מיש דרומי
מַיִשׁ דרומי (שם מדעי: Celtis australisֿ, בערבית: ميس جنوبي) הוא עץ בר ממשפחת הקנאביים הגדל בחורש באקלים ים תיכוני. הוא מגיע לגובה של 20 מ'. גזעו מפותח ונאה, קליפת הגזע עדינה וחלקה. העלים דמויי-ביצה לא-סימטרית, צבעם ירוק כהה ושפתם משוננת. הפרחים קטנים, וצבעם ירוק-צהבהב. הפרי הוא בית-גלעין המכוסה בציפה דקה. הפריחה בחודשים מרץ-אפריל.
 מיש דרומי
| |
|---|---|
| |
| מצב שימור | |
 | |
| מיון מדעי | |
| ממלכה: | צומח |
| מערכה: | בעלי פרחים |
| מחלקה: | דו-פסיגיים |
| סדרה: | ורדנאים |
| משפחה: | קנאביים |
| סוג: | מיש (Celtis) |
| מין: | מיש דרומי |
| שם מדעי | |
 Celtis australisליניאוס, 1753 | |
| תחום תפוצה | |
| |
תפוצת העצים הגדלים בר בארץ מוגבלת למקומות מעטים, כגון: צפת, ראש-פינה, מורדות הגולן, פקיעין, ירושלים וביר-זית וכן ניתן למצוא עצי מיש לצד קברי קדושים מוסלמיים ובקרבת מסגדים עתיקים. במאה השנים האחרונות החלו לגדלו בארץ כעץ נוי, בעיקר כעץ צל ושדרות. מיש דרומי הוא צמח מוגן בישראל.[2]
ברפואה העממית הוא מקובל כתרופה למחלות ולדלקות עור (בעיקר לפטריות ולפסוריאזיס). כמו כן הוא יעיל לטיפול בכאבי פרקים.
במסורת ובאגדותעריכה
שמם של הדמויות המיקראיות: מישא,ומישאל גזור משם הצמח[3].
עץ המיש הוא העץ הקדוש ביותר לאסלאם ונפוצו עליו אגדות רבות. לפי האמונה, עץ המיש הוא החזק ביותר לגירוש שדים וגם כפיס קטן ממנו יכול להגן על הנושא אותו באופן מוחלט מפני עין הרע, לכן נוהגים המוסלמים לתלות כפיס עץ קטן מהמיש על מיטת התינוק.
אגדה מוסלמית מספרת כי כאשר שלמה המלך בנה את בית המקדש היה מוטרד כיצד יגן עליו מפני אשמדאי. אז נגלה אליו אלוהים בחלום וציווה עליו לטעת חורשת עצי מיש סביב המקדש, דבר שיגן על הבניין מכל רע. ואכן, על הר הבית נטועה חורשת עצי מיש. חורשה זאת מוזכרת במקורות מהתקופה הממלוכית.[4]
אגדה נוספת מספרת כי בראשית ימי האסלאם נלחמו מוחמד וחבריו עם אויביהם במדבר צחיח. ידם של האויבים הייתה על העליונה והם צרו על המוסלמים, שמימיהם נגמרו. אז קטף מוחמד עלה מיש וינק ממנו מים מרווים והורה לחבריו לעשות כמוהו. האויבים, בראותם זאת, אמרו "אנשים אלו השותים עצים ואוכלים אבנים הם בלתי מנוצחים" וברחו. עץ המיש מוזכר במסכת תמיד פרק שני דף כט' עמוד ב' - מוזכר כחלק מן העצים שלדעת רב אלעזר לא היו מבעירים על גבי המזבח משום שמוציא בעת השריפה עשן רב. כמו כן הוזכר עץ המיש בגמרא (תלמוד בבלי תמיד כ"ט ע"ב) כעץ הכשר לעצי המערכה והשתמשו בו לכך: "וכי כל העצים כשרים למערכה הן כל העצים כשרים חוץ מן זית וגפן אבל באלו היו רגילין במרביות של תאנה ושל אגוז ושל עץ שמן רבי אליעזר מוסיף אף של מייש ושל אלון ושל דקל ושל חרוב ושל שקמה".
עצי מיש עתיקים בארץ ישראלעריכה
עץ מיש בודד גדול נמצא בחורשת הזיתים ליד מנזר מאר אליאס שבדרום ירושלים. לפי האמונה הנוצרית תחת אחד מאבות-אבותיו של העץ נחה מרים, אם ישוע בהימלטה מפני הורדוס. בכפר יברוד צומח עץ מיש גדול במרכז במה עתיקה. מיש קדום נוסף מצוי בצפת, סמוך למערת שם ועבר.[5] בזכרון יעקב, בתוך מערה הנקראת "מערת המיש" צומח מיש עתיק בעל מספר גזעים שגילו מוערך בכ-200 שנה. בשטח בית קברות ערבי נטוש סמוך לגדר קיבוץ יראון צומח מיש דרומי שגם גילו מוערך בכ-200 שנה.
-
עלים ופרי
-
עץ המיש
-
Celtis australis
לקריאה נוספתעריכה
קישורים חיצונייםעריכה
- מיש דרומי, באתר ITIS (באנגלית)
- מיש דרומי, באתר NCBI (באנגלית)
- מיש דרומי, באתר האנציקלופדיה של החיים (באנגלית)
- מיש דרומי, באתר צמח השדה
- מיש דרומי, באתר צמחיית ישראל ברשת
- מיש דרומי, באתר Tropicos (באנגלית)
- מיש דרומי, באתר GBIF (באנגלית)
- מיש דרומי, באתר The Plant List (באנגלית)
- מיש דרומי, באתר IPNI (באנגלית)
- דף מידע על המיש דרומי באתר "טיולי"
משה גלעד, מסע בעקבות עצי המיש, באתר הארץ, 17 בינואר 2022
הערות שולייםעריכה
- ^ מיש דרומי באתר הרשימה האדומה של IUCN
- ^ אכרזת גנים לאומיים, שמורות טבע, אתרים לאומיים ואתרי הנצחה (ערכי טבע מוגנים), ה'תשס"ה-2005, ק"ת 6369, ה'תשס"ה, 15 בפברואר 2005 (תוקן ב־17 בדצמבר 2019), בספר החוקים הפתוח
- ^ אפרים הראובני, לחקר שמות בני ישראל. לשוננו, כתב-עת לחקר הלשון העברית והתחומים הסמוכים כרך ב'. חוברת: ד' (ניסן תר"ץ), עמ': 383
- ^ זהר עמר, עדויות על נוף הצומח הטבעי ביהודה ובשומרון בימי-הביניים, שומרון ובנימין ג, תשנ"ג, עמ' 122
- ^ מיש דרומי באתר טיולי