מנאכ'ה
מְנַאכֵ'ה (בערבית: مناخة) היא עיירה במחוז צנעא שבתימן, כ-60 ק"מ דרומית-מערבית לצנעא.[1]
 | |
| מדינה |
 תימן |
|---|---|
| גובה | 2,044 מטרים |
| אוכלוסייה | |
| ‑ בעיירה | 7,455 (2004) |
| קואורדינטות | 15°04′00″N 43°44′00″E / 15.06666667°N 43.73333333°E |
| אזור זמן | UTC+3 |
  | |
העיירה עריכה
העיירה נמצאת תחת מחוז צנעא. בעבר הייתה העיר תחת מחוז חראז. העיירה הוקמה במאה ה-18.[1] העיירה ממוקמת על רכס הרים, וגובהה הוא 2,200 מעל פני הים.[2]
העיירה הייתה נחשבת כאחת הערים העשירות בתימן, מפאת קרבתה לעיר הנמל אל-חודיידה.[1]
הקהילה היהודית עריכה
היהודים הגיעו למנאכ'ה מצנעא. בתי היהודים שכנו מחוץ לחומת העיירה. בשנת ה'תרי"ט (1859) העריך השד"ר ר' יעקב ספיר את מספר היהודים בעיירה בכ-45 משפחות.[1]
בשנים ה'תרס"ד–ה'תרס"ה (1904–1905), ברחו רבים מיהודי צנעא למנאכ'ה, בגלל המצור והרעב הכבד שהיה בצנעא, חוזת אלנפר. העיירה גדלה והפכה להיות העיר המרכזית במחוז חראז. הקהילה היהודית בתקופה זו מנתה כ-70 משפחות.[1]
- כניס אלטלעייה (בית הכנסת העליון) – היה ממוקם בחלקה העליון של העיירה, והיה שייך למשפחת צאלח. לאחר מחלוקת שפרצה בו בין תומכי הקבלה למתנגדיה, הפך בית הכנסת למעוזם של אוהדי הקבלה. במהלך המחלוקת נסגר בית הכנסת למשך שנה.
- כניס אלנזלייה (בית הכנסת התחתון) – היה ממוקם בחלקה התחתון של העיירה, והתפללו בו בנוסח בלדי.
- בית כנסת שבו התפללו בנוסח דרדעי.
בין רבני הקהילה היו מארי חיים ימיני, מארי שלום עוזרי, מארי שלום רדאעי, ועוד.[1]
היהודים גרו בשכונה נפרדת מהערבים בדרום העיר, ויחסיהם היו טובים. רוב היהודים בעיירה התפרנסו ממסחר.[1]
בשנות ה-40 של המאה ה-20 גדלה הקהילה, ומנתה בין 100 ל-130 משפחות. בני הקהילה עלו ארצה במבצע על כנפי נשרים בשנת ה'תש"ט (1949).[1]
עולים מהעיירה הקימו את המושב זנוח, אך הוא ננטש ורובם התיישבו בעיר קריית אונו, ויש שהתיישבו בקריית בנימין וקריית ים.[1]
ראו גם עריכה
לקריאה נוספת עריכה
- ד"ר משה גברא, אנציקלופדיה לקהילות היהודיות בתימן, כרך ב', עמ' 330–333
קישורים חיצוניים עריכה
- קהילת יהודי מנאכה, באתר "אנו – מוזיאון העם היהודי"
- מנאכ'ה ב"לקסיקון ליהדות תימן", באתר האגודה לטיפוח חברה ותרבות