קרל השני, מרקיז באדן-דורלאך

קרל השני, מרקיז באדן-דורלאך
Karl II von Baden-Durlach
לידה	24 ביולי 1529; פפורצהיים, הרפובליקה הפדרלית של גרמניה
פטירה	23 במרץ 1577 (בגיל 47); דורלאך, הרפובליקה הפדרלית של גרמניה
מדינה	גרמניה
בן או בת זוג	Kunigunde of Brandenburg-Kulmbach (10 במרץ 1551, 10 במרץ 1551–27 בפברואר 1558); Anna of Veldenz (1 באוגוסט 1558, 1 באוגוסט 1558–23 במרץ 1577)
שושלת בית צרינגן
אב	ארנסט, מרקיז באדן-דורלאך
אם	Ursula of Rosenfeld
צאצאים	ארנסט פרידריך, מרקיז באדן-דורלאך; Albrecht Markgraf von Baden-Durlach; Dorothea Ursula von Baden-Durlach; Anna Marie von Baden-Durlach; Marie von Baden-Durlach; James III, Margrave of Baden-Hachberg; גאורג פרידריך, מרקיז באדן-דורלאך; Elizabeth von Baden-Durlach

קרל השני, מרקיז באדן-דורלאך (בגרמנית: Karl II von Baden-Durlach‏; 24 ביולי 1529 – 23 במרץ 1577), היה המארקגראף של באדן-דורלאך מ-1552 עד 1577. ב-1 ביוני 1556 הוציא קרל צו כנסייה חדש, שהפך את הלותרניות לדת הרשמית בבאדן-דורלאך.

ביוגרפיה עריכה

ראשית חייו עריכה

קרל נולד ב-24 ביולי 1529 בפפורצהיים, והיה בנו של ארנסט, מרקיז באדן-דורלאך ואשתו השנייה אורסולה מרוזנפלד. מכיוון שהנישואים בין ארנסט לאורסולה היו מורגנטיים, יכולתו של קרל לרשת את אביו הייתה שנויה במחלוקת. אף על פי כן, הוא החל לשלוט בבאדן עילית בשם אביו בספטמבר 1552. אחיו למחצה, מבוגר ממנו ב-12 שנים, ברנהרד הרביעי, נפטר ב-20 בינואר 1553 ואביו נפטר שבועיים לאחר מכן, ב-6 בפברואר. קרל ירש אז את המדינה כולה,^[1] שנקראה אז באדן-פפורצהיים. הוא העביר את הבירה לדורלאך, ובכך שינה את שם ארצו לבאדן-דורלאך.

הכנסת הרפורמציה ב-1556 עריכה

כריכה של צו הכנסייה של 1556

לאחר שלום פסאו (1552) הכניסו מספר שליטים חילוניים בדרום מערב גרמניה את הרפורמציה. לארנסט מבאדן-דורלאך היו תוכניות ללכת בעקבותיהם, אך עדיין עמד בפני סכסוך פוטנציאלי עם הארכידוכס פרדיננד, שליט אוסטריה הקתולית הרומית, שעדיין תבעה חלקים מבאדן עילית.^[2]

קרל השני – כמו בן דודו, פיליברט, מרקיז באדן-באדן – תמך בשלום אאוגסבורג של 1555 ברייכסטאג, שהעניק לנסיכים קיסריים חילוניים חופש להכניס את הלותרניות בשטחיהם. עם הגנה זו ובהפצרתו של כריסטוף, דוכס וירטמברג, הכניס קרל השני את הרפורמציה לבאדן-דורלאך עם אימוץ צו כנסייה חדש ב-1 ביוני 1556.

הכנת הרפורמציה וניסוח הסדר הכנסייה הופקדה בידי ועדה בראשות מרטין אכצניט, קנצלר מרקיזות באדן. חברי הוועדה היו התאולוג יאקוב אנדריאה מטיבינגן, מטיף החצר מייקל דילר מהיידלברג והתאולוגים הסקסונים מקס מורלין ויוהאן שטוסל.^[3] בנוסף לתאולוגים השתייכו לוועדה גם חברי המועצה יוהאן גאורג ורנץ סשל'ה.^[4] אכצניט היה גם המנהל הראשון של מועצת הכנסיות; קרל עצמו היה הבישוף של הכנסייה האוונגליסטית ולכן הפך ליורשם של הבישופים של שטרסבורג, שפייר וקונסטנץ, שהיו מוסמכים לחלקים שונים בשטחו. "הקונפליקט הפנימי בתוך הווידוי הפרוטסטנטי" השפיע גם על עבודת הוועדה.^[4] בסופו של דבר, הוועדה בחרה, מסיבות פוליטיות, להעתיק במידה רבה את סדר הכנסייה של וירטמברג, שנוסח על ידי יוהנס ברנץ ב-1553, עם עריכה סופית של יאקוב הירברנד. וירטמברג גם אפשרה ליאקוב הירברנד להשתתף בביקור הכנסייה הראשון בבאדן-דורלאך, שנערך בסתיו 1556. קרל מינה את התאולוגים סיימון זולצר מבזל כמפקח כללי של באדן עילית.

ביקורים תכופים הבטיחו שרק כמרים לותרנים היו פעילים ושצו הכנסייה יבוצע. כמרים קתולים רבים גורשו. פרדיננד מאוסטריה שלל רשמית מקרל את הזכות להנהיג את הרפורמציה בנכסיו בברייסגאו. העם נתן לקרל את הכינוי "החסיד", בהתייחס ללהיטות שפיתח בעת הצגת הרפורמציה.

כתוצאה מכך, באדן-דורלאך הפכה לפרוטסטנטית זמן קצר לאחר שבאדן פוצלה. כאשר שני החלקים של המרקיזות אוחדו מחדש בשנת 1771 תחת קרל פרידריך, היו לו ראיית הנולד והריבונות כדי לאפשר אמונות מרובות ולקרוא לסובלנות וקבלה.

בשנת 1561, קרל התחייב על הווידוי של אוגסבורג ללא שינוי בכינוס של פרוטסטנטים בנאומבורג, שכונס על ידי הנסיך בוחר אוגוסט מסקסוניה. כמו בן דודו פיליברט, מרקיז באדן-באדן, קרל תמך בשארל התשיעי, מלך צרפת על ידי שליחת חיילי עזר למלחמה נגד ההוגנוטים הקלוויניסטים.

מחלוקת הקדם עריכה

הרפורמציה הביאה לכך שרק כמרים לותרנים הותרו בשטח מרקיזות באדן-דורלאך. אולם ה-Jus patronatus היה, במקרים רבים, בבעלות מנזרים קתולים^[5] או מסדרים דתיים,^[6] אשר יצטרכו כעת לשלם עבור כומר לותרני. זה כמובן גרם להתנגדות. לשלום אאוגסבורג היו כללים ברורים למצב מסוג זה. מוסדות דת הורשו לשמור על רכושם באזורים פרוטסטנטיים, אך הם אכן היו חייבים לשלם עבור הכומר הפרוטסטנטי. בהתבסס על הטענות הטריטוריאליות של בית הבסבורג על הלורדות של באדן העליונה שהוזכרו לעיל, קבעו הפרלטים שחובת המזונות לא חלה עליהם, והתכוונו לשמור על המעשרות. לאחר מכן תפס קרל את אחוזותיהם והשתמש בהם למימון אחזקת כנסיות וכמרים. יוהאן אולריך זאסיוס תיווך והגיע לפשרה: האחוזות שהוחרמו הוחזרו לבעליהם, אך באדן-דורלאך הורשתה לשמור את הכספים הדרושים לתשלום לכמרים. אולם השלטונות האוסטריים באינסברוק לא קיבלו את הפשרה הזו והעימות החריף. לאחר שכמה פרלטים ערכו הסכמים נפרדים עם באדן-דורלאך, המשא ומתן חודש והוביל להסכם נוינבורג אם ריין מ-24 באפריל 1561, עם אותה תוצאה בעצם כמו ההסכם הקודם.^[7]

העברת בית המגורים לדורלאך ב-1565 עריכה

המרקיז העביר את בית המגורים מטירת ליבנק בפפורצהיים לדורלאך ב-1565. על פי החשד, הדבר הופעל על רקע סכסוך עם אזרחי פפורצהיים, שסירבו לפעול כנהגים בציד כונן שאורגן על ידי המרקיז. הספרות מציינת שייתכן שהיו קיימות סיבות אחרות, רציונליות יותר; במיוחד, דורלאך הייתה במיקום מרכזי יותר בתוך באדן התחתית.^[8]

לשם מהלך זה הורחבה טירת קרלסבורג, בקתת ציד קיימת בדורלאך, לטירה. קרל פיקח בעצמו על ההרחבה ושילם לעובדים באופן אישי, באמצעות תיק כתף מלא בכסף שהביא עמו. כינוי החיבה "קרל עם התיק" מתייחס לנוהג זה.

גם העיר דורלאך שופצה. לטירה נוסף גן ולחומת העיר נוספו מספר שערים. בשנת 1571 נבנתה מטבעה, כפי שהיה נהוג אז בבתי נסיכות.

לאחר מותו של קרל השני ב-23 במרץ 1577, באדן-דורלאך התפצלה בין שלושת בניו: באדן-דורלאך-האכברג ניתנה ליאקוב השלישי; באדן-דורלאך-זאוזנברג נמסרה לגאורג פרידריך; ואילו באדן-דורלאך הנותרת ניתנה לארנסט פרידריך שהפך למרקיז באדן-דורלאך ובסופו של דבר ירש אותו אחיו גאורג פרידריך, שחי הכי הרבה מבין בניו. רק גאורג פרידריך נשאר לותרני, בעוד ארנסט פרידריך המיר את דתו לקלוויניזם ויאקוב השלישי הפך לקתולי. מאחר שגאורג פרידריך חי הכי הרבה זמן, המרקיזות נשארה לותרנית. אלמנתו של קרל השני, אנה מוולדנץ, ניהלה את עסקי הממשלה במשך 7 שנים כעוצרת לאחר מותו, עד שבניו הגיעו לבגרות.