מנזר דונסקוי

בית קברות ברוסיה

מנזר דונסקוירוסית: Донско́й монасты́рь) הוא מנזר גדול מדרום למרכז מוסקבה. המנזר הוקם ב-1591. נודע כמקום קבורה לאנשי שם.

מנזר דונסקוי
Донско́й монасты́рь
Walls and towers of Donskoy Monastery 05.jpg
מידע על המבנה
סוג בית קברות, מנזר, אתר מורשת תרבותית ברוסיה עריכת הנתון בוויקינתונים
עיר מוסקבה עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה רוסיהרוסיה  רוסיה
סיום הבנייה 1591 עריכת הנתון בוויקינתונים
קואורדינטות 55°42′52″N 37°36′07″E / 55.714444444444°N 37.602083333333°E / 55.714444444444; 37.602083333333
donskoi.org
(למפת מוסקבה רגילה)
Msk blank.svg
 
מנזר דונסקוי
מנזר דונסקוי
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg
מנזר דונסקוי

היסטוריהעריכה

המנזר הוקם בנקודה בה שכנה כנסייה בימי בוריס גודונוב, שהכילה את האיקונה "גבירתנו של נהר הדון" (Донская икона Божией Матери) מאת תאופנוס היווני. לפי האגדה לקח דמיטרי דונסקוי את האיקונה איתו לקרב קרב קוליקובו עם אורדת הזהב בשנת 1380 וניצח בעזרתה בקרב. המנזר מנציח את שמו.

המנזר שימש כמוצב צבאי שהגן על הדרך הראשית מן הקרמלין דרומה. כך למשל ב-1618 נהדפה הסתערות כוחות קוזאקים אוקראינים למרגלות חומות המנזר.

ב--1683 הועלה ראש המנזר לרמת ארכימנדריט, והמנזר זכה לעצמאות ולנחלות.

ב-1711 הוקמה הקתדרלה הגדולה ובה נקברו הצארים משושלת בגרטיוני ודוכסי מינגרליה מבית דאדיאני. ב-1812 תקף צבא נפוליאון את המנזר, אך אוצרותיו (בראשם האיקונה גבירתנו של נהר הדון) הועברו לוולוגדה מבעוד מועד וניצלו.

בעת מהפכת אוקטובר 1917 שהו במנזר 48 נזירים. טיכון, פטריארך מוסקבה ורוס כולה, נכלא במזנר בשנת 1922 על ידי שלטונות ברית המועצות ולא יצא ממנו עד מותו שלוש שנים לאחר מכן. הוא גם נקבר במנזר בקבר לא מסומן שהתגלה רק ב-1992.[1]

ב-1924 השתמשו השלטונות במקום כמושבת עונשין. כן אוחסנו במקום שרידים ממנזרים וכנסיות שהרסו הקומוניסטים ברחבי מוסקבה (בהם קתדרלת ישו המושיע, מגדל סוחארב ועוד).

מקום קבורהעריכה

 
בית הקברות של מנזר דונסקוי בשלג

בית הקברות הישןעריכה

משפחות אצולה רבות בחרו לקבור את מתיהן בכנסיות ובקפלות בתחומי הממנזר. בית הקברות הישן (Некрополь Донского монастыря) ממוקם בדרום-מזרח המתחם ובמהלך המאה ה-18 והמאה ה-19 נקברו בו מדינאים והיסטוריונים, סופרים ומשוררים, מדענים ופילוסופים, ציירים וארכיטקטים. בהם ניקולאי רפנין, ג'וזף בווה, וסילי פרוב, ניקולאי ז'וקובסקיו ועוד. לאחר התפרקות ברית המועצות נקברו במקום עצמותיהם של רוסים שנמלטו מברית המועצות ומתו בגלות, בהם הגנרלים ולדימיר קאפל ואנטון דניקין וכן הסופר אלכסנדר סולז'ניצין.

בית הקברות החדשעריכה

מדרום למנזר, בסמוך אך מחוץ לחומותיו, נפתח ב-1910 בית קברות נוסף, שכונה "בית הקברות החדש" (Новое Донское кладбище). בית קברות זה הפסיק לקלוט נפטרים בסוף שנות השמונים. בין היתר נקברו במקום מריה, בתו של אלכסנדר פושקין, רודולף אבל, פאינה רנייבסקיה, פאבל סודופלאטוב ואחרים.

בתקופת הטיהורים הגדולים של סטלין, נקברו במקום קרבנות הוצאה להורג בקברי אחים. בין היתר נקברו במקום ככל הנראה שרידיהם של וסילי בליוכר, סטניסלב קוסיאור, מיכאיל טוכאצ'בסקי, ניקולאי יז'וב, וסבולוד מיירהולד, איסאק באבל, אולג פנקובסקי, גריגורי קוליק, אלכסנדר יגורוב וכן פיוטר קרסנוב, שהוצא להורג בעוון שיתוף פעולה עם הנאצים ב-1947.

בין 1927 לאמצע שנות השבעים פעל במקום קרמטוריום (משרפת גופות), היחיד במוסקבה.

קישורים חיצונייםעריכה

  מדיה וקבצים בנושא מנזר דונסקוי בוויקישיתוף

הערות שולייםעריכה

  1. ^ The Recovery of St. Tikhon’s relics in February 1992, דיווח על מציאת השרידים באתר הכנסייה הפרבוסלבית באמריקה