נידרהאגן
מחנה הריכוז נידרהאגן (בגרמנית: KZ Niederhagen) היה מחנה ריכוז זמני שתיפקד כשלוחה של מחנה הריכוז זקסנהאוזן, ולאחר מכן של מחנה הריכוז בוכנוואלד בקרבת הכפר וולסבורג במחוז פאדרבורן.
 | |
| מידע כללי | |
|---|---|
| סוג | מחנה עבודה |
| מדינה | גרמניה |
| מחוז | פאדרבורן |
| תאריכים | |
| תאריך שחרור | ב-2 באפריל 1945. |
| אוכלוסייה | |
| צבא משחרר | הצבא האמריקאי במסגרת בעלות הברית |
| השתייכות האסירים | יהודים, גרמנים מתנגדי המשטר, שבויי מלחמה |
| נתונים | |
| מספר קרמטוריומים | לפחות אחד |
| קואורדינטות | 51°36′28″N 8°39′43″E / 51.6077°N 8.66193°E |
  | |
היסטוריה עריכה
המחנה הוקם על פי הוראתו של היינריך הימלר במטרה לשכן בו את עובדי הכפייה שעסקו בשיפוץ טירת וולסבורג אשר יועדה לשמש כבית הספר המרכזי ומקום המפגש עבור הפיקוד העליון של האס אס, וכ"מרכז העולם" לאחר השגת הניצחון הסופי בידי הנאצים.
בשלב הראשון להקמתו לא היו במחנה מבני קבע ותנאי מחיה מינימליים, האסירים חסו באוהלים והיו חשופים לחלוטין לפגעי מזג האוויר. בשנת 1941 הפך נידרהאגן למחנה ריכוז עצמאי, הוקמו בו מספר מבני אבן לשימוש המטבח ומגורי אנשי הצוות, וצריפים למגורי האסירים. בתקופה זו שהו בו כ-3,900 אסירים.
ההרכב האנושי של אסירי המחנה היה מעורב מכל מגזרי האוכלוסיות שהוגדרו כבעייתיות בעיני הנאצים, ובכלל זאת יהודים ושבויי מלחמה. כשליש מאסירי המחנה מתו במהלך תקופת מאסרם כתוצאה מרעב מחלות ותנאי סביבה אכזריים.
בשנת 1942 נבנתה במחנה משרפה על מנת להיפטר מן הגופות המצטברות. בשטח המחנה התנהלו בידי אנשי הגסטפו גם הוצאות להורג של מתנגדי המשטר מקרב אוכלוסיית האזור.
עם התגברות המלחמה הואט קצב העבודות במתחם הטירה, והדרישה לאספקת אסירי העבודה פחתה. בשנת 1943 שהו במחנה כ-50 אסירים בלבד. המחנה שוחרר בידי הצבא האמריקני ב-2 באפריל 1945.
לאחר המלחמה עריכה
בתחילת המאה ה-21, נותרו רק שרידים מעטים ממחנה נידרהאגן. מטבח המחנה משמש כיום כבית דירות ואת תחנת כיבוי האש המקומית בכפר וולסבורג. בית השער בכניסה משמש כיום כבית מגורים פרטי.
באתר שבו הייתה רחבת המסדרים של המחנה מוצבת אנדרטה בצורת משולש, כזיכרון לטלאי הזיהוי שענדו האסירים.
