מכתב בן-גוריון (1937)
מכתב בן-גוריון מ-1937 הוא מכתב שכתב דוד בן-גוריון, אז ראש הוועד הפועל של הסוכנות היהודית, לבנו עמוס ב-5 באוקטובר 1937. המכתב הוא מסמך ידוע בקרב חוגים של חוקרים, מכיוון שהוא מספק תובנה לגבי תגובתו של בן-גוריון לדו"ח שהוציאה ועדת פיל ב-7 ביולי של אותה שנה. אין תמימות דעים בין החוקרים בנוגע לחלקים מסוימים בטקסט, וזאת בעקבות טקסט מקושקש, שעשוי היה לספק עדות כתובה על כוונה האם לגרש את הערבים, או האם לא לגרש אותם.[דרושה הבהרה]
המכתב המקורי, שכתוב בכתב ידו של בן-גוריון, שלימים הפך להיות ראש ממשלת ישראל, מוחזק כיום בארכיון צה"ל ומערכת הביטחון.[1]
המכתב עריכה
המכתב נועד לעדכן את בנו של בן-גוריון, עמוס שהתגורר אז בקיבוץ, בשיקולים הפוליטיים של בן-גוריון. במכתב מסביר בן-גוריון את תגובתו לדו"ח של ועדת פיל שפורסם ב-7 ביולי 1937.
בן-גוריון מביא במכתב טיעונים מדוע בנו לא צריך להיות מודאג מהחלוקה של ארץ ישראל המנדטורית עליה ממליצה הוועדה:
- ”מדינה יהודית חלקית אינה סוף אלא התחלה [...] כי הרכישה חשובה לא רק לעצמה – [אלא] על־ידה אנו מגבירים את כוחנו, וכל תגבורת כוח מסייעת לרכישת הארץ כולה. הקמת מדינה – אפילו חלקית – היא תגבורת כוח מקסימלית בתקופה זו. והיא תשמש מנוף רב־כוח במאמצינו לגאול את הארץ בשלמותה”.[2]
ועדת פיל הקצתה את הנגב לחלק של המדינה הערבית בגלל ההתיישבות היהודית המצומצמת מאוד באזור[3]. בן-גוריון טען כי ההקצה של הנגב למדינה הערבית "תבטיח" שהוא יישאר עקר מכיוון שלטענת בן-גוריון, לערבים "כבר יש שפע של מדבריות, אך לא של כוח אדם, משאבים כספיים או יוזמה יצרתית"[דרושה הבהרה][4]. בן-גוריון ציין כי ייתכן שיהיה צורך להשתמש בכוח על מנת להבטיח את הזכות היהודית להתיישב באזור מכיוון ש"אנינו יכולים לעוד לסבול ששטחים עצומים המסוגלים לקלוט עשרות אלפי יהודים יישארו פנויים ושהיהודים לא יכולים לחזור לארץ מולדתם, כי הערבים מעדיפים שהמקום [הנגב] לא יישאר שלנו ולא שלהם"[דרושה הבהרה][4].
הטקסט השנוי במחלוקת עריכה
אין אנו רוצים ואין אנו צריכים לגרש ערבים ולקחת מקומם, כל שאיפתנו בנויה על הנחה – שנתאמת שנתאמתה במ[ה]לך כל פעולתנו בארץ – שיש די מקום לנו ולערבים בארץ, ואם נצטרך להשתמש בכוח – לא לשם נישול הערבים [מ]הנגב או מעבר הירדן, אלא למען הבטיח לנו המקום המגיעה לנו להתישב שם – ועמוד לנו כוחנו.
בן-גוריון התייחס במכתב להמלצת ועדת פיל להעביר את 225,000 הערבים שהתגוררו באותה עת בשטח שיועד על ידה למדינה היהודית, לשטחי המדינה הערבית המיועדת.[5]
בני מוריס, שכתב ב-1988 את הספר "לידתה של בעיית הפליטים הפלסטינים 1947–1949" ציטט בגרסתו הראשונה באנגלית את מכתבו של בן-גוריון בפסקה שדנה בנגב: "עלינו לגרש את הערבים ולתפוס את מקומם" וזאת לאחר שמוריס לקח את הציטוט מהגרסה האנגלית של ספר שכתב שבתי טבת על בן-גוריון בשם "בן-גוריון וערביי ארץ-ישראל: מהשלמה למלחמה". מנגד, ביקורת שפרסם אפרים קארש דנה בעובדה שהטקסט המקושקש שהיה לפני הניסוח, ישנה את משמעות הציטוט[6].
מאוחר יותר הסביר מוריס, כי "הבעיה הייתה שבעותק המקורי בכתב היד של המכתב שהופקד בארכיון צה"ל, שבו עיינתי לאחר שהציטוט שלי קיבל ביקורת, היו כמה מילים שנמחקו בקו חוצה באמצע המשפט הרלוונטי, שהותירו את המילים 'אנו צריכים לגרש ערבים'. עם זאת, בן-גוריון עשה רק לעיתים רחוקות תיקונים לדברים שכתב, והקטע שצוטט לא התאים לרוח הפסקה בה הוצבה. הוצע כי המחיקה נעשתה על ידי יד אחרת מאוחר יותר, וכי המשפט, כאשר המילים שנמחקו שוחזרו, נועד על ידי בן-גוריון לומר ואמר בדיוק את ההפך ('אסור לנו לגרש את הערבים')."
בתרגום העברי של ספרו של מוריס, שיצא בשנת 1991, מופיע ציטוט מתוקן בעברית (עם הפנייה לספרו של טבת בעברית), בפרק הרקע, בפסקה הדנה ברעיון הטרנספר: "לא נוכל לסבול ששטחי אדמה גדולים בלתי-מיושבים, העלולים לקלוט רבבות יהודים, יישארו ריקים (...) אין אנו רוצים, אין אנו צריכים לגרש ערבים ולקחת מקומם. כל שאיפתנו בנויה על הנחה (...) שיש די מקום לנו ולערבים בארץ", אך "אם נצטרך להשתמש בכוח – לא לשם נישול הערבים מהנגב או מעבר הירדן, אלא למען הבטיח לנו הזכות המגיעה לנו להתיישב שם – יעמוד לנו כוחנו".[7] במכתב אחר שכתב לבנו, ב-27–28 ביולי 1937, הגיב בן-גוריון על מסקנות ועדת פיל: "מעולם לא רצינו לנשל את הערבים. אבל מכיוון שאנגליה מוסרת חלק של הארץ אשר הובטח לנו למדינה ערבית, אין זה אלא מן היושר שהערבים במדינתנו יועברו לחלק הערבי".[8]
באשר לטענות הביקורת הכללית, מוריס טען מאוחר יותר: "בן-גוריון בתקופה זו תמך שוב ושוב בלהעביר (או לגרש) את הערבים מחוץ לאזור של המדינה היהודית העתידית, הן 'מרצון' והן בכפייה. היו סיבות טובות לתמיכתו של בן-גוריון בטרנספר: ועדת פיל הבריטית הציעה זאת, הערבים המורדים בארץ ישראל היו נחושים לעקור מן השורש את המפעל הציוני, ויהודי אירופה, תחת איום של חורבן, היו זקוקים נואשות למקלט בטוח, וארץ ישראל לא יכלה לשמש כמקלט כל עוד הערבים תוקפים את היישוב, וכתוצאה מכך הבריטים מצמצמים כניסת יהודים לארץ".
אילן פפה במאמר מקדים שכתב ב-2006 לקראת ספרו "הטיהור האתני של פלסטין" (2006), ציטט באנגלית מתוך מכתבו של בן-גוריון: "The Arabs will have to go, but one needs an opportune moment for making it happen, such as a war". אולם במהדורה הראשונה של הספר היו מירכאות רק סביב המילים The Arabs will have to go ("הערבים יצטרכו ללכת"[דרושה הבהרה]).[9]. מאוחר יותר טען ניק טלבוט כי החלק השני של המשפט, שהתפרסם בטעות עם מירכאות, היה "פרפרזה הוגנת ומדויקת" של המקורות שפפה סיפק[10] אל שגיאתו של פפה הפנה לראשונה בני מוריס בשנת 2006. במאמר שפורסם ב-2012 בJournal of Palestine Studies נטען כי הציטוט שיוחס לבן-גוריון הוא המצאה מוחלטת וזיוף, כותב המאמר טען כי גם אם לוקחים בחשבון את טעות הפיסוק של פפה, הטענה סותרת לחלוטין את עמדתו של בן-גוריון בסוף שנות ה-30 של המאה ה-20[11]. אם לא די בכך, במאמר נטען כי לא רק שהביטוי הרלוונטי תורגם באופן שגוי, אלא גם שהמאמר פירש באופן שגוי את הקשר של המכתב.
הערות שוליים עריכה
- ^ Commentary magazine
- ^ בני מוריס, קורבנות, פרק רביעי, ועדת פיל, עמ' 137; עמ' 661, הערה 121: "ד' בן-גוריון לעמוס בן-גוריון, 5.10.1937, ארכיון צה"ל, תכתובת בן-גוריון."
- ^ Report, p. 389–391
- ^ 1 2 Masalha 1992, p. 66.
- ^ Finkelstein, Norman (2005), Beyond Chutzpah: On the Misuse of Anti-semitism and the Abuse of History, University of California Press, ISBN 9780520245983
- ^ Karsh 2000, p. 46-51.
- ^ בני מוריס, לידתה של בעיית הפליטים 1947–1949, עמ' 45–46; עמ' 461, הערה 30: שבתי טבת, בן-גוריון וערביי ארץ-ישראל, הוצאת שוקן, 1985, עמ' 314.
- ^ בני מוריס, קורבנות, פרק רביעי, ועדת פיל, עמ' 137; עמ' 661, הערה 125: "ד' בן-גוריון לעמוס בן-גוריון, 27-28.7.1937, ארכיון צה"ל, תכתובת בן-גוריון."
- ^ The Ethnic Cleansing of Palestine, p. 23, quote "Ben-Gurion himself, writing to his son in 1937, appeared convinced that this was the only course of action open to Zionism: "The Arabs will have to go," but one needs an opportune moment for making it happen, such as a war."
- ^ Committee for Accuracy in Middle East Reporting in America, University of Exeter Gives Pappé a Pass on Invented Ben-Gurion Quote, February 3, 2012, Quote: "Talbot then states that the second half of the quote attributed to Ben-Gurion ("but one needs an opportune moment for making it happen, such as a war") was a "fair and accurate paraphrase" of the sources he provided in Ethnic Cleansing – Ben Gurion’s diary entry and the article in New Judea – the latter of which recounts a speech Ben-Gurion gave."
- ^ JPS 2012.