קו שלג

קו שלג הוא מושג מתחום האקלים, המציין את הגבול בין אזורים המכוסים בשלג באופן קבוע, לאלה שלא. קו השלג בפועל עשוי להשתנות לפי עונות השנה, ולהיות גבוה או נמוך יותר בהתאם למועד בשנה. קו השלג הקבוע הוא המפלס שמעליו השלג מכסה את פני הקרקע במהלך כל השנה.

Cho Oyu בגבול נפאל-סין (השישי בגובהו בעולם), המתנשא לגובה 8,201 מטר מעל פני הים. ההר מצוי ברכס ההימלאיה, בו קו השלג הוא בגובה 6,000 מטרים.

רקע

קו שלג הוא מונח מטרייה לפרשנויות שונות של הגבול בין משטח מכוסה שלג למשטח שאינו מכוסה בשלג. ההגדרות של קו השלג עשויות להיות בעלות מיקוד זמני ומרחבי שונה. באזורים רבים קו השלג המשתנה משקף דינמיקה עונתית. הגובה הסופי של קו השלג בסביבה הררית בסוף עונת המסת השלגים נתון לשינויים אקלימיים, ולכן עשוי להיות שונה משנה לשנה. קו השלג נמדד באמצעות מצלמות אוטומטיות, תצלומי אוויר או תמונות לוויין. מכיוון שניתן לקבוע את קו השלג ללא מדידות בשטח, ניתן למדוד אותו באזורים מרוחקים וקשים לגישה. לכן, קו השלג הפך למשתנה חשוב במודלים ההידרולוגיים.

קוטופקסי באקוודור, מתנשא לגובה 5,897 מטרים. מצוי בהרי האנדים, בהם קו השלג הוא בגובה 5,000 מטרים.

הגובה הממוצע של קו שלג חולף נקרא "קו השלג האקלימי" ומשמש כפרמטר לסיווג אזורים על פי תנאי האקלים. הגבול בין אזור ההצטברות לאזור האיוד של קרחונים נקרא "קו השלג השנתי". אזור הקרחונים שמתחת לקו השלג הזה היה נתון בהמסה בעונה הקודמת. המונח "קו שלג אורוגראפי" משמש לתיאור גבול השלג במשטחים שאינם קרחונים. המונח "קו שלג אזורי" משמש לתיאור שטחים גדולים. "קו השלג הקבוע" הוא המפלס שמעליו יש שלג על הקרקע במשך כל השנה.

קווי שלג של אזורים גלובליים

יחסי הגומלין בין גובהו של מקום למיקומו בעולם, כפי שנמדד על ידי מרחקו מקו המשווה (קו רוחב), משפיעים על המיקום המדויק של קו השלג. ליד קו המשווה או בסמוך לו, הוא ממוקם בדרך כלל בגובה של כ 4,500 מטרים מעל פני הים. ככל שעוברים לכיוון חוג הסרטן וחוג הגדי, הפרמטר עולה בהתחלה: בהרי ההימלאיה קו השלג הקבוע יכול להגיע לגובה של 5,700 מטרים, ואילו בחוג הגדי, לא קיים קו שלג קבוע בהרי האנדים, נוכח הצחיחות הקיצונית השוררת באזור. מעבר לאזורים הטרופיים, קו השלג הופך נמוך בהדרגה ככל שמתקדמים עם קווי הרוחב, עד לגובה של 3,000 מטרים בהרי האלפים, ונופל עד לגובה פני הים עצמו בכיפות הקרח המצויות ליד הקטבים.^{[דרוש מקור]}

Weisshorn (אנ') בשווייץ שגובהו 4,506 מטרים. חלק מרכס האלפים, בו גובה הקו הוא 3,000 מטרים.

סקיצה משנת 1848 המציגה את הגובה בפועל של קו השלג בקווי רוחב שונים" מאת אלכסנדר קית 'ג'ונסטון מראה את קווי השלג של ההרים באמריקה, אירופה ואסיה.

בנוסף, המיקום ביחס לקו החוף הקרוב ביותר יכול להשפיע על גובה קו השלג. באזורים הסמוכים לחוף עשוי להיות קו שלג נמוך יותר מאשר באזורים באותו גובה ורוחב הממוקמים בפנים הארץ, נוכח שלג חורפי רב יותר ומכיוון שטמפרטורת הקיץ הממוצעת בשפלה הסובבת תהיה חמה יותר מהים. (זה חל גם באזורים הטרופיים, מכיוון שבאזורים המרוחקים מהים יהיו טווחי טמפרטורה יומיים גדולים יותר ופחות לחות, כפי שנצפה בקילימנג'רו ובהר מרו). לכן יש צורך בגובה רב יותר כדי שהירידה בטמפרטורות הנגזרת מהעלייה בגובה, תאפשר קיום שלג קבוע.^{[דרוש מקור]} יתר על כן, לזרמים אוקייאנים בקנה מידה גדול כמו הזרם הצפוני של האוקיינוס האטלנטי , יכולות להיות השפעות משמעותיות על אזורים גדולים (במקרה זה הזרם מחמם את צפון אירופה, ומשתרע אפילו לאזורים מסוימים באוקיינוס הקרח הצפוני).^{[דרוש מקור]} בחצי הכדור הצפוני קו השלג במדרונות הפונים צפונה נמצא בגובה נמוך יותר, שכן המדרונות הפונים צפונה מקבלים פחות אור שמש (קרינה סולארית) מאשר המדרונות הפונים דרומה.

קו שיווי משקל בקרחון

קו שיווי המשקל בקרחון (קו האיזון) הוא נקודת המעבר בין אזור ההצטברות לאזור אבלציה (הסחפות, . זהו הקו שבו המסה של שני האזורים הללו שווה. בהתאם לעובי הקרחון, קו זה יכול להיראות כאילו הוא נוטה יותר לעבר אזור אחד, אך הוא נקבע על ידי מסת הקרח בפועל בשני האזורים. ניתן להשתמש בשיעורי האבלציה והצטברות לקביעת מיקום קו זה.

נקודה זו היא מיקום חשוב לשימוש בקביעה האם קרחון מתרחב או מתכווץ. קו שיווי משקל קרחוני גבוה יותר יצביע על כך שהקרחון מתכווץ ואילו קו תחתון יראה כי הקרחון גדל. הקביעה האם גבול הקרחון , מתקדם או נסוג נקבע על בסיס המיקום של קו שיווי המשקל הזה.

מדענים משתמשים בחישה מרחוק כדי להעריך טוב יותר את מיקומי הקו הזה על קרחונים ברחבי העולם. בעזרת תצלומי לוויין מדענים מסוגלים לזהות אם הקרחון מתרחב או נסוג. זהו כלי מועיל מאוד לניתוח קרחונים שקשה לגשת אליהם. באמצעות טכנולוגיה זו נוכל לאמוד טוב יותר את השפעות שינויי האקלים על קרחונים ברחבי העולם.

שיאים

ההר הגבוה ביותר בעולם המצוי כולו מתחת לקו השלג הוא אוחוס דל סלאדו שבצ'ילה.

גובה קווי השלג המוערך לפי המיקום

סבאלברד	° 78 צפון	300–600 מטר
גרינלנד	° 70 צ'	0 100–500 מ'
סקנדינביה בחוג הקוטב	° 67 צ'	1,000–1,500 מ'
איסלנד	° 65 צ'	700–1,100 מ'
מזרח סיביר	° 63 צ'	2,300–2,800 מ'
דרום סקנדינביה	° 62 צ'	1,200–2,200 מ'
אלסקה פנהנדל	° 58 צ'	1,000–1,500 מ'
קמצ'טקה (חוף)	° 55 צ'	700–1,500 מ'
קמצ'טקה (פנים)	° 55 צ'	2,000–2,800 מ'
הרי האלפים (מדרונות צפוניים)	° 48 צ'	2,500–2,800 מ'
האלפים המרכזיים	° 47 צ'	2,900–3,200 מ'
האלפים (מדרונות דרומיים)	° 46 צ'	2,700-2,800 מ'
הרי הקווקז	° 43 צ'	2,700–3,800 מ'
הרי הפירנאים	° 43 צ'	2,600–2,900 מ'
גראן סאסו	° 42 צ'	2,600–2,800 מ'
הרי הפונטוס	° 41 צ'	3,800–4,300 מ'
הרי הרוקי	° 40 צ'	2,100–3,350 מ'
קארקוראם	° 36 צ'	5,400–5,800 מ'
טרנסהימלאיה	° 32 צ'	6,300–6,500 מ'
הימלאיה	° 28 צ'	6,000 מ'
פיקו דה אוריסבה	° 19 צ'	5,100–5,500 מ'
פיקו כריסטובל קולון	° 11 צ'	5,000–5,500 מ'
רכס רוונזורי	° 1 צ'	4,700–4,800 מ'
הר קניה	0 °	4,600–4,700 מ'
האנדים באקוודור	° 1 דרום	4,800–5,000 מ'
הר גינאה החדשה	° 2 ד'	4,600–4,700 מ'
קילימנג'רו	° 3 ד'	5,500–5,600 מ'
האנדים בבוליביה	° 18 ד'	6,000–6,500 מ'
האנדים בצ'ילה	° 30 ד'	5,800–6,500 מ'
האלפים האוסטרליים	° 36 ד'	1,500–2,200 מ'
רואפהו, ניו זילנד	° 37 ד'	2,500–2,700 מ'
האלפים הדרומיים, ניו זילנד	° 43 ד'	1,600–2,700 מ'
טיירה דל פואגו	° 54 ד'	0 800–1,300 מ'
אנטארקטיקה	° 70 ד'	0 0 0 0–400 מ'

ראו גם

• קו השלג (אסטרונומיה)
• קרחון
• קו העצים

לקריאה נוספת

• Charlesworth J.K. (1957). The quaternary era. With special reference to its glaciation, vol. I. London, Edward Arnold (publishers) Ltd, 700 pp.
• Flint, R. F. (1957). Glacial and Pleistocene geology. John Wiley & Sons, Inc., New York, xiii+553+555 pp.
• Kalesnik, S.V. (1939). Obshchaya glyatsiologiya [General glaciology]. Uchpedgiz, Leningrad, 328 pp. (in Russian)
• Tronov, M.V. (1956). Voprosy svyazi mezhdu klimatom i oledeneniem [The problems of the connection between climate and glaciation]. Izdatel'stvo Tomskogo Universiteta, Tomsk, 202 pp. (in Russian)
• Wilhelm, F. (1975). Schnee- und Gletscherkunde [Snow- and glaciers study], De Gruyter, Berlin, 414 pp. (in German)
• Braithewaite, R.J. and Raper, S.C.B (2009). "Estimating Equilibrium Line Altitude (ELA) From Glacier Inventory Data." Annals of Glaciology, 50, pp. 127–132. doi:10.3189/172756410790595930.
• Leonard, K.C., and Fountain, A.G. (2003). "Map-Based Methods for Estimating Glacier Equilibrium-Line Altitudes." Journal of Glaciology, vol. 49, no. 166, pp. 329–336., doi:10.3189/172756503781830665.
• Ohmura, A., Kasser, P., and Funk, M. (1992). "Climate at the Equilibrium Line of Glaciers." Journal of Glaciology, vol. 38, no. 130, pp. 397–411., doi:10.3189/S0022143000002276.
• Carrivick, J.L., Lee, J. and Brewer, T.R. (2004). "Improving Local Estimations and Regional Trends of Glacier Equilibrium Line Altitudes." Geografiska Annaler. Series A, Physical Geography, vol. 86, no. 1, pp. 67–79. JSTOR 3566202.
• Benn, D.I., and Lehmkuhl, F. (2000). "Mass balance and equilibrium-line altitudes of glaciers in high-mountain environments." Quaternary International, 65/66, pp. 15–29. doi:10.1016/S1040-6182(99)00034-8

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא קו שלג בוויקישיתוף

• קו שלג, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)