עורף
באנטומיה, העורף (גם מַפְרֶקֶת) הוא חלקו האחורי של הצוואר. העורף מתחיל מתחת לעצם העורף שבגולגולת, ועד לכתפיים. בעורף נמצאות עצם האטלס ועצם המפרקת המקשרות בין הגולגולת לעמוד השדרה, והמבנה שלהן עשוי כציר סיבובי המאפשר לגולגולת לנוע בתנועה מעגלית. בעורף נמצא גם חלק משריר הטרפז המחבר את חגורת הכתף לגולגולת ולעמוד השדרה בכיוונים שונים ומשמש להנעת עצם השכם במגוון תנועות.
שיוך | ראש, צוואר |
---|---|
תיאור ב | Explanatory Dictionary of the Living Great Russian Language |
אצל בעלי חיים רבים העור העוטה את העורף מעוצבב בצורה כזו שאינו רגיש לנשיכה, עובדה זו מאפשרת לאם לאחוז את גוריה בעורפם בשיניה ולשאת אותם.
ברפואה, 'קשיון עורף' הוא מצב בו העורף מתקשה, ויכולת התמרון שלו נפגעת מאוד. מצב זה הוא תסמין שכיח למספר מחלות שהעיקרית שבהן היא דלקת קרום המוח.
בתרבות היפנית המסורתית, העורף נמנה עם האזורים המעטים בגוף האישה שאינם מכוסים בבגדים, ונחשב מושך בעיני גברים יפנים.
אטימולוגיה
עריכהבמקרא עורף הוא אחורי הראש (ולא הצוואר) אחורי הצוואר נקרא 'מול עורף'. ” וּמָלַ֧ק אֶת־רֹאשׁ֛וֹ מִמּ֥וּל עָרְפּ֖וֹ ” (ספר ויקרא, פרק ה', פסוק ח')[1] דיוק זה איבד את משמעותו בעיקר בגלל השימוש בשם בפעולת העריפה שנעשית בצוואר. במקורות מצוי השימוש בעורף כמטאפורה להפנית הראש בריחה או עקשנות. המושג 'קשיות עורף' קיבל משמעות של אדם או עם סרבן, שהפנה את עורפו כלפי הציווי שניתן לו, וכאילו אינו יכול לסובב את ראשו לעבר המצווה ולהישמע לו.
דוגמה לדבר היא דבריו של ה' למשה בעת שעלה להר סיני כדי לקבל את לוחות הברית, שהביעו כעס על סרבנותם של עם ישראל לשמור על מצוות איסור עשיית פסל: ”וַיֹּאמֶר ה' אֶל מֹשֶׁה רָאִיתִי אֶת הָעָם הַזֶּה וְהִנֵּה עַם קְשֵׁה עֹרֶף הוּא” (שמות פרק ל"ב, פסוק ט'). ” וְנָתַתִּ֧י אֶת־כָּל־אֹיְבֶ֛יךָ אֵלֶ֖יךָ עֹֽרֶף” ( שמות פרק כג )
קישורים חיצוניים
עריכההערות שוליים
עריכה- ^ ראו רש"י שם