מליקה

ערך זה עוסק בחיתוך צוואר עוף. אם התכוונתם למשמעות אחרת, ראו מליקה (פירושונים).

מליקה בהלכה היא חיתוך צוואר עוף מצד עורפו באמצעות ציפורן האגודל של כהן.

פעולה זו נעשתה בבית המקדש בקורבן עוף, דהיינו בחטאת העוף ובעולת העוף במקום השחיטה הנעשית בבהמות.^[1]

ההבדל בין "שחיטה" ל"מליקה"

ישנם שני הבדלים מהותיים בין שחיטה למליקה:

השחיטה היא באמצעות סכין, והמליקה היא באמצעות הציפורן או על ידי השיניים^[2].
השחיטה כשרה רק מצד הצוואר, והמליקה כשרה רק מצד העורף.^[3]

פעולת המליקה

הכהן אוחז את כנפי העוף בין שתי אצבעות ואת רגליו בין שתי אצבעות, מותח את הצוואר על גודלו וחותך בציפורן האגודל את המפרקת^[4]. הכהן היה נזהר לא לחתוך את רוב הבשר שמסביב למפרקת על מנת שהעוף לא ימות לפני הגעת הציפורן ל"סימנים" – הקנה והוושט.

בעולת העוף היה הכהן קוצץ באצבעו את שני הסימנים - הקנה והוושט, ולאחר מכן היה ממשיך לקצוץ עד שהיה מפריד את הראש מהגוף. לעומת זאת בחטאת העוף היה הכהן קוצץ רק סימן אחד ומשאיר את הראש מחובר לגוף. כמו שנאמר בתורה: ”וּמָלַק אֶת רֹאשׁוֹ מִמּוּל עָרְפּוֹ וְלֹא יַבְדִּיל” (ויקרא ה', ח). יש איסור לאו לקצוץ את ראש חטאת העוף.^[5]

את חטאת העוף היו הכהנים אוכלים, בהיתר מיוחד של התורה, משום שבבשר חולין (שאינו של קרבן) אסור לאכול בשר שלא נשחט כהלכה ודינו כנבלה.

ראו גם

שחיטה

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא מליקה בוויקישיתוף

מאמרים בנושא מליקה, באתר ספריית אסיף

הערות שוליים

^ אף על פי שמליקת העוף היא במקום שחיטת הבהמה, קדושתה פחותה מזו של שחיטה ולכן השחיטה קודמת למליקה (משנה, מסכת זבחים, פרק י', משנה ג' ובפירוש רבי עובדיה מברטנורה.)
^ ספר הרוקח לפרשת ויקרא
^ משנה, מסכת חולין, פרק א', משנה ד'
^ תלמוד בבלי, מסכת זבחים, דף ס"ד, עמוד ב'
^ ספר המצוות, לאו קי"ב; ספר החינוך, מצווה קכ"ד

[1] אף על פי שמליקת העוף היא במקום שחיטת הבהמה, קדושתה פחותה מזו של שחיטה ולכן השחיטה קודמת למליקה (משנה, מסכת זבחים, פרק י', משנה ג' ובפירוש רבי עובדיה מברטנורה.)

[2] ספר הרוקח לפרשת ויקרא

[3] משנה, מסכת חולין, פרק א', משנה ד'

[4] תלמוד בבלי, מסכת זבחים, דף ס"ד, עמוד ב'

[5] ספר המצוות, לאו קי"ב; ספר החינוך, מצווה קכ"ד

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]