משל משתה החתונה
משל סעודת החתונה הוא אחד ממשלי ישו והוא מופיע בברית החדשה בבשורה על-פי לוקאס י"ד 7–14. משל זה מקדים ישירות את משל הסעודה הגדולה בבשורה על פי לוקאס י"ד 24-15.[1][2] בבשורה על פי מתי, במקביל לקטע הבשורה על-פי לוקאס, משל הסעודה הגדולה מוגדרת גם היא כמשתה חתונה (מתי כ"ב 14-1).[3]
_140.jpg)
סיפור המשל עריכה
נוסח המשל בבשורת לוקס הוא כדלקמן:
חלק ראשון: מקום כבוד במשתה החתונה עריכה
7 וַיִּשָׂא מְשָׁלוֹ אֶל־הַקְּרוּאִים בִּרְאוֹתוֹ אֶת־אֲשֶׁר בָּחֲרוּ לָהֶם לָשֶׁבֶת בְּרֹאשׁ וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם׃ 8 כִּי־יִקְרָא אֹתְךָ אִישׁ אֶל־הַחֲתֻנָּה אַל־תָּסֵב בְּרֹאשׁ פֶּן־יִקָּרֵא שָׁמָּה אִישׁ נִכְבָּד מִמֶּךָ׃ 9 וּבָא הַקֹּרֵא לְךָ וְלוֹ וְאָמַר אֵלֶיךָ פַּנֵּה מָקוֹם לָזֶה וְאָז תָּקוּם בִּכְלִמָּה לָשֶׁבֶת בַּמָּקוֹם הָאַחֲרוֹן׃ 10 וְכִי תִקָּרֵא לֵךְ וְהָסֵב בַּמָּקוֹם הָאַחֲרוֹן לְמַעַן יָבֹא הַקֹּרֵא לְךָ וְאָמַר אֵלֶיךָ אֲהוּבִי עֲלֵה לְמַעְלָה מִזֶּה וְהָיָה־לְךָ כָבוֹד לִפְנֵי הַמְסֻבִּים עִמָּךְ׃ 11 כִּי כָּל־הַמְרוֹמֵם עַצְמוֹ יִשָּׁפֵל וְהַמַּשְׁפִּיל אֶת עַצְמוֹ יְרוֹמָם׃
חלק שני: הזמנת העניים והנדכאים למשתה החתונה עריכה
12 וְגַם אֶל־הָאִישׁ אֲשֶׁר קָרָא לוֹ אָמַר כִּי תַעֲשֶׂה סְעוּדַת צָהֳרַיִם אוֹ סְעוּדַת עָרֶב אַל־תִּקְרָא לְאֹהֲבֶיךָ וּלְאַחֶיךָ וְלִקְרוֹבֶיךָ וְלִשְׁכֵנֶיךָ הָעֲשִׁירִים פֶּן־יִקְרְאוּךָ גַּם־הֵמָּה וְהָיָה לְךָ לְשִׁלּוּם׃ 13 אֲבָל כִּי־תַעֲשֶׂה מִשְׁתֶּה קְרָא הָעֲנִיִּים וְהַנִּדְכָּאִים וְהַפִּסְחִים וְהַעִוְרִים׃ 14 וְאַשְׁרֶיךָ בַּאֲשֶׁר אֵין־לָהֶם לְשַׁלֶּם־לָךְ כִּי יְשֻׁלַּם לְךָ בִּתְחִיַּת הַצַּדִּיקִים׃
פרשנות עריכה
בתקופת בית שני ואף קודם לכן, טקסי הנישואים והחופה נחשבו למקודשים ולמשמחים (בעמי המזרח בכלל ובעם ישראל בפרט). חלקם נמשכו אף למעלה משבוע ימים. כאשר סיפר ישו את המשל, אנשים רבים מקרב שומעיו היו מסוגלים להבין את המשל, כיוון שהשתמש בתמונה שהוא תיאר טקס חתונה יהודית אופיינית והמשתה והסעודה הנלווים אליה, כרקע לסיפור המשל.[4]
המשל מחולק לשני חלקים: מפסוק 7 עד 11 הוא דן ברדיפה אחר הכבוד. והחלק השני מפסוק 12 עד פסוק 14 מתאר את המלצת ישו להזמין דווקא את אלה מן הקהל אשר אינם מסוגלים (כלכלית וחברתית) להשיב בהזמנה דומה למארחים.
החלק הראשון דן בכבוד שמחפשים להם בני אדם שהם קרואים למשתה חתונה, וממהרים לשבת במקום כבוד, שלאו דווקא נועד להם, ולא על פי תוכניתו המקורית של המארח בחתונה, כך יוצא שיש כאלה שמתיישבים במקום שנועד למישהו אחר, בגלל רדיפת כבוד, הם נאלצים לפנות את מקומם בבושת פנים לאחרים שנועדו לשבת במקום הכבוד. המסקנה המתבקשת לגבי המוזמנים, שיתיישבו במקום האחרון, כך שאם המארח יחליט לקרוא להם למקום כבוד - הדבר יהפוך לכובד לאורח. הנמשל למשל זה הוא: אל תחפש כבוד שאינו מיועד לך, ואם הוא כן מיועד לך, הדבר יתגלה עם הזמן אם אתה באמת ראוי כך.
בלוקס י"ד 11, נאמר, "כִּי כָּל־הַמְרוֹמֵם עַצְמוֹ יִשָּׁפֵל וְהַמַּשְׁפִּיל אֶת עַצְמוֹ יְרוֹמָם׃"; אמרה דומה מצויה גם בלוקס י"ח 14, מתי כ"ג 12 וכן במתי י"ח 4. בלשון ימינו היינו אומרים, ש"כל מי שרודף אחר הכבוד הכבוד בורח ממנו".
החלק השני של המשל דן גם הוא בנושא מתן הכבוד והערכה לאורחים. האם נותנים כבוד (בעצם ההזמנה למשתה החתונה), לאלה שיכולים לכבד אותך חזרה (הקרובים שלך או העשירים, בעלי המעמד הגבוה והבריאים) או לאלה שאינם מסוגלים להחזיר לך ולהזמין אותך כתגובה (העניים, החלכאים, הנכים, מהמעמד הנמוך). וישו מאיץ בשומעיו להזמין את האחרונים.
ראו גם עריכה
קישורים חיצוניים עריכה
הערות שוליים עריכה
- ^ J. Dwight Pentecost, 1998 The parables of Jesus: lessons in life from the Master Teacher
- ^ Luke by Sharon H. Ringe 1995
- ^ Aland, Kurt, ed. Synopsis of the Four Gospels: Completely Revised on the Basis of the Greek Text of the Nestle-Aland, 26th Edition, and Greek New Testament, 3rd Edition, English Edition. 1st ed. United Bible Societies, 1982. Print. pericope 216.
- ^ Bauckham, Richard (Autumn 1996). "The Parable of the Royal Wedding Feast (Matthew 22:1-14) and the Parable of the Lame Man and the Blind Man (Apocryphon of Ezekiel)". Journal of Biblical Literature. 115 (3).