יוליה סואימיאס

אמו של הקיסר הרומי אלאגבאלוס

יוליה סואימיאס בסיאנהלטינית: Julia Soaemias Bassiana, ביוונית: Ἰουλία Σοαιμιάς;‏ 18011 במרץ 222) הייתה אצילה רומאית ממוצא סורי ואימו של הקיסר אלאגבאלוס ששלט באימפריה הרומית בשנים 218–222. אלאגבלוס שהיה קטין ולא היה מסוגל לשלוט לבדו הועלה לתפקידו על מנת שישמש כשליט-בובה, דמות ציבורית של שליט עבור יוליה מאיסה ואמו שתכננו להחזיק הלכה למעשה במושכות השלטון.[1] מעשיו שלוחי הרסן של הקיסר הצעיר, ככל הנראה בתמיכת יוליה סואימיאס הביאו לקרע בין בנות המשפחה ובסופו של דבר הודח אלאגבלוס ויוליה סואימיאס הוצאה להורג לצידו.

יוליה סואימיאס
Perge - Julia Soemias 2.jpg
לידה 180
חומס, האימפריה הרומית עריכת הנתון בוויקינתונים
הוצאה להורג 11 במרץ 222 (בגיל 42 בערך) עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה רומא העתיקה עריכת הנתון בוויקינתונים
עיסוק פוליטיקאית עריכת הנתון בוויקינתונים
בן או בת זוג סקסטוס ואריוס מרקלוס עריכת הנתון בוויקינתונים
קרקלה עריכת הנתון בוויקינתונים
השושלת הסוורית
אב יוליוס אוויטוס עריכת הנתון בוויקינתונים
אם יוליה מאיסה עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

ביוגרפיהעריכה

עד לעלייתה לשלטוןעריכה

יוליה סואימיאס הייתה בתה הבכורה של האצילה הרומית יוליה מאיסה ושל הקונסול גאיוס יוליוס אוויטוס. אימה הייתה אחותה של הקיסרית יוליה דומנה - אשתו של הקיסר קרקלה ובכך הפכה יוליה סואימיאס לחלק מהשושלת הסוורית.

בתאריך לא ידוע היא התחתנה עם אציל רומאי ממוצא סורי סקסטוס וריוס מרקלוס (Sextus Varius Marcellus), בזכות קרבתם היתרה לבית המלוכה הזוג התגורר ברומא ובעלה שימש כסנטור. לזוג נולד, ככל הנראה בשנת 203 או 204 בן בשם סקסטוס ואריוס אוויטוס בסיאנוס (לטינית: Sextus Varius Avitus Bassianus). מלבד סקסטוס ואריוס נולד לזוג בן נוסף, ששמו לא ידוע. בשנת 215 נפטר בעלה של יוליה סואימיאס.

באפריל 217 נרצח קרקלה בידי חייל שנשלח מטעם מקרינוס, מפקד המשמר הפרטוריאני. במשך מספר ימים נותרה האימפריה הרומית ללא שליט, וב-11 באפריל הכריז מקרינוס על עצמו, בתמיכת הצבא הרומי, בתואר אוגוסטוס ולקח לעצמו את כל התארים והסמכויות של השלטון. דודתה של יוליה סואימיאס התאבדה ומקרינוס שלח את שאר בנות המשפחה יוליה מאסה, ביחד עם בנותיה יוליה מָמָאֶיאה (Julia Avita Mamaea) ויוליה סואימיאס ובנה לגלות באמסה. ליוליה מאסה הייתה גישה חופשית למקורות העושר של משפחתה ולמקורות הכוח בעיר ובפרובינציה, גורמים שאפשרו לה לחתור תחת מקרינוס.[2]

הדחת מקרינוס והמלכת אלאגבלוסעריכה

יוליה מאסה ניצלה את הפופולריות של סקסטוס ואריוס בסיאנוס בקרב חיילי הלגיון השלישי גאליקה ואת הנאמנות של חיילי הלגיון לקרקלה על מנת ליצור בסיס כוח צבאי להפיכת השלטון. היא התניעה והנהיגה מהלך שבסיכומו עלה אלאגבאלוס לשלטון.[3] היא הפיצה את השמועה שסקסטוס ואריוס בסיאנוס הוא ממזרו של קרקלה ממערכת יחסים עם בתה ויוליה סואימיאס. כתוצאה מכך, הוא היה היורש הזכר האחרון לשושלת בית סוורוס. שמועה נוספת שסייעה לרכוש את אהדת הלגיון הצביעה על עושרה המופלג של המשפחה ועל נכונותה לתגמל ביד רחבה את התומכים בה. חיילי הלגיון הזמינו את הנשים ואת סקסטוס ואריוס בסיאנוס למחנה הלגיון, הלבישו את הילד בבגדי ארגמן והכריזו עליו כקיסר ושליט האימפריה הרומית.[4]

עם קבלת הידיעה על המרידה שלח מקרינוס, שככל הנראה לא העריך את חומרת האיום, כוח פרשים תחת פיקודו של גנרל מנאמניו לדכא את המרד. המהלך הצבאי המהוסס נכשל ומקרינוס יצא לקראת המורדים במטרה לדכא את המרד. הצבאות נפגשו לקרב מכריע ומקרינוס נמלט משדה הקרב כאשר היה ברור שיחידות שלמות מצבאו עורקות למחנה המורדים. כך או כך, מקרינוס נותר ללא צבא שיתמוך בו והחל במסע בריחה עם בנו מתוך תקווה להגיע לרומא, אך נעצר בדרך והוצא להורג.[5]

אלאגבאלוס ונשות המשפחה תחת שרביטה של יוליה מאסה נשארו באנטיוכיה ולאחר מכן בניקומדיה במשך שנה על מנת לבסס את השלטון. תחילה היה עליהם להתמודד עם מספר טוענים לכתר. אלאגבאלוס התמקד בפולחן של אל השמש בעוד יוליה מאסה ויוליה סואימיאס אחזו הלכה למעשה במושכות השלטון. בסדרת טיהורים הוציאו להורג כל מי שיכול היה להיות איום על השלטון, ייתכן שמהלכים אלו נעשו מיוזמתן של יוליה מאסה ויוליה סואימיאס כחלק ממאבקי כוח בחצר על השאלה מי יחזיק במושכות השלטון. בסדרת טיהורים נוספת הוצאו להורג מושלים של פרובינקיות מנאמני מקרינוס ובהם מושל מצרים, פאנוניה, סוריה, ערביה. במקביל מונה פובליוס ולריוס קומזון (Publius Valerius Comazon), מפקד הלגיון השני פרטיקה, למפקד המשמר הפרטוריאני ולאחר מכן לקונסול לצד אלאגבאלוס בשנת 220 ומושל העיר רומא, אך לפי קסיוס דיו היה כלי-שרת ובובה בידי השליטים האמיתיים - יוליה מאסה ויוליה סואימיאס.[6]

נושאת תואר אוגוסטהעריכה

המחקרים העוסקים בשלטון השושלת הסווארית בכלל ושלטון אלאגבלוס בפרט דנים בשאלה מי החזיק במושכות השלטון ומה היה חלקו של אלאגבאלוס בניהול ושליטה באימפריה. כל המחקרים מצביעים על כך כי אמו של אלאגבלוס, יוליה סואימיאס ובמידה רבה יותר סבתו, יוליה מאסה, היו המתכננות והמוציאות לפועל מאחרי המלכתו של אלאגבאלוס ולמעשה שליטות האימפריה לכל דבר ועניין, תוך שהן משתמשות בילד אלאגבאלוס ככלי שרת ושליט-בובה. בעוד אלאגבלוס עסוק ככוהן לאל השמש וממלא את זמנו בפולחן, שלטו אימו וסבתו באימפריה[7] ועשו זאת באופן כמעט פומבי. בכתובות המוקדשות לאלאגבאלוס שתי הנשים מופיעות ושמן מעוטר בתארים המסמלים שלטון וכוח.

יוליה מאסה מופיעה כ"אוגוסטה" וכ"אם מחנות הצבא והסנאט" (Augusta, mater castrorum et senatus) ויוליה סואימיאס נושאת אף היא את התואר "אוגוסטה" ו"אם האוגוסטוס" ובמקרה אחד "אם מחנות הצבא, הסנאט וכל הבית האלוהי" (mater castrorum et senatus et totius domus divinae). שתי הנשים מופיעות על מטבעות שנושאים את התואר "אוגוסטה" (AVGVSTA) כפי שמצופה משליט האימפריה. על פי ההיסטוריה אוגוסטה, יוליה סואימיאס הוכנסה אל תוך הסנאט והורשתה בפקודת האוגוסטוס להשתתף כנציגת הכתר בישיבות ואותו מקור מציין כי יוליה סואימיאס הקימה סנאט של נשים, "סנאקולום" (senaculum), שקיבל החלטות בנושאי אופנה ופרוטוקול, אך טענה זו מתקבלת בספקנות על ידי מחקרים היסטוריים מודרניים.[8]

מינוי אלכסנדר סוורוס לקיסרעריכה

מעשיו יוצאי הדופן בכל קנה מידה של אלאגבאלוס, שכוונו ישירות כנגד המסורות המכוננות של האימפריה הרומית, העירו כנגדו אויבים, שהמסוכנים שבהם היו הצבא וקציניו ובראשם המשמר הפרטוריאני, שתמיכתם הייתה קריטית עבור כל שליט של האימפריה הרומית. תהליך הידרדרות התמיכה באלאגבאלוס והפיכתו מנכס לנטל לא נעלמו מעיני סבתו, שפעלה בנחישות על מנת לשמר את הכוח שבידה ולהבטיח כי נפילתו הוודאית תיעשה תחת שליטה של המשפחה וללא סכנה לאבדן הנכסים השלטוניים שבידה. בצעד ראשון היא שכנעה, בקיץ 221, את אלאגבאלוס לאמץ כבן ויורש עתידי את בן דודו אלכסיאנוס על סמך ההבטחה כי כך יוכל להקדיש עצמו לעבודת הקודש של אל השמש. הבן המאומץ נטל את השם מרקוס אורליוס אלכסנדר שקישר אותו גם לאלאגבאלוס וגם לקרקלה וקיבל את התואר "קיסר". על מנת לבסס את מעמדו כמי שזכאי לכס המלכות מלידה החלו אמו וסבתו להפיץ את השמועה שגם הוא, כמו אלאגבאלוס, הוא בנו הבלתי חוקי של קרקלה. השמועה הפכה לחלק מהביוגרפיה הרשמית של מי שעתיד להיות האוגוסטוס אלכסנדר סוורוס. רק עם עלייתו לכיסא המלוכה נאמר במפורש כי קרקלה הוא אביו ואלאגבאלוס כקרוב משפחה ואב מאמץ נמחק לחלוטין מעברו.[9]

אם הייתה תקווה להתחלה חדשה ורצון טוב, היא התפוגגה במהירות. יוליה מאסה ויוליה מָמָאֶיאה, אמו של אלכסנדר סוורוס, החלו להתרחק מאלאגבלוס ואמו יוליה סואימיאס בתהליך שבסיכומו של דבר יקרע את המשפחה השלטת. הן שמרו את אלכסנדר סוורוס במרחק מפולחן אל השמש ומכל קשר וזיקה עם אלאגבאלוס, קשרים שהאצולה הרומאית לא ראתה בעין יפה, ואספו מורים רומאיים שלימדו אותו את ההליכות וההלכות של החיים הרומאיים. אלאגבאלוס גירש תוך זמן קצר את פאוסטינה ולקח לאישה, שוב, את אקילה סוורה, הכוהנת הוסטלית, והגלה או הוציא להורג את מוריו של אלכסנדר סוורוס. העימות הדרדר לכלל מאבק גלוי כאשר אלאגבאלוס ניסה להרוג את אלכסנדר סוורוס במספר הזדמנויות ועורר עליו את זעמם של חיילי המשמר הפרטוריאני. התסיסה הביאה את אלאגבאלוס, בלווית אמו, אל מחנה המשמר עם אלכסנדר סוורוס, שם ביקש את סליחת החיילים והבטיח כי יסלק את חבר מרעיו.[9]

מותם של אלאגבלוס ויוליה סואימיאסעריכה

מצבו של אלאגבאלוס המשיך להדרדר. הוא ניסה למנוע מאלכסנדר סוורוס מלהופיע בפומבי ובמקביל ביקש מהסנאט שתואר ה"קיסר" יילקח מסווארוס. בקשתו נדחתה, הוכחה לכך שהוא הפך לחסר השפעה לחלוטין ומנותק מכל מקורות התמיכה בו. כתובות מתחילת שנת 222 מזכירות, עדיין, את אלאגבאלוס ואלכסנדר סוורוס כשליטים אך ב-13 במרץ 222 לאחר שניסה ככל הנראה לפגוע שוב בסווארוס הופיע שוב אלאגבאלוס במחנה המשמר הפרטוריאני על מנת להרגיע את התסיסה והכעס נגדו אך נתפס כאסיר. שתי האחיות יוליה מָמָאֶיאה ויוליה סואימיאס, שליוו את בניהן, התעמתו והתחרו על תמיכת חיילי המשמר שהוציאו להורג את אלאגבאלוס ולאחר מכן את אמו. ראשיהם נכרתו וגופותיהם הופשטו ונגררו ברחובות העיר. גופת אלאגבאלוס נזרקה לנהר הטיבר וגופת יוליה סואימיאס נקברה במקום לא ידוע. יום למחרת הוכרז אלכסנדר סוורוס לאוגוסטוס. על פי קסיוס דיו נערך טיהור בקרב נאמני אלאגבלוס והאבן השחורה הקדושה לאל השמש הוחזרה לחומס.[10]

לקריאה נוספתעריכה

קישורים חיצונייםעריכה

  מדיה וקבצים בנושא יוליה סואימיאס בוויקישיתוף

הערות שולייםעריכה

  1. ^ Robert L. Cleve. Some Male Relatives of the Severan Women. Historia: Zeitschrift für Alte Geschichte, Bd. 37, H. 2 (2nd Qtr., 1988), page 196
  2. ^ Michael Grant. The Severans: The Changed Roman Empire. Psychology Press, 1996 page 24
  3. ^ Fik Meijer.Emperors Don't Die in Bed. Routledge, 2004 page 78
  4. ^ The Cambridge Ancient History Volume 12: The Crisis of Empire, AD 193–337, Edited by Alan Bowman, University of Cambridge 2005 page 21
  5. ^ The Cambridge Ancient History Volume 12: The Crisis of Empire, AD 193–337, Edited by Alan Bowman, University of Cambridge 2005 page 21
  6. ^ Martijn Icks. The Crimes of Elagabalus: The Life and Legacy of Rome's Decadent Boy Emperor. Harvard University Press 2012 page 17
  7. ^ Jasper Burns Great Women of Imperial Rome: Mothers and Wives of the Caesars Routledge 2006 pp-209-212
  8. ^ Martijn Icks. The Crimes of Elagabalus: The Life and Legacy of Rome's Decadent Boy Emperor. Harvard University Press 2012 page 20-22
  9. ^ 1 2 The Cambridge Ancient History Volume 12: The Crisis of Empire, AD 193–337, Edited by Alan Bowman, University of Cambridge 2005 page 22
  10. ^ Martijn Icks. The Crimes of Elagabalus: The Life and Legacy of Rome's Decadent Boy Emperor. Harvard University Press 2012 page 41