מכרות רמלסברג

הר בגרמניה

מכרות רָמֵלְסְברגגרמנית: Rammelsberg) שוכנים על הר רמלסברג, שגובהו 636 מטרים, בקרבת העיר גוסלאר שבגרמניה. המכרות היו פעילים במשך למעלה מאלף שנים, ובשנת 1992 הם הוכרזו כאתר מורשת עולמית על ידי אונסק"ו.

מכרות רמלסברג
רמלסברג
רמלסברג
רמלסברג
אתר מורשת עולמית
מכרות רמלסברג, המרכז ההיסטורי בגוסלאר ומערכת ניהול המים בהרי ההארץ
האתר הוכרז על ידי אונסק"ו כאתר מורשת עולמית תרבותי בשנת 1992, לפי קריטריונים 1, 4
חלק מתוך Mines of Rammelsberg, Historic Town of Goslar and Upper Harz Water Management System עריכת הנתון בוויקינתונים
מידע כללי
סוג mining museum, geotope עריכת הנתון בוויקינתונים
על שם Rammelsberg עריכת הנתון בוויקינתונים
כתובת Rammelsberg עריכת הנתון בוויקינתונים
מיקום מחוז גוסלאר עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה גרמניהגרמניה גרמניה
מידות
שטח 1,009.89 הקטאר עריכת הנתון בוויקינתונים
גובה מעל פני הים 635 מ' עריכת הנתון בוויקינתונים
קואורדינטות 51°53′15″N 10°25′54″E / 51.8875°N 10.431666666667°E / 51.8875; 10.431666666667
האתר הרשמי
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

היסטוריה עריכה

הר רמלסברג שוכן במרחק קילומטר בכיוון דרום-מזרח מגוסלאר, הוא חלק מהרי ההארץ (Harz), והוא שימש לכריית עפרות מתכתיות וייצור מתכות (כסף, נחושת, עופרת, אבץ וזהב) עד שלהי מאה ה-20, כאשר התיעוד הרשמי הראשון של רמלסברג כאתר כרייה הוא מהמאה ה-11. לפי עדויות ארכאולוגיות שהתגלו בסמוך לעיר אוסטרוד אם הרץ שבסקסוניה התחתונה, הכרייה ברמלסברג החלה כבר במאה ה-3. במרחק של כ-40 קילומטרים דרומית לרמלסברג התגלה יישוב מתקופה זו, ונמצאו בו ציוד התכה קדם-תעשייתי ושרידי עפרות שניתן היה לשייכם לרמלסברג.

מרבצי הכסף הגדולים היו הסיבה שהיינריך השני החליט לערוך במקום את האספה המלכותית של 1009, ובמקביל להקים במקום בית מגורים עבורו ועבור משפחתו. העיירה גוסלאר החלה להתפתח מסביב לביתו של היינריך, והיא מילאה תפקיד חשוב בפעילותה הכלכלית של הליגה ההנזטית, עד שהגיעה לשיאה באמצע המאה ה-15. רווחי תעשיית הכרייה המקומית שימשו להקמתה של מערכת ביצורים בימי הביניים, כנסיות, מבני ציבור ובתים מפוארים עבור הבעלים של המכרה, שקיימים עד היום.

המכרות נכבשו על ידי דוכסות ברנדנבורג ב-1552, ונותרו בשליטתה עד שנכבשו ב-1866 על ידי ממלכת פרוסיה. תעשיית הכרייה והמטלורגיה המקומית המשיכה לפעול עד ל-1988, אז נסגר המכרה האחרון על ידי התאגיד פרויסג. לאחר סגירת המכרה האתר הפך למוזיאון המהווה את אחת מהנקודות הראשיות על דרך המורשת התעשייתית האירופית.

השרידים עריכה

שרידיה של תעשיית הכרייה המקומית ידועים בזכות המגוון הנרחב שלהם, איכות השימור והעובדה שכמעט מכל תקופה החל מהמאה ה-10 נותרו שרידים כלשהם. בין השרידים הללו ניתן למנות את: מצבורי אשפה מהמאה ה-10 ושרידי המתקנים שייצרו אותם, נתיבי תחבורה מהמאה ה-12, מבנה כרייה מהמאה ה-13, בית המפקח על הכרייה שנבנה בתחילת המאה ה-18, מחצבת הכנסייה מ-1768, בניין המשרדים מ-1902, תעלת גלנביקר שנבנתה ב-1927, המתחם הקרקעי שנבנה בין 1935 ל-1942 ובתי המגורים של הכורים שנבנו בין 1878 ל-1950. גם בגוסלאר השתמרו עדויות רבות לתקופת השגשוג והקשר שלה לתעשיית הכרייה.

לקריאה נוספת עריכה

Stoppel D. (2002). "Spuren des Bergbaus im Westharz". Akad. Geowiss. Hannover, Veröffentl. 20: 77–84.

קישורים חיצוניים עריכה

  מדיה וקבצים בנושא מכרות רמלסברג בוויקישיתוף