישה חברים לשעבר בצמרת השלטונית של הקמר רוז'.[38] בית המשפט, הואשם מתחילת דרכו בשחיתות, התערבות פוליטית ופזרנות. הוא סיפק רק הרשעה בשמונה השנים הראשונות לפעילותו, הרשעתו של מפקד מחנה ההשמדה S-21 קאינג גואק איב (אנ'), "התליין של הקמר רוז'". קאינג בן ה-69 נידון למאסר עולם בגין מותם של יותר מ-14 אלף בני אדם. במהלך הדיונים בבית הדין בעניינו הוא חזר ואמר כי "רק מילא פקודות" שניתנו לו ושהוא בסך הכול היה פקיד בדרג נמוך של המשטר. כעת עומדים לדין בבית הדין ECCC, בתיק הידוע בכינוי "תיק 002", חברי המעגל הפנימי של מנהיג הקמר-רוז' פול פוט, שמת בשנת 1998, שנותרו בחיים: האידאולוג הראשי של המשטר ומספר 2 אחרי פול פוט, נון צ'י בן ה-86 וראש המדינה קיו סאמפן בן ה-81.[39] פסק הדין האחרון ניתן בספטמבר 2022.

בית הדין הפלילי הבינלאומי עריכה

במטרה להסדיר את האופן בו יובאו פושעי מלחמה לדין נכתבה אמנת רומא שנכנסה לתוקף ב-1 ביולי 2002. על האמנה חתומות 139 מדינות, אולם החתימה היא בבחינת הצהרת כוונות בלתי מחייבת. 67 מדינות אשררו אותה ובכך הפכו לחברות באמנה. האמנה מהווה את מקור הסמכות לפעילותו של בית הדין הפלילי הבינלאומי בהאג, אשר בו אמורים לתבוע ולהעמיד לדין פושעים האשמים בפשעים נגד האנושות ופשעי רצח עם.

 
עומר אל-בשיר המואשם ברצח העם בדארפור, (צולם ב-2009)

סלובודן מילושביץ' נשיא סרביה, היה הראשון שהואשם בבית הדין הפלילי הבינלאומי ברצח עם ובפשעים נגד האנושות. הוא מת בשנת 2006 לפני שמשפטו הסתיים.

אישומים נוספים הוגשו נגד נשיא סודאן עומר אל-בשיר, נגד השר הסודאני אחמד הרון (Haroun), ונגד מנהיג הג'נג'וויד עלי קושייב (Kushayb), על פשעי מלחמה ופשעים נגד האנושות. כנגד נאשמים אלה, שלא התייצבו למשפט, הוצאו צווי מעצר על ידי בית הדין. מדינות הליגה הערבית וסין תומכות באל-בשיר והודיעו כי לא יסגירו אותו. במרץ 2012 הוציא בית הדין הבינלאומי צו מעצר כנגד שר ההגנה הסודאני, אבדל חוסיין, המואשם ב-41 סעיפים של פשעים נגד האנושות ופשעי מלחמה על פעלו בדארפור. בשנת 2011 הוחרפה האשמה נגד עומר אל-בשיר וכעת הוא מואשם ברצח עם.[40] בדצמבר 2014 חדלה התובעת הכללית של בית הדין הפלילי הבינלאומי מפעילותה בתיק דארפור וזאת מפני שלטענתה, מועצת הביטחון של האו"ם לא עושה די כדי להביא את הנאשמים למעצר. אף על פי שעומר אל-בשיר ביקר בקניה, שאשררה את אמנת רומא, הוא לא נעצר ולא הועמד בדין על פשעיו.[41]

היסטוריה עריכה

סקירה חלקית של רציחות עמים עריכה

רצח עם שנים מקום מבצעי הרצח קרבנות הערכות לגבי מספר הנרצחים[42]
רצח העם הטסמני[43] 18281830 טסמניה בריטים (מתיישבים) אבוריג'ינים 6,000
רצח העם הצ'רקסי 1864 אדיגיה רוסיה צ'רקסים 1,000,000
רצח העם של ההררו והנאמה 19041907 דרום-מערב אפריקה הגרמנית גרמניה הררו ונאמה (אנ') 75,000
מרד המאג'י מאג'י (טבח העם הראשון באפריקה) 1904 - 1905 מזרח אפריקה הגרמנית גרמניה שבטים וקבוצות אתניות שונות 75,000-300,000[44]
רצח העם הארמני[45] 19151918 אנטוליה טורקיה (הטורקים הצעירים) ארמנים 1,500,000-1,000,000
רצח העם האשורי[45] 19151918 טורקיה (דרום מזרח) טורקיה (הטורקים הצעירים) אשורים 275,000-400,000
רצח העם היווני-פונטי[46] 1914-1923 חוף הים השחור טורקיה (הטורקים הצעירים) יוונים פונטים 450,000-900,000
השואה 19391945 אירופה וצפון אפריקה גרמניה הנאצית יהודים 6,000,000
רצח העם הצועני 19391945 אירופה גרמניה הנאצית צוענים 500,000
רצח העם בביאפרה[47] 19661970 ביאפרה ניגריה איגבו 2,000,0000-3,000,000
רצח העם הבנגלי [48] 1971 בנגל פקיסטן בנגלים (אנ') 3,000,000
רצח העם בבורונדי[49] 1972 בורונדי טוטסי הוטו 200,000
רצח העם בקמבודיה[50] 19751979 קמבודיה קמר רוז' קמבודים (אנ') 2,000,000
רצח העם במזרח טימור 19751999 מזרח טימור אינדונזיה טימורים (בני מזרח טימור) 60,000-180,000
רצח העם בגואטמלה[51] 19821984 גואטמלה גואטמלה מאיה 200,000
רצח העם הבוסני[52] 19921995 יוגוסלביה סרביה בוסנים מוסלמים 100,000
רצח העם ברואנדה[53] 1994 רואנדה הוטו טוטסי 800,000
רצח העם בדארפור 2003 – 2020 דארפור סודאן פור, מאסאליט וזח'אווה (אנ') 400,000 לפי הערכות האו"ם, 10,000 לפי הערכות סודאן[54]
רצח העם הכורדי (מידע חלקי ניתן למצוא בערך האנגלי על העם הכורדי, (אנ')) 1916 לערך - היום המזרח התיכון איראן, דאעש, טורקיה, סין, עיראק כורדים 90,000
קצירת איברים ורצח הפאלון גונג בסין 1999-היום סין המפלגה הקומוניסטית הסינית מתרגלי פאלון גונג 1,000,000
רצח העם הייזדי 2014-2016 עיראק וסוריה המדינה האסלאמית יזידים עד 5,000[55][56]
רדיפת הרוהינגיה במיאנמר (2016–הווה) 2016-היום מיאנמר הצבא והמשטרה במיאנמר בני הרוהינגיה 9,000-43,000[57][58]


ביטוי נוסף לטכנולוגיה המאפשרת רצח המוני "בלחיצת כפתור" מהווה החימוש בנשק גרעיני, אשר בשימוש היחיד שנעשה בו בהירושימה ונגסקי אבדו חייהם של רבע מיליון בני אדם. פיתוחו של הנשק הגרעיני וייצורו בכמויות גדולות על ידי המעצמות הביא לכדי אפשרות ממשית את השמדת האנושות כולה.[59]

 
גופות של כמה ממילון וחצי קרבנות רצח העם הארמני

השפעת רצח עם על המוסר עריכה

רוג'ר סמית', קרא למאה העשרים בשם "עידן הג'נוסייד" וזאת מתוקף הטענה כי מעשי רצח המוני עיצבו את אפיו המוסרי של המין האנושי יותר מכל דבר אחר במאה זו.[60] היחיד נולד לתרבות שהוא יודע כי היא בת השמדה. הבריות כולן שותפות לעולם בו ידוע לכל כי כולם עלולים להירצח בהחלטתם של מעטים. [30] חוקר השואה יהודה באואר ביטא זאת במילים אלו:

כדאי שנוסיף על עשר הדברות עוד שלוש דברות נוספות: "לא תהיה המבצע, לא אתה ולא בניך ולא בני בניך"; "לא תהיה קורבן, לא אתה ולא בניך ולא בני בניך"; "לא תהיה בשום פנים ואופן לא אתה ולא בניך ולא בני בניך לעולם, משקיף סביל לרצח המונים"

בצל האיום ברצח-עם וברצח-כל הופכת ההישרדות עצמה ל"גרעין האוטופי" של האנושות, משמע: התפילה לחיים טובים יותר מוחלפת בתחינה לשרוד, האנושיות שבאדם מאוימת. יצירת עולם ללא אימה היא האפשרות היחידה לשמור על צלם האדם.[59] כפי שטען הפילוסוף תאודור אדורנו, אפשרותה היחידה של האנושות להתקיים היא אם ימוגרו תופעות אלה:[61]

היטלר כפה על בני האדם במעמד אי החופש שלהם צו קטגורי חדש: לערוך את חשיבתם ופועלם כך שאושוויץ לא יישנה ודבר דומה לא יתחולל עוד לעולם

מניעים לרצח עם עריכה

פילוסופים וחוקרים רבים התעסקו בשאלה: מה מניע קבוצה של בני אדם להפוך למבצעי רצח עם? האם כל אדם עשוי בנסיבות מסוימות למצוא את עצמו מבצע רצח עם? ניתן לחלק את המחקר אודות המניעים לשני צירים: הראשון, במורשתו של כריסטופר בראונינג מנסה להתחקות אחר סיבות רציונליות, גם אם אלה אבסורדיות או ניתנות להפרכה;[62] בעוד השני, במורשתו של דניאל גולדהגן מתואר תהליך ההיפוך המוסרי שעוברת החברה לפני ותוך כדי ביצוע רצח עם.[63]

מניעים רציונליים עריכה

 
טבח ריירבאזר בבנגלדש. חלק מרציחת אינטלקטואלים במהלך רצח העם הבנגלי, 1971.

ליאו קופר הציע ניתוח מקיף של התהליך והמניעים של התופעה רצח עם. קופר חילק את רציחות ההמונים לשתי קבוצות וסיווג את המניעים, בכל קבוצה, לכמה קטגוריות:

רצח עם פנימי המבוצע בעקבות פערים ושסעים בתוך החברה עצמה, סוג זה כולל ארבע קטגוריות:

  • רצח של בני המקום, שנעשה למען אינטרסים של פיתוח כלכלי גם בימינו. לדוגמה: האינדיאנים בני אצ'ה בפרגוואי.
  • רצח בעקבות דה-קולוניזציה, לאחר שהשתנו רוב מבני השליטה. לדוגמה: רצח העם בבורונדי.
  • רצח בעקבות מאבק כוחות בין קבוצות אתניות, גזעיות או אחרות, בעת החלפת שלטון או בעת ניסיון להשיג עצמאות או שוויון זכויות. לדוגמה: רצח העם הבנגלי.
  • רצח של "בני ערובה" או של "שעיר לעזאזל". לדוגמה: רצח העם הארמני.

רצח עם חיצוני המבוצע בעקבות מאבקים ולוחמה בינלאומית. בקטגוריה זו כלל קופר את הטלת פצצות האטום על הירושימה ועל נגסאקי, את פלישת סין לטיבט, את פלישת אינדונזיה לטימור המזרחית ואת מלחמת ווייטנאם.[64]

רוג'ר סמית', שהגדיר את המאה העשרים "עידן הג'נוסייד", הציע לאפיין רצח עם על פי מניעיו של המבצע. לשיטתו יש חמישה סוגים של מניעים:[60]

  1. נקמני/תגמולני: רצח המבוצע כחלק מצורך בנקמה.
  2. מוסדי: מבוצע בעיקר בעת כיבוש צבאי.
  3. תועלתני: מונע על ידי הדחף לצבירת נכסים.
  4. מונופוליסטי: מבוצע במגמה ליצור מונופול על השלטון בייחוד בחברות רב-אתניות.
  5. אידאולוגי: מבוצע כדי לכונן או לכפות רעיון של גאולה או היטהרות.

סמית' מדגיש את השינוי שחל במניעים לרצח עם במרוצת ההיסטוריה. בעבר היו הקורבנות נבחרים בשל מקום מגוריהם או בשל רכושם, ואילו בעת החדשה הם נבחרו בגלל זהותם.

היפוך מוסרי עריכה

 
הערות של היינריך הימלר לנאומו בפני קצינים בכירים של הס"ס בפוזן –4 באוקטובר 1943

רצח עם מבוסס על מערכת ערכים המייחסת לרצח החפים-מפשע המשתייכים לקבוצה מסוימת ערך מוסרי, הופכת אותו לטוב מבחינה מוסרית, ואולי אף מגדירה רצח זה כערך עליון. זהו היפוך מוסרי ההכרחי לקיומו של רצח עם. כאשר חברה מסוימת, מכוננת מערכת ערכים שכזו בליבה, בהובלת הנהגתה הפוליטית הרי שרצח עם עלול להתרחש. עדות להיפוך מוסרי זה ניתן לראות בדבריו של נשיא גואטמלה לשעבר אפראין ריוס מונט שאמר לקהל של אנשי מאיה ב-18 ביולי 1982: "אם אתם אתנו, נאכיל אתכם; אם לא, נהרוג אתכם", וזאת באותו היום בו רצח צבא גואטמלה כ-250 בני מאיה משבט אָצִ'י, מרביתם נשים וילדים, בכפר פְּלַאן דה סאנְצֵ'ס במחוז באחה וראפאס.[65] עדות נוספת להיפוך מוסרי זה ניתן לראות בדבריו של היינריך הימלר:[66]

ברצוני לדבר אתכם בגלוי על עניין רציני. עלינו לדבר על כך בינינו לבין עצמנו בגלוי, אך לעולם לא נדבר על כך בפומבי… אני מתכוון לפינוי היהודים, להשמדת הגזע היהודי. זהו דבר שקל לדבר עליו. "הגזע היהודי הולך ומתחסל" אומר חבר מפלגה אחד, והרי זה ברור, זה נאמר במצע שלנו – חיסול היהודים, ואנו עושים זאת – משמידים אותם. ואז באים הם, שמונים מיליון גרמנים טובים, ולכול אחד יש "יהודי הגון" שלו. השאר הם, כמובן, שרצים, אבל זה, האחד הזה, הוא יהודי סוג א'… אף אחד מהם לא התנסה בכך. אתם יודעים מה משמעות הדבר כאשר 100 גופות מוטלות זו ליד זו. או 500 גופות או 1,000. פרט ליוצאים מן הכלל שמקורם בחולשה אנושית – הצלחנו להישאר הגונים, זה מה שחישל אותנו. זהו דף מפואר בהיסטוריה שלנו שמעולם לא נכתב ושלעולם לא ייכתב.

אמצעים לרצח עם עריכה

 
מסמך מועידת ואנזה ובו מספרי היהודים המיועדים להשמדה

המהפכה התעשייתית, והתמורות החברתיות שבאו בעקבותיה (תיעוש, עיור, ועוד), אפשרו לבני האדם להגדיל את ממדי הרצח ההמוני עד כדי רצח עם והשמדה שיטתית של מיליונים. ניתן לחלק את האמצעים להשמדה המונית לשני סוגים.

אמצעים מערכתיים עריכה

אמצעים מערכתיים בדמות מערכת בירוקרטית, גבולות מדיניים, צבא, תקשורת המונים, רישום אוכלוסייה, פקידים מנהלתיים, חוקים, תקנות וכדומה, המשמשים בדרך כלל לשמירה על הסדר ולהגנה על החיים עלולים לשמש לרצח המוני. ניתן להבחין באמצעים אלה בכל מקרה של רצח עם. להלן כמה דוגמאות:

  • רצח העם הצ'רקסי: ב־10 במאי 1862 אישר פורמלית הצאר אלכסנדר השני את תוכניות מפקדי השטח הרוסיים לגירוש הצ'רקסיים משטחי הקווקז. הגירוש החל בפועל שנתיים לפני כן לאחר דרישתו של המפקד הבכיר דמיטרי מליוטין ליישב שטחים בקווקז על ידי אוכלוסייה רוסית. כמיליון צ'רקסים נספו במהלך הגירוש. גיאורגיה היא המדינה היחידה שהכירה ברצח העם.
  • רצח העם הארמני: ב-27 במאי 1915 אישר הפרלמנט העות'מאני את חוק התח'יר אשר לפיו גורשו כל הארמנים, אזרחי האימפריה לעבר המדבר הסורי. התקציב שאושר בפרלמנט לצורך יישומו של החוק עמד על מעל ל-100 מיליון דולר. כמיליון וחצי ארמנים הובלו בשיירות מוות לעבר המדבר. רובם מתו בדרכים או במחנות בהם נכלאו במדבר.
  • השואה: אמנם השמדת העם היהודי החלה כבר בקיץ 1941, בינואר 1942 התכנסו בועידת ואנזה בכירים בדרג הביצועי-מנהלי ונציגים מכל משרדי הממשל הנאצי על מנת להסכים על תוכנית סדורה להשמדת יהודי אירופה.
  • רצח העם ברואנדה: תקשורת ההמונים שימשה כאמצעי ראשון במעלה במהלך רצח העם ברואנדה. בשנים שקדמו לרצח העם הופעלה תעמולה גזענית באמצעי התקשורת הרואנדיים ובמיוחד במספר עיתונים שחולקו בחינם, בתחנת הרדיו הפרטית RTLM וברדיו הממלכתי. לאורך שלושת החודשים של רצח העם, שידרו תחנות הרדיו קריאות לרצח והשמדה סופית של הטוטסי ודרכם ניהלו הרוצחים את המצוד אחר בני טוטסי שהסתתרו.[67] שלושה אנשי תקשורת רואנדיים הורשעו ב-2003 בבית הדין הפלילי הבינלאומי לרואנדה.[68]

אמצעים טכניים עריכה

אמצעים טכניים המשמשים להרג בני אדם מופיעים בכל רצח עם. לעיתים מדובר באמצעים שבמקורם מיועדים לשימוש צבאי (כגון נשק, נשק גרעיני, נשק כימי או בתי כלא), ולעיתים באמצעים שמטרתם היחידה היא השמדת המונים (כגון נשק להשמדה המונית, מחנות השמדה, רעלים, גטאות, מחנות ריכוז, צעדות המוות וכדומה).

הסתרה והכחשה עריכה

 
  מדינות שבהן השלטון המרכזי מכיר רשמית ברצח העם הארמני
  מדינות שבהן השלטון המרכזי אינו מכיר רשמית ברצח העם הארמני,
אך יש בהן סיעות פוליטיות או שלטונות מקומיים המכירים בו

הסתרה של רצח עם בעודו מתבצע והכחשתו לאחר סיום המעשה הם מהותיים לתהליך רצח העם. מטרת ההסתרה, בעיני הרוצחים, היא להסוות את הפשע הנורא, הכרוך ברצח המוני חפים מפשע, מפני העולם. מטרת ההכחשה שלאחר מעשה היא לבטל את עצם קיומה של הקבוצה שהושמדה ואת תביעת הניצולים לצדק. הכחשה כמוה כפגיעה נוספת בעם שנרצח, שכן, למעשה כמוה כביטול הלגיטימציה לקיום של העם. משמעה כלפי העם היא כי הוא איננו ראוי להתקיים. ההכחשה לא מאפשרת לעם מרפא שלם. "רצח-עם מושלם" אינו נזכר בדברי הימים ואין בידי המדע ידיעות ברורות אודות מקרים של רצח עם, שאירעו במאתיים השנים האחרונות, ולא נותרו מהם ניצולים, מלבד הידיעה כי ככל הנראה היו מקרים כאלה.

דוגמאות להסתרה עריכה

דוגמאות להכחשה עריכה

  • הכחשת השואה: שם כולל למגוון טענות שהמשותף להן הוא גימוד ממדי השואה, הסרת אחריות ממבצעיה ואף טענות כי היהודים בדו אותה מלבם.
  • הכחשת רצח העם הארמני: טורקיה ואזרבייג'ן מובילות את ההכחשה הכוללת לצד גימוד ממדי רצח העם הארמני גם השמדת ראיות, האשמת הארמנים בביצוע רצח עם, והפעלת לחץ דיפלומטי על מדינות על מנת שלא יכירו ברצח העם.[71]
  • רצח העם ברואנדה: הכחשת רצח העם ברואנדה הוא מושג כולל למגוון טענות שהמשותף להן הוא גימוד ממדי רצח העם, הסרת אחריות ממבצעיו ואף טענות כי הטוטסי הם האשמים ברצח העם.[72]

דת ומיתולוגיה עריכה

 
אתר ההנצחה במחנה יאסנובאץ בו נרצחו סרבים, יהודים, מתנגדי משטר וצוענים

מוכרים לנו סיפורים רבים ממיתולוגיות וכתבים עתיקים שונים, אודות השמדתם של עמים ושבטים קדומים. בחלק מהמקרים ישנם תעודות היסטוריות המוכיחות כי אכן התרחשו, למשל לאשורים ולבבלים הייתה מדיניות להרוג או להגלות משטחים שכבשו את ההנהגה והאצולה של העם הנכבש (על משפחותיהם) לאזור אחר באימפריה, כדי למנוע מרידות עתידיות. ישנן עדויות רבות על עמים שהוגלו ונכחדו. עדויות אלה אודות החרבת עמים, בין אם התרחשו ובין אם לאו, משפיעות גם היום על האופן בו בני האדם מכירים את עצמם. הופעתם של סיפורים כאלה על השמדת עמים בדתות ומיתולוגיות שונות יוצרות אצלנו את ההכרה כי זהו אופיו הטבעי של האדם וכי ככה נידונה האנושות לפעול.

במקרא עריכה

בתנ"ך מופיעים סיפורים בהם מושמדים עמים, ערים וקבוצות, הן על ידי בני ישראל, הן על ידי אלוהים (למשל סיפור המבול), והן על ידי עמים אחרים כנגד בני ישראל (למשל חורבן בית המקדש הראשון). בספר במדבר לאחר שבני ישראל הורגים את כל המדיינים ושובים את נשותיהם ואת ילדיהם, מורה להם משה להרוג גם את חלק מהנשים והטף: ”וְעַתָּה הִרְגוּ כָל זָכָר בַּטָּף וְכָל אִשָּׁה יֹדַעַת אִישׁ לְמִשְׁכַּב זָכָר הֲרֹגוּ. וְכֹל הַטַּף בַּנָּשִׁים אֲשֶׁר לֹא יָדְעוּ מִשְׁכַּב זָכָר הַחֲיוּ לָכֶם” (ספר במדבר, פרק ל"א, פסוקים י"זי"ח) בספר דברים אלוהים מורה לבני ישראל להשמיד את עמי כנען על נשותיהם וילדיהם[73] ומצווה על רצח עמלק ”וְהָיָה בְּהָנִיחַ ה' אֱלֹהֶיךָ לְךָ מִכָּל אֹיְבֶיךָ מִסָּבִיב בָּאָרֶץ אֲשֶׁר ה' אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לְךָ נַחֲלָה לְרִשְׁתָּהּ תִּמְחֶה אֶת זֵכֶר עֲמָלֵק מִתַּחַת הַשָּׁמָיִם לֹא תִּשְׁכָּח” (ספר דברים, פרק כ"ה, פסוק י"ט).

ראו גם עריכה

לקריאה נוספת עריכה

  • Rummel, R.J., Death by Government: Genocide and Mass Murder in the Twentieth Century (ISBN 1-56000-927-6) Transaction Publishers, 1994
  • Neimark Norman M., Fires of Hatred: Ethnic Cleansing in Twentieth-Century Europe, Cambridge, Massachusetts, and London, Englend: Harvard University Press, 2001
  • Samantha Power, A Problem From Hell: America and the Age of Genocide, Basic Books, 2002.
  • Harff, Barbara, Early Warning of Communal Conflict and Genocide: Linking Empirical Research to International Responses, (ISBN 0-8133-9840-1) Westview Press, 2003
  • Ben Kierman, Blood and Soil: A World History of Genocide and Extermination from Sparta to Darfur, Yale University Press, 2007
  • Goldhagen, Daniel, Worse Than War: Genocide, Eliminationism, and the Ongoing Assault on Humanity, (ISBN 1-58648-769-8) PublicAffairs, 2009.
  • Jones, Adam, Genocide: A Comprehensive Introduction, (ISBN 0-415-48619-X) Routledge, 2010
  • Rene Lemarchand, Forgotten Genocides, PENN, 2011.
  • Bloxham, Donald & Moses, A. Dirk [editors]: The Oxford Handbook of Genocide Studies: Interdisciplinary Contributions about Past & Present Genocides, Oxford University Press, 2013.

קישורים חיצוניים עריכה


הערות שוליים עריכה

  1. ^ Raphael Lemkin and the Struggle for the Genocide Convention, John Cooper, 2008
  2. ^ 1 2 יאיר אורון, היבטים תאורטיים בחקר רצח עם, הוצאת האוניברסיטה הפתוחה, 2006
  3. ^ השואה המיוחד והאוניברסלי, יהודה באואר, יד ושם
  4. ^ Anderton, Charles H.; Brauer, Jurgen, eds. (2016). Economic Aspects of Genocides, Other Mass Atrocities, and Their Prevention. Oxford University Press. ISBN 978-0-19-937829-6.
  5. ^ 1 2 החוקר רודולף ראמל שהקדיש את חייו למחקר זה נקב במספר מעל 174,000,000 נרצחים ברציחות המונים במאה העשרים. ראה: STATISTICS OF DEMOCIDE: Genocide and Mass Murder Since 1900, R.J. Rummel, Charlottesville, Virginia, Center for National Security Law, School of Law, University of Virginia, 1997 החוקר דניאל גולדהגן נקב במספר 125,000,000-175,000,000. ראה: Worse Than War: Genocide, Eliminationism, and the Ongoing Assault on Humanity, Daniel Jonah Goldhagen, 2009
  6. ^ Lonzen Rugira, Why Genocide is "the crime of crimes", Pan African Review, ‏2022-04-20 (באנגלית אמריקאית)
  7. ^ Schabas, William A. (2000). Genocide in International Law: The Crimes of Crimes (PDF) (באנגלית) (1st ed.). Cambridge University Press. pp. 9, 92, 227. ISBN 0-521-78262-7.
  8. ^ United Nations Office on Genocide Prevention and the Responsibility to Protect, www.un.org
  9. ^ יאיר אורון, הכחשה: ישראל ורצח העם הארמני, עמ' 45: למקין כתב כי "מילה חדשה זו" נטבעה על ידו "כדי להגדיר מעשה ישן בהתפתחותו המודרנית".
  10. ^ 1 2 פרק 4: ג'נוסייד, Axis Rule in Occupied Europe: Laws of Occupation - Analysis of Government - Proposals for Redress, רפאל למקין, 1944
  11. ^ יאיר אורון, הכחשה: ישראל ורצח העם הארמני, עמ' 21.
  12. ^ Lemkin's Theory, Raphaël Lemkin Genocide Prevention Program (באנגלית אמריקאית)
  13. ^ ישראל טשרני (עורך), Encyclopedia of Genocide, הוצאת מכון השואה ורצח עם, ירושלים (ISBN 0-84763-928-2)
  14. ^ Economic aspects of genocides, other mass atrocities, and their prevention, New York, NY, United States of America: Oxford University Press, 2016, עמ' 57, ISBN 978-0-19-937829-6
  15. ^ * סטטיסטיקות של דמוסייד, רודולף ראמל, אוניברסיטת הוואי, 1997
  16. ^ Barbara Harff, Ted Robert Gurr, Toward Empirical Theory of Genocides and Politicides: Identification and Measurement of Cases Since 1945, International Studies Quarterly 32, 1988-09, עמ' 359 doi: 10.2307/2600447
  17. ^ Barbara Harff and T. R. Gurr, Ethnic Conflict in World Politics, 1994 and 2003 eds.
  18. ^ Steven Plaut, Review of Politicide: Ariel Sharon's War against the Palestinians, Middle East Quarterly, 2004-06-01
  19. ^ Bartolomé Clavero, Genocide or ethnocide, 1933 - 2007: how to make, unmake, and remake law with words, Milano: Giuffrè, 2008, Per la storia del pensiero giuridico moderno, עמ' 101, ISBN 978-88-14-14277-2
  20. ^ OMNICIDE THE BIGGEST MURDER CASE OF ALL TIME
  21. ^ Category Archives: Population Poisoning, Reduction & Omnicide
  22. ^ Omnicide: the killing of everything Earth's sixth mass extinction of life
  23. ^ NON-FICTION: Omnicide
  24. ^ Rose Somerville; John Somerville, introduction (1981). Soviet Marxism and nuclear war : an international debate : from the proceedings of the special colloquium of the XVth World Congress of Philosophy. Greenwood Press. p. 151. ISBN 978-0313225314.
  25. ^ Carrie Booth Walling, The history and politics of ethnic cleansing, The International Journal of Human Rights 4, 2000-09, עמ' 47–66 doi: 10.1080/13642980008406892
  26. ^ United Nations Office on Genocide Prevention and the Responsibility to Protect, www.un.org
  27. ^ Adam Jones, Genocide: a comprehensive introduction, London ; New York: Routledge, 2006, עמ' 15-18, ISBN 978-0-415-35385-4
  28. ^ Adam Jones, Genocide: a comprehensive introduction, Repr, London: Routledge, 2008, עמ' 20-21, ISBN 978-0-415-35385-4
  29. ^ Dan Stone, Histories of the Holocaust, Oxford: Oxford University Press, 2010
  30. ^ 1 2 זיגמונט באומן, מודרניות והשואה, תרגום: יניב פרקש, תל אביב, 2013
  31. ^ Ben Kiernan, Is ‘Genocide’ an Anachronistic Concept for the Study of Early Modern Mass Killing?, History 99, 2014-07, עמ' 530–548 doi: 10.1111/1468-229X.12062
  32. ^ חוק בדבר מניעתו וענישתו של הפשע השמדת עם, תש"י-1950 (קריאה שלישית). דברי הכנסת, חוברת י"ט, עמ' 1230.
  33. ^ ספר החוקים, תש"י, 137
  34. ^ אמנה בדבר מניעתו וענישתו של הפשע השמדת עם, משרד המשפטים
  35. ^ צופים, אך עדיין ממתינים, אקונומיסט, ניו יורק, 16/3/2007
  36. ^ מדינות דורשות מהאו"ם להעמיד את אסד לדין, I24News, מאי 2014
  37. ^ יהודה באוואר, העם המחוצף, נהר ספרים, 2013
  38. ^ בית הדין לפשעים מיוחדים בקמבודיה האתר הרשמי
  39. ^ הבנליות של הסיאוב הפוליטי: הון שלטון ורצח עם באתר הוועד למאבק ברצח עם
  40. ^ ICC - Darfur Sudan, האתר הרשמי של בית הדין הפלילי הבינלאומי
  41. ^ האם הייתה זאת טעות להאשים את הדיקטטור ברצח-עם?, Busines Insider, 15/12/2014
  42. ^ מתוך ערך אנגלי הנותן סטטיסטיקות הנוגעות לעימותים חמושים, (אנ')
  43. ^ רצח עם בטזמניה באתר הוועד למאבק ברצח עם.
  44. ^ John Iliffe, The Organization of the Maji Maji Rebellion, The Journal of African History 8, 1967, עמ' 495–512
  45. ^ 1 2 רצח עם הארמני באתר הוועד למאבק ברצח עם.
  46. ^ Vasileios Th. Meichanetsidis, The Genocide of the Greeks of the Ottoman Empire, 1913–1923: A Comprehensive Overview, Genocide Studies International 9, 2015, עמ' 104–173
  47. ^ רצח העם בביאפרה באתר הוועד למאבק ברצח עם.
  48. ^ רצח העם הבנגלי באתר הוועד למאבק ברצח עם.
  49. ^ רצח עם בבורונדי באתר הוועד למאבק ברצח עם.
  50. ^ רצח עם בקמבודיה באתר הוועד למאבק ברצח עם.
  51. ^ רצח העם בגואטמלה באתר הוועד למאבק ברצח עם
  52. ^ רצח העם הבוסני באתר הוועד למאבק ברצח עם.
  53. ^ רצח העם ברואנדה באתר הוועד למאבק ברצח עם.
  54. ^ Darfur conflict, web.archive.org, ‏2015-05-24
  55. ^ Isil carried out massacres and mass sexual enslavement of Yazidis, UN confirms, The Telegraph, ‏2014-10-14 (באנגלית)
  56. ^ Lin Taylor, Nearly 10,000 Yazidis killed, kidnapped by Islamic State in 2014, study finds, Reuters, ‏May 9, 2017
  57. ^ Rohingya Crisis: Report Says 43,000 Missing, Presumed Dead | Time, web.archive.org, ‏2023-02-13
  58. ^ "Ten thousand Rohingya likely killed in Myanmar violence, MSF says". ABC News (בAustralian English). 2017-12-14. נבדק ב-2024-05-17.
  59. ^ 1 2 1999 Berel Lang, Genocide and Omnicide: Technology at the Limits, The Future of the Holocaust: Between History and Memory
  60. ^ 1 2 Genocide and the Modern Age: Etiology and Case Studies of Mass Death, Isidor Wallimann, Michael N. Dobkowski, Syracuse University Press, 1987
  61. ^ Can One Live after Auschwitz?, Theodor W. Adorno, 2003
  62. ^ אנשים רגילים: גדוד מילואים 101 של משטרת הסדר ו'הפתרון הסופי' בפולין, כריסטופר בראונינג, תרגום: לי שיר, תל אביב, 2004
  63. ^ תליינים מרצון בשירות היטלר: גרמנים רגילים והשואה, דניאל גולדהגן, תרגום: איה ברויר תל אביב, 1997
  64. ^ Leo Kuper, The Prevention of Genocide, New Haven: Yale University Press, 1985
  65. ^ Summary of Genocide Proceedings before the Spanish Federal Court
  66. ^ מנאומו של היינריך הימלר בפני קצינים בכירים של הס"ס בפוזן –4 באוקטובר 1943
  67. ^ מה מטריד את מנוחתו של ביל, אוריאל לוי מתוך ‏8 במאי
  68. ^ אנשי תקשורת ברואנדה הורשעו ברצח עם, וואלה, 4 בדצמבר 2003
  69. ^ אזהרה מידית לרצח עם בבורונדי, מתוך אתר הוועד למאבק ברצח עם, 6/12/2014
  70. ^ מסרבים לראות את דארפור, אריק ריבס, מאי 2014
  71. ^ כל ההכחשות כולן, אוריאל לוי מתוך ‏8 במאי
  72. ^ רצח עם והכחשתו, אוריאל לוי מתוך ‏8 במאי
  73. ^ ספר דברים, פרק כ', פסוק ט"ז