דרדעים

פלג ביהדות תימן

דרדעים (שיבוש של הלחם המילים "דור דעה") הוא פלג קטן ביהדות תימן שנוסד בעיר צנעא בתחילת המאה העשרים מתוך הזרם הבלדי על ידי הרב יחיא קאפח ותלמידיו. הפילוג נבע מן המחלוקת בין חברי הקבוצה לשאר יהודי תימן בנוגע לקבלה ולהלכה הנפסקת על פיה. תנועת "דור דעה" ביקשה לשחזר את מה שראתה כתפיסה היהודית המקורית של היהדות, במטרה לתקן את הנטייה לעבר הקבלה, שבה ראתה מעין עבודה זרה. המודל שעמד בפניהם של מייסדי התנועה היה זה של הרמב"ם. עם השנים היטשטשה זהותם הנבדלת של הדרדעים.

מקור השםעריכה

חברי הקבוצה כינו עצמם בשם "דור דעה" ואילו את המתנגדים להם והלוחמים בהם כינו "עיקשים". מתנגדיהם כינו אותם "דרדעים", מתוך עיוות מכוון של השם,[דרוש מקור] או בהשפעת הלהג היהודי-צנעאני "דרדעי" ביחיד ו"דרדעים" ברבים[1] ככינוי שהשתרש בסופו של דבר.

רקעעריכה

כבר בחייו בחרו חלקים ניכרים מיהודי תימן לקבל עליהם את הרמב"ם כפוסק עיקרי וכמעט יחיד. סייעו לכך הקשרים המיוחדים של הרמב"ם עם היהודים בתימן, ופעולותיו להצלתם מגזרות השלטון המוסלמי. ישנה מסורת בין חכמי תימן, כי יהודי תימן בחרו במודע לאמץ את משנת הרמב"ם, לאור ההתאמה הרבה בין שיטתו ההלכתית לבין מנהגיהם הקיימים של יהודי תימן עוד מתקופת הגאונים.[2]

הקבלה, תורת הסוד היהודית, התפשטה בצורתה הזוהרית ובגלגוליה האחרים בהדרגה במהלך ימי הביניים וראשית העת החדשה בכל תפוצות ישראל והגיעה במאה ה-16 גם לתימן, בעיקר על ידי הרב זכריה אלצ'אהרי שביקר בצפת. במהלך גלות מוזע במאה ה-17 התחזקה השפעת הקבלה בתימן, לאחר שספרים רבים נלקחו מן היהודים והועלו באש. עובדה זו הוסיפה למשבר הקיומי והפוליטי גם משבר רוחני. בשובם, הגיעו לתימן דרך יהודי מצרים וארץ ישראל ספרים וסידורים מודפסים, שעד אז לא היו בתימן. הסידורים כללו נוסח שיש בו תוספות קבליות. בין הספרים שהתקבלו היה גם ספר הזוהר.[3]

הרעיונות הקבליים משכו את ליבם של רוב יהודי תימן, אם כי היו גם התנגשויות בין מקובלים ושאינם מקובלים[4]

גורמיםעריכה

בשנת 1869 שלחו האקדמיה הצרפתית למדעים וחברת כי"ח לתימן את המלומד הצרפתי יוסף הלוי, כדי שיחקור שם כתובות שבאיות. במהלך מסעו, אף שזו לא הייתה מטרתו המרכזית, נפגש עם כמה מחכמיה היהודים של המדינה והשפיע עליהם. בין תלמידי החכמים שאיתם נפגש היו הרב קאפח, שהתעניין בעיקר בפילוסופיה יהודית, בנוסחים ובכתבי יד קדומים, וחיים חבשוש, שליווהו בתימן, והתעניין בשפות דרום-ערביות, תחומים יוצאי דופן בסביבתם. במהלך סיוריו בתימן שמעו ממנו דברים חריפים על תורת הקבלה.[5]

הצורה שבה נהג הלוי עם המתיחות המוקדמת בשתיקתו, והתפרצות המרירות הפתאומית בצירוף הקדושה והכבוד שרחשו בתימן לכל חכם מארץ־ישראל, הביאו מהפכה גמורה בנפש השלישייה כל אחד לפי דרכו. אפשר לומר שכל אותה מחלוקת שהיתה בתימן באה בסיבתו של הלוי.

הרב יוסף קאפח, כתבים, חלק ב עמוד 753 בהערה

חוקר יהודי נוסף שביקר בתימן, אדוארד גלאזר (אנ'), עמד במהלך ביקוריו בתימן (בשנים 1882–1894) בקשרים עם חכמי צנעא, בהם הרב קאפח וחבשוש. לאחר ששב ממסעו בתימן שלח לרב קאפח ספרים המבקרים את הקבלה, וכן ספרי השכלה.

השקפת אנשי התנועהעריכה

התנועה ביקשה לשחזר את מה שהבינה כתפיסה היהודית המקורית בתחומי ההלכה, מחשבת ישראל, תפילה, חינוך ועוד. זאת, במטרה לשוב אל היהדות הרבנית "האותנטית" ולתקן סטיות שהשתרשו במהלך השנים. המודל שעמד לפני מייסדי התנועה היה זה של הרמב"ם כפי שבא לידי ביטוי בחיבוריו ההלכתיים, בתפיסת העולם הרציונליסטית בה החזיק, בשיטתו בענייני אמונות ודעות ובאופן בו שילב תורה ומדע.

הדרדעים דוחים את תפיסת העולם הקבלית בשל הבנתם את התאולוגיה הקבלית כמכוונת את העבודה לאל רק באמצעות הספירות. בכך הם רואים פגיעה בייחוד השם ועבודה זרה.[6] כמו כן, הם מתנגדים לעולמה של הקבלה המעשית הכולל קמיעות, לחשים ועוד - תחום שהתפתח מאוד במאות האחרונות ביהדות תימן. בנוסף, הדרדעים מטילים ספק בטענה שספר הזוהר נכתב בידי רבי שמעון בר יוחאי.[7]

הדרדעים קיבלו עליהם את שיטת הרמב"ם בכל עניין, הן בענייני הלכה ומנהג, הן בפילוסופיה יהודית. בסידוריהם, המבוססים על התכלאל הבלדי, השמיטו את מרבית הקטעים שמקורם בקבלה, ואשר נוספו במהלך השנים לסידורי יהודי תימן. הם נמנעים מלקיים מנהגים המבוססים על הקבלה.

את פעולותיו של הרב יחיא צאלח (המהרי"ץ) במהלך המאה ה-18 תפסו הדרדעים כניסיון למתן השפעה קבלית על סידור התפילה[דרוש מקור].

פעילותעריכה

עם התגברות היבטיה המעשיים והשונים של הקבלה לסוגיה בתימן חיבר הרב קאפח את ספרו "מלחמות ה'" ובו משנתו נגד הקבלה וספר הזוהר ובעד חזרה לרציונליזם המיימוני. מלבד מגמתו לאמץ את שיטת הרמב"ם במחשבה, בהלכה ובתפילה, הרב קאפח ביקש גם לערוך תיקונים במערכת החינוך של יהדות תימן. הוא הקים בית ספר שבו למדו לצד לימודי הקודש המקובלים שם גם פילוסופיה יהודית ועברית ודקדוקה, וכן ערבית, טורקית, מדעים, וחשבון.

הפולמוסעריכה

פעולותיו ודעותיו של הרב קאפח ששימש כחכם באשי בתימן לזמן קצר, עוררו פולמוס רחב, שהגיע עד לרבני ירושלים שנדרשו להתערב בסוגיה, ובסופו של דבר החרימו אותם.[8]

חכמי תימן השיבו על ספרו של הרב קאפח בחיבור הנקרא "אמונת ה'", בחיבור זה הם השתדלו להשיב אחת לאחת על כל טענותיו של הרב קאפח כנגד ספר הזוהר וטענו כי יסודות הקבלה עתיקים הם, כדוגמת ספרות ההיכלות. יש הטוענים שאת הספר חיבר הרב יוסף צוברי בעזרת רבותיו ובראשם הרב סעיד עוזרי, אולם הפרופסור יוסף טובי הוכיח על פי מכתב מאותה התקופה כי מחבר הספר היה הרב יחיא ערוסי הלוי, מרבותיו של הרב צובירי, ולצידו כמה רבנים צנעאניים נוספים.[9]

בתשובה לחרמות חכמי ירושלים עליו פרסם הרב קאפח חוברת תשובה בשם "עמל ורעות רוח - וחרמות ותשובתם". תוך זמן קצר הפכה מחלוקת זו שראשיתה הייתה "לשם שמיים" לאחת המחלוקות הגדולות שפיצלה עמוקות את יהדות תימן בין ה'עיקשים' לבין ה'דרדעים'. מאמציהם לטעון כי אינם חולקים על עצם קיום "תורת הסוד" אלא רק על היבטים מסוימים - עלו בתוהו[דרוש מקור].

מחליפת המכתבים[10] שבין הרב קאפח לבין הרב קוק עולה כי הרב קוק גילה התנגדות נחרצת לדעותיו של הרב קאפח, אולם התנגדות זו התנהלה בדרך מכובדת כיוון שהוא זיהה כי אין מדובר ב"משכיל" פורק עול, זאת בניגוד לרבני ירושלים שהפגינו כלפיו זלזול ויצאו בחרם כנגד הרב יחיא קאפח והדרדעים. הרב יחיא קאפח לא נשאר חייב, הוא פרסם חרם מטעמו ומטעם רבנים שהיו תלמידיו כנגד רבני ירושלים.[11] למרות ההתנגדות החריפה שהייתה לרב יחיא קאפח בתימן, הוא מעולם לא הוחרם על ידי רבני תימן. המאבקים ההדדיים, ההלשנות לשלטון המוסלמי והאלימות הקשה בין שני המחנות דעכו רק עם עליית יהדות תימן לישראל. עם זאת, מתחים הקשורים במחלוקת ממשיכים להתקיים.

ארגון אבי דודעריכה

בשנת ה'תר"ץ הקימו תלמידי הרב יחיא קאפח את "ארגון אבי דוד" על שמו ועל שם בנו דוד שנרצח. לארגון היו סניפים בתל אביב ובירושלים. סכסוך התחולל בין קהילת אבי דוד בתל אביב לבין קהילה סמוכה בנוסח ה"שאמי", הרב קוק התערב ודרש מהארגון שיוציא כרוז שבו יצהירו אנשיו כי הם מאמינים בזוהר.[12] חברי הארגון בירושלים רכשו בשנת ה'תרצ"ה בית כנסת והקימו בו בהמשך תלמוד תורה שלא החזיק זמן רב. בשנת ה'תרצ"ח יזמו חברי הארגון פיוס בין פלגי העדה, לפני הרב הרצוג והרב חרל"פ. באותה שנה פנה הארגון לרבנים הראשיים כדי למנוע את הדפסת הספר אמונות ה', שבו נכתבו דברים חריפים נגד רבם. עם השנים התנועה הלכה ודעכה, גם משום שלא התאימה לסביבה הארצישראלית.[13]

כיוםעריכה

לאחר פטירתו של הרב קאפח לא נמצא לתנועה מנהיג רשמי ובולט. ההתנגדות הפומבית לקבלה הלכה ודעכה, בהיעדר דמויות בולטות שיישאו דגל זה. עם זאת, נכדו של הרב יחיא קאפח, הרב יוסף קאפח, נחשב לדמות הבכירה בקרב קבוצה זו. הרב יוסף קאפח, חתן פרס ישראל, שאף להמשיך את דרכו של סבו בכל הנוגע להליכה אחר משנתו של הרמב"ם, במחשבה, בהלכה ובנוסח התפילה. הוא שאף להפוך דרך זו לנחלת הכלל, לצורך כך ההדיר ותרגם את ספרי הרמב"ם וספרים רבים הקרובים למשנתו של הרמב"ם. עם זאת הוא לא הביע בפומבי התנגדות לספר הזוהר. לפני שמונה לדיין, נדרש הרב קאפח להצהיר בפני הרבנים הראשיים הרב הרצוג והרב עוזיאל כי הוא מאמין בזוהר ובקבלה[דרוש מקור]. הוא אכן הצהיר כי הספר מקובל עליו[14] ואף הפנה בספריו לספר הזוהר.

הרב יוסף קאפח נפטר בשנת 2000. תלמידו וממשיכו העיקרי, הרב ד"ר רצון ערוסי, רבה של קריית אונו, הבהיר בתשובה כי אין מקום היום להתנגדות לספר הזוהר. לדבריו, הסיבות שגרמו לפריצת המחלוקת בתימן, בהן אמונות טפלות שהוגדרו כקבליות אך אסורות גם לדעת רבים מפוסקי אשכנז וספרד, אינן קיימות היום בישראל. עוד כתב שהמחלוקת בעניין זה פסה מן העולם ואך "שועלים קטנים מחבלים כרמים" הם הממשיכים להחיותה.[15]

לקריאה נוספתעריכה

קישורים חיצונייםעריכה

הערות שולייםעריכה

  1. ^ יהודה ניני, פולמוס מעניין וויכוח עקר על חכמת הקבלה בין חכמי תימן בראשית המאה, בתוך: מיכאל: מאסף לתולדות היהודים בתפוצות, כרך יד, תשנ"ז עמוד רלא.
  2. ^ הרב יחיא צאלח הקדמה לתכלאל וב"מגילת תימן". הרב סעדיה מנצורה בספרו המחשבה. ראו דוד צדוק, מסכתא דמהרי"ץ עמוד ל באתר היברובוקס
  3. ^ על התפשטות הקבלה בתימן ראו, יוסף יובל טובי, תנועת דור דעה מתימן וביקורותו של ר' משה צארום על מנהגי הקבלה עמוד 606.
  4. ^ ראו לדוגמה, שו"ת רביד הזהב סימן מד; פרופ' שלמה דב גויטיין, מסעות חבשוש הערה 66.
  5. ^ לדוגמה: יוסף קאפח, "'קורות ישראל בתימן' לר' חיים חבשוש", ספונות ב, ירושלים תשי"ח, עמ' רפא, הערה 219
  6. ^ ראו ספר מלחמות ה', אות קמא, באתר ויקיטקס
  7. ^ ראו: חיבור ספר הזוהר.
  8. ^ חרם קהילות ירושלים על כת הדרדעים, סריקה
  9. ^ יוסף טובי, "מי חיבר את ספר אמונת ה'?", דעת 49, קיץ תשס"ב, עמ' 87–98
  10. ^ איגרת הראי"ה קוק אל הרב יחיא קאפח
  11. ^ כיצד להתייחס בזמנינו לחרם על כת הדרדעים?, שיעורו של הרב יצחק רצאבי
  12. ^ יוסף חבארה, בתלאות תימן וירושלים עמוד 183
  13. ^ יהודה רצהבי, דרדעים, עדות א, עמ' 166
  14. ^ ראו ראיון של הרב קאפח
  15. ^ ראה את דבריו כאן