יוליה דומנה
יוליה דומנה (בלטינית: Julia Domna; 160–217 לספירה) הייתה קיסרית רומית ממוצא סורי, אשתו השנייה של הקיסר ספטימיוס סוורוס (שלט בשנים 193–211).
 | |||||
| לידה |
160 חומס, רומא העתיקה  | ||||
|---|---|---|---|---|---|
| התאבדה |
217 (בגיל 57 בערך) אנטיוכיה, האימפריה הרומית | ||||
| מדינה |
רומא העתיקה | ||||
| מקום קבורה |
טירת סנטאנג'לו | ||||
| בן או בת זוג |
ספטימיוס סוורוס (187–?) | ||||
| השושלת הסוורית | |||||
| |||||
| |||||
  | |||||
רקע משפחתי עריכה
יוליה דומנה נולדה בעיר אמסה (כיום חומס) בפרובינקיה הרומית של סוריה בסביבת שנת 160,[1] למשפחה ממוצא ערבי. שמה, דומנה, קשור למילה ערבית ארכאית שמשמעותה "שחור".[2][3] היא הייתה הבת הצעירה ביותר של הכהן הגדול לבעל, גאיוס יוליוס בסיאנוס (אנ'), ואחותה של יוליה מאיסה. דרך אחותה זו ובעלה, יוליוס אוויטוס (אנ'),[3] היו ליוליה דומנה שתי אחייניות: יוליה סואימיאס ויוליה ממאיאה (אנ'),[4] אמותיהם בהתאמה של הקיסרים הרומיים העתידיים אלאגבאלוס ואלכסנדר סוורוס.
אבותיה של יוליה היו מלכים-כהנים ממשפחת המלוכה של אמסה (אנ') של המקדש המפורסם לאל אלאגבאלוס (אנ').[2] למשפחה היה עושר עצום והיא קודמה לאריסטוקרטיה הסנאטוריאלית הרומאית. לפני נישואיה, ירשה יוליה את עזבונו של דודו של סבה, יוליוס אגריפס (אנ'), קנטוריון חשוב לשעבר.[3]
חייה עריכה
בשנות ה-80 המוקדמת של המאה ה-2, הכירה יוליה את הגנרל הרומאי הלובי ספטימיוס סוורוס, כאשר שירת בצבא הרומאי בסוריה. סוורוס הייתה נשוי אז לאשתו הראשונה, פאקיה מרקיאנה. זמן לא רב לאחר מותה, סידר סוורוס עם משפחתה של יוליה, שתשלח את בתה הצעירה אל גאליה, שם כיהן כמושל פרובינקיה. נראה כי הם נישאו בשנת 187. סוורוס היה מבוגר ממנה בערך ב-25 שנה.[2] הנישואים היו מוצלחים וסוורוס טיפח את דעותיה הפוליטיות של יוליה, מאחר שהיא הייתה בעלת ספר ולמדה פילוסופיה. נולדו להם שני בנים, באסיאנוס (קרקלה), שנקרא על שם אביה של יוליה, בשנת ,188 וגטה ב-189.[2]
לאחר שהקיסר קומודוס נרצח ללא יורש בשנת 192, היה ספטימיוס סוורוס בין המתמודדים הרבים לכתר. בשנת 193 הוא נעשה קיסר. לאחר שהביס בשנת 194 את פסקניוס ניגר ובשנת 197 הביס והרג את קלודיוס אלבינוס (אנ'), ביסס עצמו סוורוס כקיסר, ובכך הפכה יוליה דומנה לרעיית הקיסר.
שלא כמו רוב נשות הקיסרים, התלוותה יוליה אל בעלה במסעות המלחמה שלו ושהתה במחנה עם הצבא.[5] בתקופה זו הוענקו לה תארים דומים לאלה שהוענקו לפאוסטינה הצעירה (אנ'), ובהם: "אם המחנה" (mater castorum), "אם אוגוסטוס" (mater Augustus) ו"אם המולדת" (mater patriae).
הקיסרית הייתה מעורבת במפעלי בנייה רבים, שהידוע בהם הוא מקדש וסטה, לאחר שהשריפה של קומודוס בשנת 192 החריבה אזורים של המקדש ואת הבית (אטריום) של הבתולות הווסטליות. על בסיס עדויות נומיסמאטיות, סופרים היסטוריים, וכתובת שנמצאה אין סיטו (באתר), חלק מהחוקרים מסכימים כי יוליה מימנה מפעלי שיקום לאתר בזמן שלטונו של סוורוס.
יוליה זכתה לכבוד והערכה במשך רוב תקופת שלטונה, כפי שמעידים על כך המטבעות שנטבעו עם דיוקנה, המציינים את שמה עם מספר תארי כבוד וגם פשוט כ"יוליה אוגוסטה". נאמר כי היא התעלתה על כל שאר הקיסריות הרומאיות בתוארי כבוד. בסגנון תסרוקתה נעשה מאוחר יותר שימוש על ידי הקיסרית הרומאית קורנליה סלונינה (אנ') ומלכת תדמור זנוביה.
עם מותו של סוורוס בשנת 211, נעשתה יוליה מעורבת יותר פוליטית ותווכה בין שני בניה, קרקלה וגטה,[6] שאמורים היו לשלוט במשותף, בהתאם לצוואתו המפורשת של אביהם. אולם שני האחים מעולם לא חיבבו זה את זה ורבו לעיתים קרובות. מאוחר יותר באותה שנה, נרצח גטה על ידי חייליו של קרקלה.
לאחר מותו של גטה, המשיכה יוליה להחזיק בעמדה ציבורית ואף קיבלה עצומות ומשלחות. כאשר יצא קרקלה למסע המלחמה שלו במזרח נגד האימפריה הפרתית בשנת 216–217, התיישבה יוליה באנטיוכיה. בתקופה זו כבר חלתה בסרטן השד.[6]
מותה עריכה
במהלך מסע המלחמה שלו נגד הפרתים בשנת 217, נרצח קרקלה על ידי חייל.[6] לאחר ששמעה על המרד ורציחתו של בנה, היא החליטה לשים קץ לחייה, וכדי לזרז את מותה, סירבה לאכול.[7] כשנה לאחר מותה, המשיכה אחותה, יוליה מאיסה, את השושלת הסוורית.
גופתה של יוליה דומנה הובאה לרומא והוצבה ב-"Sepulcrum C. et L. Caesaris" (אולי חדר נפרד במאוזוליאום אוגוסטוס). אולם מאוחר יותר העבירה יוליה מאיסה את עצמותיהם של יוליה דומנה ובנה גטה[8] אל מאוזוליאום אדריאנוס.
יוליה דומנה עודדה את פילוסטרטוס לכתוב את החיבור "חיי אפולוניוס איש טיאנה" (על אפולוניוס איש טיאנה),[5] אולם נראה כי היא מתה לפני שהספיק להשלים את עבודתו שכללה שמונה כרכים.
קישורים חיצוניים עריכה
- יוליה דומנה, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
- יוליה דומנה, באתר "Find a Grave" (באנגלית)
- יוליה דומנה, באתר אנציקלופדיית ההיסטוריה העולמית (באנגלית)
הערות שוליים עריכה
- ^ תאריך הולדתה של יוליה דומנה אינו ידוע, אולם מטבעות של אחותה, יוליה מאיסה, שנטבעו בסביבת שנת 220, מציגים אשה הקרובה לגיל 60, ומכאן שיוליה דומנה נולדה בסביבת שנת 160.
- ^ 1 2 3 4 Ancient Greece and Rome, p. 141
- ^ 1 2 3 Barbara Levick, Julia Domna: Syrian Empress, p. 18
- ^ דיו קסיוס, היסטוריה רומאית, ספר 79, פרק 30, סעיפים 2–3.
- ^ 1 2 Julia Domna 170 CE Syria
- ^ 1 2 3 Ancient Greece and Rome, p. 142
- ^ דיו קסיוס, היסטוריה רומאית, ספר 79, פרק 23.
- ^ דיו קסיוס, היסטוריה רומאית, ספר 79, פרק 24.