מנזר טאקצאנג
מנזר טקצאנג (בדזונגקה: སྤ་གྲོ་སྟག་ཚང་, בתרגום לעברית: קן הנמר),[1] הוא אתר בודהיסטי קדוש הממוקם על צלע הצוק של עמק פארו העליון בבהוטן. האתר נחשב לידוע מבין שלוש עשרה מערות קן הנמר בטיבט ההיסטורית שבהן פדמאסמבהאבה (יוגי ורב-אמן טנטרה, אשר הביא את הבודהיזם הטנטרי לטיבט) תרגל ולימד את וג'ריאנה (זרם בודהיסטי נפוץ).[2]
 | |
| מידע כללי | |
|---|---|
| סוג |
מנזר בודהיסטי טיבטי, מקדש בודהיסטי  |
| מיקום | פארו |
| מדינה | בהוטן |
| הקמה ובנייה | |
| תקופת הבנייה |
המאה התשיעית (כמערת מדיטציה) 1692 (כמנזר) – 1692 |
| תאריך פתיחה רשמי |
1692 |
| סגנון אדריכלי | בהוטני |
| קואורדינטות | 27°29′30″N 89°21′48″E / 27.491666666667°N 89.363333333333°E |
|
(למפת בהוטן רגילה) | |
  | |
במאה התשיעית לספירה האתר היה מערה, בה נהג פדמאסמבהאבה לעשות מדיטציה ולהתאמן עם תלמידיו.[2][3] המנזר נבנה מאוחר יותר, בשנת 1692, סביב המערה. לפדמאסמבהאבה מיוחסת הכנסת בודהיזם וג'ריאנה לבהוטן, שהייתה אז חלק מטיבט.[4] בשל כך, המנזר מוקדש לפדמאסמבהאבה, וידוע גם בשם "מקדש הגורו בעל שמונה השמות" המתייחס אליו.
עם השנים נהפך המנזר לאייקון התרבותי של בהוטן.[5] פסטיבל פופולרי דתי בבהוטן, המכונה צ'שו, הנערך לכבוד פדמאסמבהאבה, נחגג בקרבתו.[6]
היסטוריה עריכה
רקע ואגדות אודות המנזר עריכה
על פי אגדה אחת, פדמאסמבהאבה (הגורו) ריחף אל האתר כשהוא רכוב על גבה של נמרה.[7] לפי אגדה נוספת, אשתו לשעבר של שליט אזורי נעשתה לתלמידה של הגורו בטיבט, הפכה עצמה לנמרה והובילה את הגורו על גבה מטיבט, ולאחר מכן נגלה הגורו בשמונה צורות התגלמות והפך את המקום לקדוש.[7] לאחר מכן, המקום זכה לכינוי "קן הנמר".
החל מהמאה ה-11, נזירים וטיבטים רבים אחרים הגיעו למנזר על מנת לעשות בו מדיטציה. מהידועים שבהם הוא מילארפה (1040–1123), אחד המורים הרוחניים הבודהיסטים המפורסמים ביותר בבודהיזם הטיבטי.[8] בין המאות ה-12 ל-17, לאמות רבים שהגיעו מטיבט הקימו מנזרים בקרבתו. המנזר נותר בסמכותם של בסמכותם של לאמות קתוגפה במשך מאות שנים, עד אמצע המאה ה-17.[8]
מהמאה ה-17 ועד היום: המנזר המודרני עריכה
במאה ה-17, מגלה ידוע בשם פמה לינגפה מבומטהאנג ייסד מנזרים רבים באזורים שונים בבהוטן. עם הזמן, קיבל לינגפה סמכויות שלטוניות בבהוטן ונודע בכינוי "שבדרונג". השבדרונג קיווה להקים מבנה קדוש בטקצאנג, וזאת בשל הזדהותו עם הזרם הבודהיסטי אותו הוביל פדמסבהאבה. בין השנים 1644–1646 פלשה טיבט לבהוטן, אשר נבלמה על ידי בהוטן. שבדרונג ביקש לבנות מקדש בטקצאנג כדי לחגוג את הניצחון, אותו ייחס לאלוהות שמקורה בטקצאנג.[9] לאחר מותו, יורשו היחיד של שבדרונג, נגוואנג נמגיאל, החליט להגשים את החזון האמור, בשעה שעמד במערה המשקיפה על עמק פארו. בשנת 1962 הניח נמגיאל את היסודות לבניית המנזר הקיים כיום.[10]
שרפה עריכה
ב-19 באפריל 1998,[11] פרצה שרפה במבנה הראשי של מתחם המנזר, שהכיל ציורים, חפצים ופסלים יקרי ערך. ככל הנראה השריפה נגרמה מקצר חשמלי או מנורות שהאירו את השטיחים התלויים במנזר. אחד הנזירים מת במהלך השרפה. עבודות השיקום בוצעו בעלות מוערכת של 135 מיליון נגולטורם (המטבע הרשמי של בהוטן), השווים לכ-1.65 דולר אמריקאי. ממשלת בהוטן ומלך בהוטן, ג'יגמה סינגייה ואנגצ'וק, פיקחו על שיקום המנזר הפגוע בשנת 2005.[12]
מבנה המנזר עריכה
המנזר ממוקם כ-10 קילומטרים מצפון לעיר פארו ותלוי על צוק רעוע בגובה 3,120 מטרים מעל פני הים, ו-900 מטרים מעל העמק. מדרונות הסלע תלולים במיוחד (כמעט אנכיים) ומבני המנזר בנויים בתוך הסלע. למתחם המנזר יש גישה מכמה כיוונים, ביניהם שביל צפון-מערבי דרך יער, ומצפון, מעל הרמה הסלעית. מסלול פרדות המוביל אל המנזר עובר ביער אורנים המעוטר בצבעוניות ובדגלי תפילה. ברבים מימות השנה, ניתן לחזות בעננים העוטפים את המנזר.[13]
מבני המנזר מורכבים מארבעה מקדשים עיקריים וממעונות שהותאמו למדפי הסלע, למערות ולשטח הסלעי. מיקומו המסוכן על צלע ההר, הביא לכך שנאמר עליו כי "הוא נצמד לצלע ההר כמו שממית". הכניסה למערה הראשית במנזר היא דרך מעבר צר. והיא מכילה תריסר תמונות של בודהיסטוות ומנורות המהבהבות מולן.[14]
כלל המבנים במתחם מחוברים ביניהם באמצעות גרמי מדרגות החצובים בסלע, יחד עם מספר גשרי עץ רעועים. כל מבנה כולל מרפסת, המביטה מלמעלה אל נופו הציורי של עמק פארו.
מבנים אחרים בתוך המתחם עריכה
בסמוך למנזר נמצאת פסגת האורגיאן, בה מצוי גלגל תפילה קטן. הגלגל מופעל על ידי נזיר ותיק, מהדהד בפעמונים הנשמעים מדי יום בשעה 4 לפנות בוקר. בסמוך לו נמצא מקום מגוריו של לאמה מרכזי, קארמה תופדן צ'וקי נינצ'י.
קישורים חיצוניים עריכה
הערות שוליים עריכה
- ^ Lopen Kunzang Tinley (2008). Seeds of Faith: A Comprehensive Guide to the Sacred Places of Bhutan. Vol. V1. Thimphu: KMT Publishers. pp. 121–130. ISBN 978-99936-22-42-0.
- ^ 1 2 Khenchen Palden Sherab Rinpoche, The Eight Manifestations of Guru Rinpoche, (May 1992), https://turtlehill.org
- ^ "The Ultimate Guide to Hiking to the Tiger's Nest, Bhutan".
- ^ "Padmasambhava the Precious Guru of Tibetan Buddhism".
- ^ Williamson, Teresa Rodriguez (2007). Fly Solo: The 50 Best Places on Earth for a Girl to Travel Alone. Perigee. p. 170. ISBN 978-0-399-53310-5. נבדק ב-2010-03-12.
- ^ "Things to Know about Tshechu Festival in Bhutan".
- ^ 1 2 Pommaret, Francoise (2006). Bhutan Himalayan Mountains Kingdom (5th ed.). Odyssey Books and Guides. pp. 136–7.
- ^ 1 2 Pommaret, Francoise (2006). Bhutan Himalayan Mountains Kingdom (5th ed.). Odyssey Books and Guides. pp. 136–7.
- ^ Shaw, Brian (2003). The Far East and Australasia, 2003. Bhutan: Early History. Routledge. pp. 180–181. ISBN 1-85743-133-2. נבדק ב-2010-03-12.
- ^ Ardussi, John A. (1999). "Gyalse Tenzin Rabgye and the Founding of Taktsang Lhakhang" (PDF). Journal of Bhutan Studies. Thimphu: Centre for Bhutan Studies. 1 (1): 28. נבדק ב-2010-03-12.
- ^ Crossette, Barbara (1998-04-22). "Fire Destroys Famed Monastery in the Himalayas". The New York Times (באנגלית אמריקאית). ISSN 0362-4331. נבדק ב-2020-06-11.
- ^ Harrison, Peter (2004). Castles of God: fortified religious buildings of the world. Boydell Press. pp. 268–270. ISBN 1-84383-066-3. נבדק ב-2010-03-12.
- ^ "Druk Path Trek". נבדק ב-2010-03-07.
- ^ Rosner, Victor (1980). A Quiver Full of Arrows. D.S.S. Publications. p. 155. נבדק ב-2010-03-12.