סוקוטרה

סוקוטרה
سقطرى
אתר מורשת עולמית
	ארכיפלג סוקוטרה
	האתר הוכרז על ידי אונסק"ו כאתר מורשת עולמית טבעי בשנת 2008, לפי קריטריונים 10
שטח האתר	3,796 קמ"ר
חלק מתוך	סוקוטרה
נתונים גאוגרפיים
מיקום	הים הערבי
קואורדינטות	12°31′N 53°55′E / 12.51°N 53.92°E
שטח	3,796 קילומטר רבוע
אורך	132 קילומטר
רוחב	50 קילומטר
נתונים מדיניים
מדינה	תימן
אוכלוסייה	42,842 (2005)
אזור זמן	UTC+3
עיר ראשית	חאדיבו
	(למפת תימן רגילה) צנעא עדן איב סעדה סיאון אל-מוכלא תעז אל-חודיידה אל-ע'יט'ה ערב הסעודית עומאן סומליה ג'יבוטי אר. א. מפרץ עדן ים; סוף; סוקוטרה;

סוקוטרה (בערבית: سُقُطْرَى) הוא ארכיפלג קטן באוקיינוס ההודי הנקרא על שם האי הגדול שבו. סוקוטרה נמצא כ-350 ק"מ דרומית לתימן וכ-250 ק"מ מזרחית לסומליה. האיים בריבונות תימן. שטחו של האי המרכזי הוא 3,650 קמ"ר והאיים האחרים קטנים וחלקם לא מיושבים. בשנת 2008 הוכרז הארכיפלג כאתר מורשת עולמית.

ב-2 במאי 2018, כחלק ממלחמת האזרחים בתימן, נחתו באי כוחות צבא של איחוד האמירויות הערביות והשתלטו על נקודות מפתח בו^[1]^[2]. נכון להיום, האי נמצא בשליטה דה פקטו של מועצת המעבר הדרומית הנתמכת על ידי איחוד האמירויות הערביות.

יש מעשיות פולקלור הקושרות את האי להולדתם של קין והבל וגם למקום שבו רצח קין את הבל. פולקלור זה נקשר לעץ דם הדרקון (דרקונית קינבר) (אנ') ממנו יוצא שרף שצבעו מזכיר דם^[3].

גאוגרפיה

האקלים באיים הוא מדברי למחצה. גשם עונתי יורד בקיץ, במיוחד בהרים הנמצאים בחלקו הפנימי של האי. סוקוטרה הוא אחד האיים המבודדים ביותר בעולם מבין האיים הנמצאים על מדף יבשתי. האי, כנראה, ניתק מאפריקה בעידן הפלאוקן. בידודו של האי יצר צמחייה ייחודית לאי בלבד. צמחייה זו מותאמת לתנאי האקלים הקשים השוררים במקום ורגישה מאוד לשינויים. מתוך 800 מיני צמחים הנמצאים באי, כשליש אנדמיים לסוקוטרה.

סוקוטרה מפורסמת גם בזכות צמחי האלוורה שגדלים בה ונחשבים כבעלי איכות מעולה.

אוכלוסייה

האוכלוסייה מונה כ-50,000 נפש. ברצועת החוף מתגוררת אוכלוסייה, חדשה יחסית, ממוצא ערבי. בהרים מתגוררים הסוקוטרים המקוריים, כנראה ממוצא שמי גם הם, והם דוברים את השפה השמית סוקוטרית הנמצאת בסכנת הכחדה, והיא אחת משש שפות דרום-ערב החדשות. רמת החיים נמוכה ואין בסוקוטרה חשמל ומים זורמים.

סוקוטרה תוארה במאה הראשונה לספירה, ב"פֶריפְּלוּס הים האריתראי" (אנ') (פריפלוס - קובץ הוראות ניווט ימי). המגלה טריסטאו דה קוניה הגיע אל האי ב-1507 והכריז על האי כשטח פורטוגלי, אולם כעבור ארבע שנים בלבד איבדו הפורטוגזים את השליטה באי לטובת סולטנות מע'רה. בשנת 1839, בהמשך לכיבוש עדן, השתלטו על האי הבריטים, וב-1967, כשתימן זכתה לעצמאות, עבר האי לחסותה.

האי היה מקום מחסה ליהודים שנדחו מתימן במאה ה-17, והקימו קהילה קטנה ומבודדת באי. הקהילה היהודית נשארה באי עד שנות ה-70 של המאה ה-20, כשהיא עברה לישראל, היהודים הסוקוטרים שמרו על מנהגים ומסורות ייחודיים, והשפיעו על התרבות המקומית.^[^{דרוש מקור]}