האי קליפורניה
האי קליפורניה (באנגלית: Island of California, בספרדית: Isla de California) הוא מונח המתייחס לתפיסה שגויה ארוכת טווח של האירופאים החל מהמאה ה-16 שעל פיה חצי האי באחה קליפורניה לא היה חלק מיבשת אמריקה הצפונית אלא אי גדול המופרד מהיבשת על ידי מצר ים שכיום ידוע כמפרץ קליפורניה.
כאחת השגיאות הקרטוגרפיות המפורסמות ביותר בהיסטוריה, התפשטה תפיסה שגויה זו במפות רבות במהלך המאה ה-17 והמאה ה-18, על אף עדויות סותרות ממגוון של מגלי ארצות. שגיאה זו התבססה על הרעיון שקליפורניה הייתה ארץ קסומה כמו גן עדן או אטלנטיס.
היסטוריה עריכה
האזכור הראשון של המונח "האי קליפורניה" היה ברומן משנת 1510 בשם Las sergas de Esplandián (הרפתקאות האספלנדיאן) מאת גרסי רודריגס דה מונטלבו, שהיה סיפור המשך לסיפור יותר מפורסם של מונטלבו, Amadís de Gaula. את האי הוא מתאר באופן הבא:
תיאור זה עורר ככל הנראה את מגלי ארצות המוקדמים לזהות בצורה שגויה את חצי האי באחה קליפורניה כאי המתואר באגדות אלו.
ב-1533 גילה פורטון חימנס, שהשתתף במשלחת שנשלחה על ידי הרנאן קורטס, את החלק הדרומי של באחה קליפורניה, באזור שכיום שוכנת בו לה פאס, בירת מדינת באחה קליפורניה הדרומית. חימנס נהרג על ידי הילידים, אך אנשיו שבו לספרד החדשה ודיווחו על הגילוי. ב-1535 הגיע לשם קורטס עצמו וקרא לאזור סנטה קרוס. הוא ניסה להקים שם מושבה אך חדל מכך לאחר כמה שנים בשל קשיים לוגיסטיים. המידע המוגבל בנוגע לבאחה קליפורניה הדרומית שעמד לרשותו של קורטס הוביל ככל הנראה לקריאת האזור על שם קליפורניה האגדית ולהנחה הראשונית אך קצרת הימים שמדובר על אי גדול.[2]
ב-1539 שלח קורטס את פרנסיסקו דה אויואה צפונה לאורך המפרץ והחופים הפסיפיים של באחה קליפורניה. אויואה הגיע לשפך הנהר קולורדו שבקצה המפרץ וכך התברר שהאזור היה חצי אי ולא אי.[3] משלחת בראשותו של ארננדו דה אלרקון סיירה במעלה נהר קולרדו התחתון ואישרה את ממצאיו של אויואה. מפות שפורסמו לאחר מכן באירופה במהלך המאה ה-16, כולל אלו של גרארדוס מרקטור ושל אברהם אורטליוס, הציגו בצורה נכונה את באחה קליפורניה כחצי אי.
על אף עדות זו, התיאור של קליפורניה כאי התחדש במאה ה-17. אחד הגורמים לכך היה ככל הנראה מסעו השני של חואן דה פוקה ב-1592. דה פוקה טען שהוא חקר את החוף המערבי של אמריקה הצפונית ושהוא גילה פתח רחב שמקשר אותו ככל הנראה אל האוקיינוס האטלנטי - המעבר הצפון-מערבי האגדי. טענותיו של דה פוקה נותרו שנויות במחלוקת, שכן קיים רק עותק יחיד של הדיווח שלו, הדיווח הקשור לאנגלי מייקל לוק. עם זאת, בדיווח זה נטען שדה פוקה גילה מצר ים גדול שבפתחו ניצב אי גדול בערך בקו רוחב 47 צפון. מצר חואן דה פוקה נמצא למעשה בקו רוחב 48 צפון, בקצהו הדרומי של האי שקרוי כיום האי ונקובר, בעוד שקצהו הצפוני של מפרץ קליפורניה נמצא הרבה יותר דרומה, בערך בקו רוחב 31 צפון. ככל הנראה, החוקרים ומסרטטי המפות של המאה ה-17 התבלבלו בין שני המקומות (בהנחה שהם היו מודעים למסעו של דה פוקה) ובכל מקרה מידע נוסף לא היה בנמצא. ואכן, החוקר הבריטי ג'יימס קוק כמעט והחמיץ את הכניסה למצר חואן דה פוקה במרץ 1778, כמעט מאתיים שנים לאחר מכן. קוק אף נתן את השם לכף פלטרי, בקצה הדרום-מערבי של מדינת וושינגטון של ימינו, שניצבת בפתח המצר והגיע עד למפרץ נקוטה שליד החוף המערבי של האי ונקובר, בערך בקו רוחב 49 צפון. בדוח של קוק מצוין: "לא ראינו שום דבר כמו [מצר חואן דה פוקה] וככל הנראה לא היה קיים דבר כזה מעולם".[4] בכל אופן, קוק מציין שמזג האוויר באותה עת היה גרוע והמשיך למפות באותו מסע את רובו של קו החוף של אמריקה הצפונית מחלקה הצפוני של מדינת קליפורניה של היום ועד למצר ברינג.
_250m.jpg)
נראה שהגורם העיקרי בשינוי התפיסה המוטעית כלפי קליפורניה הייתה המשלחת היבשתית בראשותו של המושל המייסד של הפרובינציה הספרדית סנטה פה דה נואבו מקסיקו, חואן דה אונייטה. ב-1604 ו-1605 ירדה המשלחת במורד נהר הקולורדו ומשתתפיה האמינו שהם ראו את מפרץ קליפורניה ממשיך לכוון צפון-מערב.
דיווחים ממשלחתו של אונייטה הגיעו לאוזניו של אנטוניו דה לה אסנסיון, נזיר כרמליתי שהשתתף במשלחות החקר של סבסטיאן ויסקאינו של החוף המערבי של קליפורניה ב-1602 וב-1603. אסנסיון היה תועמלן בלתי נלאה למען ההתיישבות הספרדית בקליפורניה וכתביו המאוחרים מתייחסים לאזור כאל אי. כפי שמוצג במפות מאוחרות, לרשויות הספרדיות ולתושבים המקומיים היה ברור היטב היכן נמצא קצהו של מפרץ קליפורניה, אך על ידי הרחבת קו החוף צפונה דרך כף מונדסינו ובסופו דבר אפילו עד למפרץ פיוג'יט, תביעתו של סר פרנסיס דרייק לניו אלביון לטובת אנגליה ב-1579 הייתה יכולה לאבד את תוקפה מול העדיפות של תביעתו של קורטס מ-1533.
ההופעה המחודשת הראשונה של האי קליפורניה על מפה כלשהי הייתה ב-1622 במפה של מיחיל קוליין מאמסטרדם. התוואי של האי הפך לאחיד במפות רבות מאוחרות יותר במהלך המאה ה-17 ולעיתים גם במאה ה-18. מפות קודמות הראו את המפרץ מסתיים במקום הנכון. במפות מאוחרות יותר שהסתמכו על מקורות ספרדיים, בשטח של המפרץ בין קצהו האמיתי לבין מצר חואן דה פוקה היה כתוב Mare Vermexo (ים אדום). המיסיונר והקרטוגרף הישועי אאוסביו קינו הקים לתחיה את העובדה שבאחה קליפורניה הוא חצי אי. בעת לימודיו באירופה החזיק קינו בדעה שקליפורניה היא אי, אך כאשר הוא הגיע למקסיקו החלו להתעורר בליבו ספקות. בשנים 1698 – 1703 הוא יצא לסדרה של מסעות חקר יבשתיים מצפון סונורה לאזורים שליד הדלתה של נהר הקולורדו, בין השאר כדי למצוא דרך מתאימה בין המיסיונים הישועים בסונורה ובבאחה קליפורניה, אך גם כדי לפתור אחת ולתמיד את השאלה הגאוגרפית. קינו היה בטוח שהקשר היבשתי בין השטחים חייב להתקיים והישועים במאה ה-18 החזיקו בדרך כלל בדעתו. הדיווח הראשון על תגליתו של קינו והמפה שהוא סרטט ב-1701, בה נראתה קליפורניה כחצי אי, נשלחו לאירופה על ידי מרקוס אנטוניוס קפוס, מיסיונר ישועי מקמנה גוריצה (דוכסות קרניולה, כיום בתחומי סלובניה). במכתב שלו מיוני 1701, הוא כתב על כך לידידו פיליפוס אלברת מווינה וכך הוא היה זה שהפיץ את המידע הזה לכלל. בכל אופן, חואן מטאו מנך, איש צבא שהתלווה לכמה מהמסעות של קינו, הטיל בכך ספק. הקרטוגרפים האירופאים היו עדיין חלוקים בשאלה.
בין החוקרים מהמיסיונים הישועים בבאחה קליפורניה שניסו להביא את המחלוקת לידי גמר היו חואן דה אוגרטה ב-1721, פרדיננד קונשצ'אק ב-1746 וונצסלאוס לינק ב-1766. המחלוקת יושבה מעבר לכל ספק כאשר המשלחות של חואן בטיסטה דה אנצה סיירו בשטחים שבין סונורה והחוף המערבי של קליפורניה בין השנים 1774 – 1776.
קישורים חיצוניים עריכה
- מפות של קליפורניה כאי באוסף המפות של גלן מקלפלין.
הערות שוליים עריכה
- ^ Rodríguez de Montalvo, Garci (1526) (1496). Las sergas de Esplandián.
- ^ Polk, Dora Beale (1995-10-01). The Island of California: A History of the Myth. Spain in the West. University of Nebraska Press. p. 105.
- ^ Wood, Mark (2014-03-11). "The Island of California". Pomona College Magazine. Pomona College.
- ^ Cook, James (1784). A Voyage to the Pacific Ocean: Undertaken by the Command of His Majesty, for Making Discoveries in the Northern Hemisphere, to Determine the Position and Extent of the West Side of North America, its Distance from Asia, and the Practicability of a Northern Passage to Europe, ... 2. London: W. and A. Strahan. p. 263.