מילא 18 (ספר)

ספר מאת ליאון יוריס

מילא 18 הוא רומן מאת לאון יוריס, שעלילתו מתרחשת בוורשה הכבושה על ידי הנאצים, בפולין, שלפני מלחמת העולם השנייה ובמהלכה. מילא 18 עלה לראשונה ברשימת רבי המכר של ניו יורק טיימס והגיע למקום השני באוגוסט 1961.[1] עבודתו של ליאון אוריס, המבוססת על אירועים אמיתיים, מגוללת את הכיבוש הנאצי בפולין ואת הזוועות של דה-הומניזציה שיטתית וחיסולה של עם יהדות פולין. השם "מילא 18" נלקח מבונקר המטה של לוחמי ההתנגדות היהודים מתחת לבניין ברחוב מילא 18. (ראו מילא 18). המונח "גטו" מקבל משמעות ברורה יותר כאשר המנהיגים היהודים האמיצים נלחמים בקרב אבוד לא רק נגד הנאצים ועוזריהם, אלא גם משתפי פעולה מקומיים ובינם לבין עצמם. בסופו של דבר, ככל שהגטו מצטמצם להריסות, כמה אנשים אמיצים עם מעט כלי נשק וללא עזרה מבחוץ מקבלים את הפיקוד על הגנת הגטו, מקימים צבא מאולתר ויוצאים לקרב.

מילא 18
Mila18.jpg
מידע כללי
מאת ליאון יוריס עריכת הנתון בוויקינתונים
שפת המקור פולנית
סוגה רומן עריכת הנתון בוויקינתונים
הוצאה
הוצאה דאבלדיי עריכת הנתון בוויקינתונים
שנת הוצאה 1961 עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

הספר תורגם מאנגלית לעברית על ידי יעל נמרודי, בהוצאת זמורה ביתן בשנת 1995.

סיכוםעריכה

כמו בספרים רבים אחרים של יוריס,[2][3][4] הסיפור מסופר ברובו מנקודת מבטו של עיתונאי; במקרה זה, עיתונאי אמריקני-איטלקי, כריסטופר דה מונטי, שנשלח לוורשה לאחר שסיקר את מלחמת האזרחים בספרד. אף שהוא נועד להיות צופה מבולבל ונייטרלי, הוא נפגש גם עם ההיררכיה הנאצית וגם עם יהודי ורשה. הוא מנהל רומן נלהב עם אשתו של אחד ממנהיגי הקהילה היהודית ובנוסף הוא פוגש בזונות שסיפקו הנאצים.

בזמן שהגטו מוקף ומצטמצם להריסות, הוא זורק את חלקו עם המגינים הנועזים. הוא אחד הניצולים הבודדים שמצליח לברוח עם צעירה, גבריאלה רק, בהריון לילד של אחד המגנים, אנדריי אנדרופסקי, קצין צבא פולני לשעבר.[5]

דמויותעריכה

  • אנדריי אנדרופסקי הוא קצין חטיבת אולאן בצבא הפולני, ויהודי. הוא חם מזג וכמה דמויות אחרות מעירות שהוא הכי טוב בהובלת פרשים ונלחם ללא תקווה עד הסוף. הוא נשאר בגטו לאחר נפילת הבונקר במילא 18 שם מת לאחר מכן.
  • גבריאלה ראק היא חברתו של אנדריי אנדרופסקי, אף על פי שהם מחליטים לא להתחתן בגלל המוצא היהודי של אנדריי. היא עבדה בשגרירות אמריקאית בוורשה לפני המלחמה ובסוף הספר נשאה את ילדו של אנדריי.
  • כריסטופר דה מונטי הוא עיתונאי שאביו איטלקי ואמו אמריקאית. בעודו מתנגד לפשיזם ונחוש בדעתו להוציא את האמת לעולם, הוא אינו מסייע ללוחמים בגטו עד שנאלץ להיכנס לגטו על ידי קצין תעמולה נאצי בפולין. הוא האדם היחיד שידע את מיקומם של כל יומני הגטו.
  • אלכסנדר ברנדל הוא ממובילי ההתקוממות ואביו של וולף ברנדל. הוא התחיל יומן, אשר מאוחר יותר הורחב ל-24 כרכים על ידי אנשי הגטו. מבוסס באופן רופף על עמנואל רינגלבלום.
  • וולף ברנדל הוא בנו של אלכסנדר ואחד ממנהיגי המרד. הוא בורח מהגטו עם קומץ ניצולים כולל חברתו רחל ברונסקי. בסוף הספר כותב כריסטופר דה מונטי כי רחל וולף לא נלחמה בקבוצת התנגדות יהודית אחרת.
  • רחל ברונסקי היא בתם של פול ודבורה ברונסקי וחברתו של וולף ברנדל. לצד היותה מוזיקאית מוכשרת וחיילת מצוינת, היא מסייעת לוולף בפיקוד חלקו בצבא. כשההתקוממות מסתיימת בורחת ווולף עם כמה אחרים מהביוב ולמקום מבטחים.
  • דבורה ברונסקי היא אהובתו של כריסטופר דה מונטי ואשתו של פול ברונסקי. היא גם אחותו של אנדריי אנדרופסקי. בעוד שדבורה לא חשה שום אהבה לפול, במיוחד לאחר שהוא מתנגד להתנגדות בגטו, היא מסרבת לעזוב אותו עד שהוא מת. לדבורה שני ילדים – רחל וסטפן ברונסקי.
  • פול ברונסקי הוא בעלה של דבורה ברונסקי, ואף שהוא יהודי, אינו מעוניין להיות קשור ליהודים אחרים בשום דרך. הוא עובד במועצה היהודית ומאמין בשיתוף פעולה עם הגרמנים ומתנגד להתנגדות היהודית. בסופו של דבר הוא מתאבד לאחר שלא הצליח להתמודד עם הלחץ של שני הצדדים. מבוסס באופן רופף על אדם צ'רניאקוב.
  • פרנץ קניג הוא גרמני אתני החי בפולין שמקבל מעמד גבוה יותר לאחר הפלישה הנאצית. ככל שהמלחמה מתקדמת, קניג מושחת יותר ויותר. הוא מצליח להוביל את פול ברונסקי לנהל את המכון הרפואי בוורשה.[5]

עיבוד קולנועי מתוכנןעריכה

באוגוסט 2017 הוכרז על ידי מפיק הקולנוע ומייסד מירמקס, הארווי וויינשטיין, כי הוא יפיק סרט המבוסס על הרומן ומינה את עצמו לבמאי.[6][7] עם זאת, מאז גילויי ההתנהגות המינית של המפיק כלפי כמה נשים, הועמד ספק בעתידו בפרויקט ומאז לא הוכרזו ידיעות באשר למצב הפרויקט.[8]

ראו גםעריכה

הערות שולייםעריכה

  1. ^ "Adult New York Times Best Seller Lists for 1961". Hawes Publications. בדיקה אחרונה ב-19 באפריל 2015. 
  2. ^ Leon Uris (1955). Angry Hills. אורכב מ-המקור ב-April 2, 2015. 
  3. ^ Leon Uris (1958). Exodus. 
  4. ^ Leon Uris (1970). QB VII. 
  5. ^ 1 2 Leon Uris (1961). Mila 18. Garden City, New York: Doubleday and Company.  Unknown parameter |url-access= ignored (עזרה)
  6. ^ "Harvey Weinstein to adapt 'Mila 18' as film". The Jerusalem Post. 9 באוגוסט 2017. בדיקה אחרונה ב-19 באוקטובר 2017. 
  7. ^ "Algemeiner J100 Gala, 2017: Harvey Weinstein Says 'Mila 18' Could Be Subtitled 'Jews With Guns'". Algemeiner. 19 בספטמבר 2017. בדיקה אחרונה ב-19 באוקטובר 2017. 
  8. ^ "Can the company Harvey Weinstein founded survive his scandal?". 19 בספטמבר 2017.