סיפורו של הצאר סלטאן

סיפורו של הצאר סלטאן (ברוסית: Сказка о царе Салтане) היא אופרה בארבע מערכות, שבע תמונות ופרולוג מאת המלחין הרוסי ניקולאי רימסקי-קורסקוב הכוללת את הקטע המפורסם מעוף הדבורה. הלברית נכתבה על ידי ולדימיר בלסקי , והיא מבוססת על השיר אגדת צאר סאלטן משנת 1831 מאת אלכסנדר פושקין. האופרה הולחנה בשנים 1899–1900 לציון מאה שנה להולדת פושקין, והוצגה לראשונה בשנת 1900 במוסקבה, רוסיה.

סיפורו של הצאר סלטאן
Сказка о царе Салтане

"הסוחרים מבקרים את הצאר סלטאן" (קטע מתוך מערכה 3), איור לשירו של אלכסנדר פושקין, אגדת צאר סאלטן מאת איוואן יאקובלביץ' ביליבין שלימים הכין את התפאורות לבכורה של האופרה.
מלחין	ניקולאי רימסקי-קורסקוב
ליברטיסט	ולדימיר בלסקי
מבוסס על	פואמה מאת אלכסנדר פושקין
סוגה	אגדה
מספר מערכות	4
זמן התרחשות העלילה	לא מוגדר
שפה	רוסית
שנה	1900
מקום התרחשות העלילה	העיר חרמאנוסה והאי בויאן

רקע

עלילת האופרה בדרך עוקבת אחר שירו של פושקין, עם כמה תוספות ושינויים שערך כותב הלברית. הליברית שכתב בלסקי דומה לשירו של פושקין, ובמידה רבה מחקה אותו. המוזיקה בעלת מרקם מוזיקלי רציף פחות או יותר לאורך כל היצירה.

הבכורה נערכה במוסקבה ב-3 בנובמבר 1900 בתיאטרון סולודובניקוב בניצוחו של מיכאיל איפוליטוב-איוואנוב ועם תפאורה של מיכאיל ורובל.

הבכורה בסנקט פטרבורג התקיימה בשנת 1902 בקונסרבטוריון של סנקט פטרבורג.

ב-1906 עלתה הפקה של האופרה ב"האופרה של זימין", מוסקבה, בניצוחו של איפוליטוב-איבנוב.

ב-14 בספטמבר 1911, בזמן שהשתתף בהופעה של האופרה בבית האופרה בקייב, ראש ממשלת רוסיה פיוטר סטוליפין נורה פעמיים, פעם אחת בזרועו ופעם אחת בחזהו, ומת כעבור יומיים. המתנקש שלו, דמיטרי בוגרוב, היה גם רדיקל.

הבכורה בתיאטרון הבולשוי במוסקבה התקיימה ב-1913 בניצוחו של אמיל קופר, ותפאורה של קונסטנטין קורובין.

הבכורה בתיאטרון מריאינסקי התקיימה ב-1915 בסנקט פטרבורג, בניצוחו של אלברט קואוטס ותפאורה של קורובין ואלכסנדר גולובין.

תפקידים

הצאר סלטאן - בס.

מיליטריסה, האחות הצעירה, צארינה (כלתו של הצאר) - סופרן.

טקצ'יחה (האורגת), האחות האמצעית - מצו סופרן.

פבריחה (הטבחית), האחות הבכורה - סופרן.

בבאריחה (אישה זקנה) - קונטרה אלט.

צארביץ' (בן הצאר) גווידון - טנור.

נסיכת הברבור - סופרן.

איש זקן - טנור.

שליח - בריטון.

ליצן - בס.

שלושת המלחים - טנור, בריטון ובס.

עלילה

זמן: לא מוגדר.

מקום: העיר חרמאנוסה והאי בויאן .

פרולוג

בערב חורפי, שלוש אחיות יושבות ליד האח ומשוחחות, בעת שהצאר סלטאן מאזין מחוץ לחדר. האחות הבכורה מתגאה בכך שאם תהיה צאריצה (כלת הצאר), היא תכין לצאר משתה מפואר כל יום. האחות האמצעית מתגאה בכך שאם היא תהיה צאריצה היא תארוג לו פשתן מפואר. הצעירה מבטיחה להינשא לו, ולהוליד לו בוגטיר (אביר-לוחם). סלטאן נכנס, בוחר את האחות השלישית להיות לו לכלתו ולוקח אותה משם. שתי האחיות הגדולות מקנאות והזקנה בבאריחה מתכננת בעבורן נקמה לצאר סלטאן: כשהצאר ייצא למלחמה, תישלח לו הודעה כי הילד אשר נולד לצאריצה שלו (כלתו) אינו אנושי, אלא מפלצת.

מערכה 1

מיליטריסה וגווידון נישאים בחבית על ידי הגלים אל האי בויאן.

תמונה 1: הצאר סלטאן יצא למלחמה. ביינתים בארמונו בטמוטארקאן, אשתו ילדה את בנו הבכור. היא מיואשת משום שאינה מקבלת תשובה מבעלה על הולדת ילדם. הסיבה לכך היא שאחיותיה והזקנה בבאריחה החליפו בסתר את ההודעה של אחותן הצעירה לבעלה בחדשות על לידת בנה בהודעה אחרת: הן כתבו כי היא לא ילדה לא בת ולא בן, לא עכבר ולא צפרדע, אלא סוג של מפלצת. האחיות מנסות לעודד אותה, וכך גם הליצן והזקן אבל כל זה לא מועיל. לאחר מכן התינוק מתעורר ומתרוצץ והעם מאחל לו את ברכת האל. הזקנה בבאריחה מתחילה במשתה שמחה ולפתע שליח מופיע ואיתו בשורה מפי הצאר. המסר מהצאר הוא: "יש להניח את אשתי ואת בנה בחבית ולהשליכם אל הים." בחוסר רצון ובתהייה, העם מבצע את פקודתו של הצאר. האחיות הצליחו בנקמתן.

מערכה 2

האי בויאן.

תמונה 1: מיליטריסה ובנה גווידון, אשת הצאר ובנו, הגיעו אל האי בויאן. גווידון, שגדל במהירות להפליא לגבר צעיר, מחפש מזון. בעודו עושה זאת, הוא מציל את נסיכת הברבור ממות שמוקירה לו על כך תודה. מיליטריסה מסבירה לבנה על עברו, ונסיכת הברבור גורמת לממלכת לדנץ להתעורר בקסם על האי. גווידון זוכה להערכה על ידי תושביה כנסיך הממלכה.

מערכה 3

תמונה 1: ליד חוף האי לרקע ספינות הסוחר, גווידון מקונן על הפרדה מאביו. נסיכת הברבור באה לעזרתו, היא עוזרת לו בכך שמשנה אותו לדבורה. כך הוא יוכל לטוס מעל הים בעקבות ספינת הסוחרים של סלטאן כדי לראות אותו (בסתר) בטמוטארקאן.

תמונה 2: שלושת המלחים מגיעים לטמוטארקאן מביקור באי בויאן. הם מספרים לצאר סלטאן על נפלאות האי של גווידון. שתי האחיות הגדולות מודאגות מכך שהצאר יתעניין בביקור באי, והן מנסות להניא אותו מכך. כנקמה על כך הדבורה שעקבה עד לבית המלך עוקצת אותן במצח. לאחר מכן, בבאריחה מנסה אף היא לנסות לשכנע את המלך לא לבקר באי בכך שמספרת סיפור על נסיכה יפת תואר שנמצאת במקום אחר. בשלב זה הדבורה עוקצת אותה בעין ומעוורת אותה. סלטאן מחליט לבקר באי, אך לאור ההרס שגרמה הדבורה, הוא אוסר על המין הזה של חרקים להיכנס שוב לארמונו.

מערכה 4

תמונה 1: גווידון, נמצא פעם נוספת על שפת הים של האי בויאן, משתוקק לכלה. נסיכת הברבור מופיעה, וגבידון מספר לה על הנסיכה ששמע עליה בטמוטארקאן. נסיכת הברבור הופכת את עצמה לנסיכה עצמה. אמו ומקהלת עלמות נכנסות, ומברכות על חתונתם העתידית.

תמונה 2: גווידון ממתין לבואו של סלטאן. כשהספינה מגיעה עם הצאר ופמלייתו, גווידון מברך אותו, ושואל אותו האם יש לו בן שימשיך לרשת אותו או לא. הצאר סלטאן אינו יודע עדיין שגווידון הוא בעצם בנו, ומביע חרטה על מה שעשה לאשתו לפני מספר שנים. אף על פי שגווידון מנסה לעודד אותו, רק מיליטריסה יכולה לשכך את אשמתו של סלטאן. נסיכת הברבור מופיעה וחושפת את אשתו של הצאר. הצאר מגלה על השקר של האחיות הגדולות והן מתחננות למחילה, שלשמחתן מעניק סלטאן. לאחר מכן כולם מתכנכסים לרגל חגיגות החתונה של גווידון ונסיכת הברבור.

על מעוף הדבורה

ציור של הדבורה העוקבת אחר הספינה בדרכה אל טמוטארקאן.

ערך מורחב – מעוף הדבורה

מעוף הדבורה (או זמזום הדבורה, ברוסית: Полёт шмеля), יצירה תזמורתית מהתקופה הרומנטית מאת המלחין ניקולאי רימסקי-קורסקוב. היא נכתבה במקור כסיום למערכה השלישית באופרה "סיפורו של הצאר סלטאן", אך מבוצעת בעיקר כיצירה נפרדת מהקשרה האופראי.

קישורים חיצוניים

• האופרה המלאה ביוטיוב.
• קישור ללברית ברוסית עם תרגום לאנגלית.
• מעוף הדבורה באתר יוטיוב.
• מראה מוזיקלית - מעוף הדבורה.
• ביצוע א-קפלה - מעוף הדבורה.
• סרט משנת 1966, מבוסס על האופרה.
• סרט מצויר המבוסס על סיפור העלילה.

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא סיפורו של הצאר סלטאן בוויקישיתוף