עולם רדוף שדים
עולם רדוף שדים: המדע כנר בעלטה (באנגלית: The Demon-haunted World: Science as a Candle in the Dark) הוא ספר עיון ביקורתי רב-מכר מאת האסטרופיזיקאי האמריקאי קרל סייגן. הספר יצא לאור בארצות-הברית בשנת 1995 ותורגם לעברית בשנת 1997.
 | |
| מידע כללי | |
|---|---|
| מאת | קרל סייגן |
| שפת המקור |
אנגלית  |
| סוגה | ספר עיון |
| הוצאה | |
| הוצאה |
רנדום האוס, ספרי בלנטיין |
| מקום הוצאה |
ניו יורק |
| תאריך הוצאה | 1995 |
| מספר עמודים | 440 |
| הוצאה בעברית | |
| הוצאה | הוצאת הד ארצי |
| תאריך | 1997 |
| תרגום | עמנואל לוטם |
| סדרה | |
| ספר קודם |
Pale Blue Dot |
| הספר הבא |
Billions and Billions: Thoughts on Life and Death at the Brink of the Millennium |
| קישורים חיצוניים | |
| הספרייה הלאומית | 002322580 |
  | |
סייגן טוען בספרו בזכות חשיבותו של המדע בתרבות המודרנית, למול כוחותיו המצטברים (בעשורים האחרונים של המאה העשרים – נכון לשעת כתיבת הספר) של הפסאודו-מדע על צורותיו. סייגן מרחיב בשבח החשיבה הביקורתית ביחס למציאות ובהסקת המסקנות המגובה בראיות אמפיריות, תוך הדגשה שאלו הן בסיסה ומהותה של השיטה המדעית.
תוכן הספר עריכה
הספר מכיל 25 פרקים המבקרים סוגיות מדעיות-תרבותיות שנויות במחלוקת ואמונות בזכות תפיסה על-חושית.
בין המקרים הנדגמים נסקרות סוגיית "מתווי-פנים" בכוכבי-לכת (הפנים במאדים), וכן האמונה בביקוריהן של ישויות-תבוניות זרות (חוצנים) בכדור הארץ. עיקר התייחסותו לנושא זה האחרון מתרכז בסיפורי החטיפות השכיחים עד-מאוד בארצות הברית, ששכיחותם עלתה בשנות המלחמה הקרה.
סייגן מתייחס גם לאמונות העידן החדש, בהן יצירת קשר עם תרבויות מיבשות עתיקות לכאורה שנעלמו, כאטלנטיס ולמוריה, יצירת קשר עם המתים (תקשור), וריפוי באמונה. סייגן סוקר בהקשרים אלה גם את התופעה ההיסטורית-חברתית של ציד מכשפות ששיאה בימי הביניים, ואת גל ההאשמות בהתעללות פולחנית שטנית בשנות ה-80 בארצות הברית.
במסגרת הדיון על-אודות התופעות החברתיות כדוגמת אלה לעיל, אותן סייגן מכליל בקטגוריית הפסאודו מדע, מוצגים הטיעונים השכיחים המשמשים עזר לאישוש לכאורה, ומנגד סייגן מציג את הפרכותיו, המגובשות על-פי אמות מידה מדעיות. סייגן מתריס ומתריע מפני כוחן הגואה של אמונות-שווא רוחניות, כשהוא טוען שמצויה בהן – כאשר הן נטולות ביקורת עצמית ואינן עקיבות, או נובעות מחולשות מנטליות כנטיות להשפעה סוגסטיבית, להלוצינציות או למחשבות שווא – סכנה ממשית לחופש האדם בטווח הרחוק ולחוש המוסר שלו. אולם בתוך כך מדגיש סייגן את הימנעותו מחציצת דיכוטומיה מוחלטת בין רוח לחומר, והוא מזכיר את כוחם של המסתורין, ארעיות – הידיעה הנובעת מאופנות הזמן, את מגבלות הטבע האנושי ואת ההשתאות שבחקירה ובגילוי המדעי.
על-מנת להתמודד עם אמונות הנראות כאמונות-הבל, אליבא דסייגן, יש להציב מולן טיעוני-נגד כדי לנסות לאשש או למוטט אותן, תחת שלילתן השטחית על הסף. במידה והאמונות הנידונות מוגנות מאפשרות של ניסיון אינטלקטואלי להתמודד עמן (אמיתותן מבוססת על אמון גרידא בדובר המציג אותן) אזי יש להתייחס אליהן כאל הנחות בלבד, שהן אינן במעמד של עובדות, או כאל טענות פסאודו-מדעיות.
"מדע אופטימלי" עריכה
ממטרותיו העיקריות של הספר היא להציג ולבאר את השקפתו הפוליטית-ליברלית של הסופר, לפיה הדמוקרטיה והמדע קשורים זה בזה. במסגרת זו טוען סייגן כי מדע יתפתח וישגשג בחברה דמוקרטית המטפחת את סקרנותם המדעית של בניה ולא מגבילה אותם לצרכים פוליטיים בני-השעה.
באותה נשימה מטעים סייגן את הסכנות הגלומות בקדמה מדעית, כשתוך כך הוא בוחן באופן מוסרי את סוגיית הנשק להשמדה המונית ובפרט את התפתחות הנשק הגרעיני ואת ההתייחסות המדעית והפוליטית שנלוותה אליו. לפיכך מראה סייגן הסתייגות מסוימת מחופש-מדעי מוחלט, שהרי בפיו, גם מדענים הם בני אדם הנתונים לחולשות, ואין ההתעסקות המדעית חפה מטעויות.
לפתרון הבעיה מציע סייגן מודל תאורטי של מדע אופטימלי ומתון, שבו קיימות בכפיפה ובסינרגיה – פליאה וסקרנות אדירות, המייצגות בעיניו את טבעו האינסטינקטיבי של האדם מחד גיסא, וספקנות ערנית וקפדנית, המייצגת בעיניו את השכל הרציונלי העקבי והבוגר, מאידך גיסא.
האמצעי להתאפשרות קיום המודל של מדע המערב בין פליאה עם ספק נעוץ אפוא לדבריו של סייגן בחינוך הדמוקרטי. מטרת כל חברה לחנך את כלל הציבור למודעות מדעית ומוסרית, תוך כדי הטלת-ספק מתמדת, בשל כוחו הגדול והמצטבר של המדע, שעשוי כדוגמת הנשק הגרעיני לדרדר את האנושות ולא לקדמה. עם זאת, סוג האנשים שבו סייגן תולה את תקוותיו הוא בעיקר אנשי-המדע וההשכלה, כבעלי אחריות חברתית הרת-משמעות וייחודיות מתוקף כוחם בתחומם.
"ארגז הכלים" עריכה
בפרק 12, "האמנות הנעלה של זיהוי שטויות", מתאר סייגן את מגוון השיטות והטכניקות העומד לרשותו של המדען (ובעצם לכל אדם) לזהות טיעונים מופרכים או כוזבים:
- דרישה לאימות בלתי תלוי לעובדות: כאשר מועלית טענה כלשהי, יש לקבל אימות לעובדות ממישהו שאינו מעלה הטענה או שיש לו מניע שהטענה תתקבל כנכונה.
- קיום ויכוח מעמיק על הראיות בין מומחים המצדדים בכל נקודות ההשקפה. אי מתן חופש ביטוי נאות לנקודת השקפה מסוימת מעלה חשד לטיעון כוזב.
- אין לתת משקל יתר לטיעונים של "בעלי סמכות" – תואר אקדמי גבוה יותר אינו מעיד על טיעונים טובים יותר.
- חשיבה על כל ההסברים האפשריים לתופעה, ומציאת דרכים להפרכת כל אחד מההסברים הללו. ההשערה שתישאר אחרי שיופרכו כל האחרות (כיוון שבהכרח יכול להיות רק הסבר אחד נכון) היא הטובה ביותר. להשערות שאינן ניתנות לבדיקה והפרכה אין ערך מדעי.
- לא "להתאהב" בהשערה. להשוות כל השערה בהגינות עם החלופות.
- כּימוּת: כל הסבר הניתן למדידה יש למדוד אותו. כאשר קיימות השערות מתחרות מאפשרת המדידה לבחון איזה השערה מדויקת יותר.
- אם קיימת שרשרת של טיעונים, כל חוליה בשרשרת חייבת לעמוד בכל המבחנים. אין להסתפק בכך שמרביתן נמצאו נכונות.
- כאשר עומדים בפני שתי השערות המסבירות את הנתונים במידה שווה של הצלחה, להשתמש בתערו של אוקהם על מנת לבחור ביניהן.
- הסתמכות על ניסויים מבוקרים, ובפרט ניסויים בהם מיושמת סמיות כפולה.
בנוסף, מפרט סייגן כשלים לוגיים ופעולות שאינן לגיטימיות בדיון מדעי:
- טיעון לגופו של אדם.
- טיעון על פי סמכות (אד ורקונדיאם) – ביסוס הטיעון על מקור סמכות, למרות שאינו רלוונטי לאישושו, תוך ניצול הרצון הרגשי של בני אנוש להסתמך על מקורות סמכותיים.
- הסתמכות על בּוּרוּת (אד איגנורנטיאם) – הטענה כי מה שלא הוכח כשקרי חייב להיות אמת, או מה שלא הוכח כאמת חייב להיות שקרי.
- הסתמכות על נסיבות מיוחדות – מתן פרשנות ייחודית לטענה ספציפית, שלא הייתה מקובלת בטענות מקבילות לה.
- הקדמת התשובה לשאלה. (למשל: המחקר יעסוק בהשפעות X על Y, מכיל הנחה מוקדמת שאכן יש השפעות כאלו)
- "קטיף דובדבנים".
- שימוש בסטטיסטיקה של מספרים קטנים, ואף אי הבנה בסיסית בסטטיסטיקה.
- חוסר עקביות.
- בלבול בין מתאם לבין סיבתיות.
- שימוש בשאלות חסרות משמעות.
- דיכוטומיה מדומה – התייחסות רק לשתי אפשרויות קיצוניות תוך התעלמות מרצף של אפשרויות ביניים.
- בפרט, התייחסות רק לטווח הקצר ולטווח הארוך.
- שימוש בטיעון מדרון חלקלק.
- היסק שגוי (א' אינו נובע בהכרח מ-ב')
- הבאה לאבסורד – הצגה של עמדת היריב כך שניתן יהיה לתקוף אותה ביתר קלות.
- העלמת ראיות.
- שימוש בביטויים עמומים.
ראו גם עריכה
לקריאה נוספת עריכה
Philip J. Klass, UFOs Explained, Random House, 1974
קישורים חיצוניים עריכה
- עולם רדוף שדים, באתר OCLC (באנגלית)