GSLV
GSLV - Geosynchronous Satellite Launch Vehicle ,משגר לוויינים מפיתוח וייצור הודי, מופעל על ידי הארגון ההודי לחקר החלל (ISRO).
 | |||||||||
| משגר הלוויינים GSLV Mark II | |||||||||
| ייעוד | משגר לוויינים | ||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
| משפחה | GSLV | ||||||||
| יצרן | הארגון ההודי לחקר החלל | ||||||||
| ארץ ייצור |
 הודו | ||||||||
| עלות שיגור | 47 מיליון דולר | ||||||||
| גרסאות | Mk I, Mk II | ||||||||
| היסטוריית שיגורים | |||||||||
| סטטוס |
Mk I: יצא משרות Mk II: פעיל | ||||||||
| אתרי שיגור | סאטיש דהוואן | ||||||||
| שיגורים | 14 (Mk I: 6, Mk II:8) | ||||||||
| הצלחות | 8 (Mk I: 2, Mk II:6) | ||||||||
| כישלונות | 4 (Mk I: 2, Mk II:2) | ||||||||
| חלקיות | 2 (Mk I) | ||||||||
| שיגור ראשון |
Mk I: 18 באפריל 2001 Mk II: 15 באפריל 2010 | ||||||||
| שיגור אחרון |
Mk I: 25 בדצמבר 2018 Mk II: 15 באוגוסט 2021 | ||||||||
| יכולת | |||||||||
| מטען ל־LEO | 5,000 ק"ג | ||||||||
| מטען ל־GTO | 2,450 ק"ג | ||||||||
| |||||||||
המשגר מיועד לשגר לוויינים למסלול גאוסטציונרי, בגובה 36,000 ק"מ מעל קו המשווה של כדור הארץ. הדגם Mark II, המצוי בשירות מסוגל לשגר מטע"ד בעל מסה של 2,450 ק"ג למסלול זה.
תצורה עריכה
GSLV הוא משגר לוויינים תלת שלבי, בעל ארבעה מאיצים המונעים בדלק נוזלי. שיפור ניכר בביצועי המשגר על פני המשגר ההודי PSLV מושג על ידי שימוש במנוע קריוגני (השורף מימן נוזלי וחמצן נוזלי) לשלב השלישי.
שלב ראשון עריכה
השלב הראשון מכיל דלק במשקל של 129 טון. בנוסף, ארבעה מאיצים ניתקים המונעים בדלק נוזלי היפרגולי (ניצת במגע) מקיפים את השלב הראשון.
שלב שני עריכה
השלב השני מופעל על ידי דלק נוזלי במשקל של 37.5 טון. הדחף המיוצר על ידי שלב זה הוא כ־720 קילו-ניוטון.
שלב שלישי עריכה
השלב השלישי מונע על ידי מנוע קריוגני השורף מימן נוזלי וחמצן נוזלי. המשגרים ראשונים עשו שימוש במנועים מפיתוח רוסי, אולם הארגון ההודי לחקר החלל מקדיש מאמץ ניכר לרכישת יכולת ייצור עצמית של מנועים קריוגניים, שישולבו בשיגורים הבאים של המשגר.
שיגורים שבוצעו עריכה
נכון ל־12 באוגוסט 2021, משגרים ממשפחת ה־GSLV (Mk I ו־Mk II) ביצעו 14 שיגורים, והביאו ל־8 הצלחות, ארבעה כישלונות ושני כישלונות חלקיים. כל השיגורים התרחשו ממרכז החלל סאטיש דאוון (SDSC) בסריהריקוטה. רשימה זו אינה כוללת שיגורים של Mark III. תאריכי השיגור מפורטים ב־UTC.
2001–2009 עריכה
| משימה | תאריך שיגור (UTC) |
משגר | אתר שיגור | מטען | משקל (ק"ג) |
מסלול | תוצאה |
|---|---|---|---|---|---|---|---|
| D1 | 18 באפריל 2001 10:13 |
Mk I | כן שיגור 1 | GSAT-1
|
1540 | GTO | כישלון חלקי |
| טיסת ניסוי.[1] מטען שהונח במסלול נמוך מהמתוכנן, ולא היה מספיק דלק כדי להגיע למסלול הנדרש. | |||||||
| D2 | 8 במאי 2003 11:28 |
Mk I | כן שיגור 1 | GSAT-2
|
1825 | GTO | הצלחה |
| טיסת ניסוי.[2] | |||||||
| F01 | 20 בספטמבר 2004 10:31 |
Mk I | כן שיגור 1 | GSAT-3
|
1950 | GTO | הצלחה |
| טיסה מבצעית ראשונה.[3] | |||||||
| F02 | 10 ביולי 2006 12:08 |
Mk I | כן שיגור 2 | INSAT-4C
|
2168 | GTO | כישלון |
| כשל באחד המנועים בשיגור. היה צורך להשמיד את המשגר והלוויין מעל מפרץ בנגל לאחר שמסלולם סטה מחוץ לטווח הגבולות המותרים. | |||||||
| F04 | 2 בספטמבר 2007 12:51 |
Mk I | כן שיגור 2 | INSAT-4CR
|
2160 | GTO | כישלון חלקי |
| הצלחה, בהכנסת 2160 ק"ג של מטען במסלול.[4][5] | |||||||
2010–2017 עריכה
| משימה | תאריך שיגור (UTC) |
משגר | אתר שיגור | מטען | משקל (ק"ג) |
מסלול | תוצאה |
|---|---|---|---|---|---|---|---|
| D3 | 15 באפריל 2010 10:57 |
Mk II | כן שיגור 2 | GSAT-4
|
2220 | GTO | כישלון |
| מבחן טיסה ראשון של ה־ISRO. לא הצליח להגיע למסלול עקב תקלה של משאבת הטורבו של מגבר הדלק בשלב העליון. | |||||||
| F06 | 25 בדצמבר 2010 10:57 |
Mk I | כן שיגור 2 | GSAT-5P
|
2310 | GTO | כישלון |
| טיסה ראשונה של GSLV Mk I. המעטפת האחורית של תא המנוע בשלב העליון התפרקה עקב עומסים אווירודינמיים. הרכב הושמד על ידי קצין בטיחות טווח לאחר אובדן שליטה על המאיצים. | |||||||
| D5 | 5 בינואר 2014 10:48 |
Mk II | כן שיגור 2 | GSAT-14
|
1980 | GTO | הצלחה |
| השיגור השני של GSLV עם מנוע קריוגני בשלב העליון (CUS) שפותח על ידי המרכז למערכות הנעה נוזלית (LPSC) של הארגון ההודי לחקר החלל (ISRO). זה היה השיגור המוצלח הראשון של השלב הקריוגני שפותח באופן מקומי בהודו. | |||||||
| D6 | 27 באוגוסט 2015 11:22 |
Mk II | כן שיגור 2 | GSAT-6
|
2117 | GTO | הצלחה |
| משגר GSLV Mk II עם מנוע קריוגני מקומי (ICE) העלה בהצלחה את המטען GSAT-6 למסלול גיאוסטציונרי (GTO). | |||||||
| F05 | 8 בספטמבר 2016 11:20 |
Mk II | כן שיגור 2 | INSAT-3DR
|
2211 | GTO | הצלחה |
| שיגור מבצעי ראשון של המשגר GSLV Mk II. INSAT-3DR הוא לוויין מזג אוויר אטמוספירי מתקדם, כמו גם הלוויין השני הכבד ביותר שהוצב במסלול על ידי מנוע מקומי של המשגר GSLV. | |||||||
| F09 | 5 במאי 2017 11:27 |
Mk II | כן שיגור 2 | GSAT-9 / South Asia Satellite
|
2230 | GTO | הצלחה |
| לוויין דרום אסיה נקרא בעבר לוויין הארגון הדרום-אסיאתי לשיתוף פעולה אזורי (SAARC). | |||||||
2018 עריכה
| משימה | תאריך שיגור (UTC) |
משגר | אתר שיגור | מטען | משקל (ק"ג) |
מסלול | תוצאה |
|---|---|---|---|---|---|---|---|
| F08 | 29 במרץ 2018 10:57 |
Mk II | כן שיגור 2 | GSAT-6A
|
2140 | GTO | הצלחה |
| השתמשו בגרסה משופרת של המנוע הרקטי Vikas בשם High Thrust Vikas Engine, אשר היה בעל דחף של 848 קילו-ניוטון בשלב GS2. | |||||||
| F11 | 19 בדצמהר 2018 10:40 |
Mk II | כן שיגור 2 | GSAT-7A
|
2250 | GTO | הצלחה |
| השתמשו בגרסה משופרת של המנוע הרקטי Vikas בשם בשם High Thrust Vikas Engine יחד עם מנוע קריוגני משודרג C15. | |||||||
2021 עריכה
| משימה | תאריך שיגור (UTC) |
משגר | אתר שיגור | מטען | משקל (ק"ג) |
מסלול | תוצאה |
|---|---|---|---|---|---|---|---|
| F10 | 12 באוגוסט 2021 00:13 |
Mk II | כן שיגור 2 | GISAT-1 / EOS-03
|
2268 | GTO | כישלון |
| נשא את EOS-03, לוויין דימות גיאוסטציונרי רב־ספקטרלי. השלב השלישי לא הצליח להדלק, מה שהוביל לאובדן המשימה. הגורם לכשל נמצא בירידה של 50 מיליבר בלחץ במיכל המימן הנוזלי של השלב העליון. | |||||||
שיגורים עתידיים עריכה
| שיגורים מתוכננים עתידיים | |||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|
| תאריך שיגור (UTC) |
משגר | אתר שיגור | מטען | מסלול | |||
| 2022 | Mk II | כן שיגור 2 | NVS-01 / IRNSS-1J
|
GTO | |||
| הדור הבא של לוויין NaVic. | |||||||
| מרץ / אפריל 2022 | Mk II | כן שיגור 2 | IDRSS-1 / CMS-4
|
GTO | |||
| - | |||||||
| 2022 | Mk II | כן שיגור 2 | INSAT-3DS
|
GTO | |||
| המשך למשימת INSAT-3DR. | |||||||
| 2022 | Mk II | כן שיגור 2 | GISAT-2 / EOS-05
|
GTO | |||
| מטען במשקל 2,268 ק"ג. | |||||||
| 2022 | Mk II | כן שיגור 2 | GSAT-7C
|
GTO | |||
| - | |||||||
| 2022 | Mk II | כן שיגור 2 | GSAT-7R
|
GTO | |||
| לוויין חלופי עבור GSAT-7 של חיל הים ההודי. | |||||||
| 2022 | Mk II | כן שיגור 2 | GSAT-32
|
GTO | |||
| - | |||||||
| 2022 | Mk II | כן שיגור 2 | IDRSS-2
|
GTO | |||
| - | |||||||
| 29 בינואר 2023 | Mk II | כן שיגור 2 |  / NISAR
|
GTO | |||
| שיתוף פעולה של נאס"א / ISRO. | |||||||
| דצמבר 2024 | Mk II | כן שיגור 2 | Shukrayaan-1
|
GTO | |||
| משימת ונוס ההודית הראשונה. | |||||||
GSLV Mark III עריכה
משגר חדש וכבד המכונה GSLV Mark III פותח והוא מיועד לשגר מטע"ד של 4,000 ק"ג למסלול גאוסטציונרי. דגם זה עושה שימוש בשני מאיצים גדולים המונעים בדלק מוצק, שהחליפו את ארבעת המאיצים המונעים בדלק נוזלי שבשימוש GSLV Mark II. תצורת המשגר החדש דומה למשגר הלוויינים האירופי אריאן 5. נכון לשנת 2021, המשגר ביצע ארבעה שיגורים מוצלחים.
קישורים חיצוניים עריכה
הערות שוליים עריכה
- ^ "GSLV-D1 Mission". ISRO. אורכב מ-המקור ב-2007-10-05. נבדק ב-2007-10-04.
- ^ "GSLV-D2 Mission". ISRO. אורכב מ-המקור ב-2009-03-14. נבדק ב-2007-10-04.
- ^ "EDUSAT mission". ISRO. אורכב מ-המקור ב-2007-10-11. נבדק ב-2007-10-04.
- ^ "INSAT-4CR successfully placed in orbit". Times of India. ארכיון מ-2007-10-15. נבדק ב-2007-10-04.
- ^ "GSLV-F04 Launc Successful - Places INSAT-4CR in orbit". ISRO. אורכב מ-המקור ב-2009-03-01. נבדק ב-2007-10-04.