פתיחת התפריט הראשי
ציור בד: רב-האמן הטנטרי ההודי הנודע טילופה (988-1069)

וַגְ'רַיָאנָהסנסקריט: वज्रयान, תעתיק אנגלי: Vajrayāna, טיבטית: דוֹרגֶ'ה טהֶגפָּה), טנטראיאנה ומנטראיאנה, הם שמות שנתנו למאוחר משלושת הזרמים בבודהיזם, לצד הטהרוואדה ("תורת הנזירים הבכירים") והמהאיאנה ("הדרך הגדולה") ומכונה גם "בודהיזם אזוטרי" או "בודהיזם מיסטי" מחוץ לטיבט.

משמעות השם וג'ריאנה היא "מרכבת היהלום" או דרך היהלום. לפי המסורת הטיבטית, "דרך היהלום" ניתנה על ידי בודהה בסובבו את גלגל הדהרמה בפעם השלישית, בהסתמכו על "השאיפה להארה" (סנסקריט: בּוֹדהיצ'יטָה). משמעות השם טנטראיאנה היא "מרכבת הטנטרה", ומשמעות השם מנטראיאנה הוא "מרכבת מנטרה".

הוג'ריאנה הוא הזרם הקטן ביותר משלושת הזרמים הבודהיסטים ולו 28 מיליון מאמינים שהם 5.7% מהבודהיסטים בעולם[1]

תוכן עניינים

מאפייני הווג'ריאנהעריכה

מטרותעריכה

מטרת הוג'ריאנה בדומה לשאר הזרמים הבודהיסטים, היא הגעה להארה מלאה והפיכה לבודהה. אלו ההולכים בדרך זו נקראים בודהיסטווה. בדומה למהאיאנה ובניגוד לטהרוואדה, הבודהיסטווה הוג'ריאני נודר לפעול למען הארה של כל החי בעולם, ולא להארה אישית. ההבדל הרעיוני בין המהאיאנה לוג'ריאנה הוא הגישה הוג'ריאנית לפיה צריך להיות דמיון בין האמצעי לתוצאה של תהליך ההארה, כלומר שכדי להגיע לנירוונה, על הבודהיסטווה לתרגל נירוונה. גישה זו, המכונה "דרך הפרי", מנוגדת לשיטה המקובלת במהאיאנה, המכונה "דרך הכוונה", לפיה הנרוונה היא רק היעד של התהליך, לא אמצעי בו.

בנוסף להבדל הרעיוני, הוג'ריאנה נבדלת מהמהאיאנה במנהגים האזוטריים שלה הנקראים טנטרה. ישנם תרגולים ותפיסות אזוטריות וסודיות שהמאמין נחשף אליהן ישירות ממורו רק לאחר תקופת חניכה, ביניהם תרגולים מיסטיים כמו שינון מנטרות מקודשות, "כוונון" צ'אקרות, תפילה לאלים ובזרמים מסוימים אף כישוף[2]. לטענת חסידי הווג'ריאנה, מטרת הטנטרה היא זרוז תהליך ההתעוררות הבודהיסטי לכדי מחזור חיים אחד.

זרמיםעריכה

כיום ישנם זרמים וג'ריאנים ברוב צפון מזרח אסיה, אך רובם מתכתבים באופן מסוים עם אחת משתי המסורות המרכזיות של הוג'ריאנה הבודהיזם הטיבטי והשינגון היפני.

  • בודהיזם טיבטי. נפוץ בטיבט, בהוטן, צפון הודו, נפאל, צפון סין ודרומה, מונגוליה ובכמה רפובליקות בפדרציה הרוסית הסמוכות לארצות שצוינו, כמו מחוז אמוּר, בּוּריאָטיה, מחוז צ'יטה, רפובליקת טוּבָה ואזור חַבַּרוֹבסק. רפובליקת קלמיקיה נחשבת לאזור היחיד באירופה בעל צביון בודהיסטי מובהק. הבודהיזם הטיבטי עושה שימוש בטנטרת "השלמות הכבירה" (סנסקריט: מַהַא-אטי, טיבטית: דזוֹג-צֵ'ן) ו"החותם הכביר" (בסנסקריט: מהמודרה, בטיבטית: צ'אג-צ'ן), והיא מיושמת במלואה רק בבודהיזם הטיבטי. ישנם אסכולות של זן בסין וביפן שאימצו חלקים מסוימים מהטנטרה הנהוגה בטיבט [דרוש מקור].
  • השינגון. התבסס ביפן וכולל שיטות המרה הדומות, אך לא תמיד זהות לאלה שבשימוש הווג'ריאנה-בודהיזם הטיבטי. כמו כן השינגון היפני מבוסס על סוטרות ומסורת ווג'ריאנית יותר עתיקה מזאת הטיבטית, אך הווג'ריאנה הטיבטית יותר מפותחת מהיפנית הן משום שדת האלילים הטיבטית הייתה יותר מפותחת מבחינת פרקטיקה מיסטית מהשינטו היפני [דרוש מקור] והן משום שבטיבט קוימה רק הוג'ריאנה בעוד שביפן הוג'ריאנה שולית למול הזן ששייך לזרם המהאיאנה.

ניתן לייחס לווג'ריאנה צורות רבות של תרגול יוגי [דרושה הבהרה]. במסגרתה נכתבו תכנים רבים, ולהם פרשנויות רבות שרוכזו לקנון. תחום האמנות של הווג'ריאנה בפיסול ואיקונוגרפיה זכה להכרה עולמית[דרוש מקור].

חניכה מיסטיתעריכה

היבט בולט נוסף של הוג'ריאנה הוא ההעברה שבעל-פה או החניכה (סנסקריט: אַבְּהִיסקָה, טיבטית: དབང་, תעתיק: וואנג). בטקס החניכה התלמיד נחשף לעקרונות ושיטות פעולה סודיות. מאמיני הוג'ריאנה טוענים שהטקס עצמו הוא מיסטי, ושאין אפשרות אחרת להעביר את הידע הנסתר מגורו לתלמיד. בנוסף רבים טוענים שהשיטות אינן שמישות מחוץ לקונטקסט החניכה בין גורו לתלמיד.

בדומה לתורות נסתר אחרות, גם המורים הטנטרים מסבירים את הצורך בסודיות בכך ששיטותיהן יעילות במיוחד, ולכן קיימת כאן סכנה שאם לא יתורגלו כראוי וללא חניכה נאותה ממורה מוסמך, עלול המתרגל להזיק לעצמו הן מבחינה פיזית והן מבחינה נפשית.

במסגרתה של ההעברה שבעל-פה אמורים להתקיים "שדרים" רבים [דרושה הבהרה], אך את כולם מאחדת אותה מטרה: מימוש מהיר ומלא של מלוא הפוטנציאל הטבוע באדם. אסכולת הקאג'יו של הבודהיזם הטיבטי ואסכולת השינגון היפנית משתמשות בשיטת "החותם הכביר" (סנסקריט: מַהַמוּדְרָה, טיבטית: צַ'אג-צֵ'ן). אסכולה טיבטית נוספת, הנקראת נינגמה, משתמשת בשיטת "השלמות הכבירה" (סנסקריט: מַהָא-אַטי, טיבטית: דזוֹג-צֵ'ן).

שבועותעריכה

חלק מרכזי מהתרגול הוג'ריאני הוא הסַמָאיה (טיבטית: དམ་ཚིག), שהן סט של שבועות שהמאמין לוקח על עצמו במעמד החניכה. הסמאיה הן המשך של שבועת בודהיסטווה שכל מתרגל נשבע בתחילת דרכו. תוכן השבועה משתנה בין הזרמים השונים ורמות התרגול והחניכה השונות.

סַקְיה פַנְדיטה, מנהיג דתי ומלומד טיבטי בן המאה ה-12, פרט את 14 האיסורים החשובים ביותר בסמאיה:[3]

  • זלזול במורי הוג'ריאנה
  • מעבר על הוראות הבודהה
  • העלבת אחים ואחיות לאמונה הוג'ריאנית
  • זניחת אהבת כל חי
  • זניחת הבודהיצ'יטה (השאיפה לשחרר כל חי) בפועל או במחשבה
  • העברת ביקורת על הטנטרה והסוטרה
  • חשיפת הסודות האזוטריים לאלו שאינם ראוים
  • זלזול בגוף ופגיעה עצמית
  • דחיית הריקות
  • התרועעות עם גורמים שליליים
  • כישלון להרהר בריקות
  • פגיעה באלו שמאמינים בשיטות ובשיעורים
  • כישלון בשמירת שאר הסמאיה
  • זלזול בנשים

שיטות הטנטרהעריכה

 
ציור בד טנטרי: השמחה הגבוהה ביותר (היבט זכרי) באיחוד עם החוכמה הגבוהה ביותר (היבט נקבי). בסנסקריט: צ'אקרסמוורה, בטיבטית: קהורלו דמצ'וק

בחלקה מסתמכת הווג'ריאנה על מגוון שיטות טנטריות, שמקורן בכתבים מהודו הידועים כטנטרות. ההיבט החשוב ביותר של הנתיב הטנטרי הוא "להשתמש בתוצאה כדרך", כלומר: במקום למקם את ההארה כמטרה מרוחקת בעתיד, מנסה המתרגל להזדהות עם גוף, דיבור ותודעה מוארים של בודהה. דמות בודהה זו, שעמה עשוי אדם להזדהות באופן הטוב ביותר, נקראת היבט-בודהה (בסנסקריט: אישתָדוואטה, טיבטית: יידם).

שיטות הטנטרה כוללות:

  • שינון מילים או הברות טעונות כוח (מנטרות).
  • שימוש במגוון שיטות של יוגה, הכוללות שליטה בנשימה (פְּרַאנַיָאמָה), יאנטרה ושימוש בתנוחות ידיים מיוחדות (מודרה)
  • שימוש בעזרים חזותיים והדמיות, האמורים להטביע רשמים תת-הכרתיים שיעזרו להתפתחות הרוחנית.
  • השיטות החשובות הן השדרים שבעל-פה, הניתנים על ידי מורה מוסמך. לימודים אלה ניתנים באופן אישי ממורה לתלמיד. הם סודיים, מאחר שהם דורשים מידה של בשלות מהתלמיד. לימודים אלה אמורים לתאר היבטים מסוימים בתודעה וכיצד לממשם.

בתרגול טנטרה בודהיסטית קיים היבט של איחוד מיני: מתרגל או מתרגלת מנסים להמיר את האנרגיה המינית שלהם למודעות קורנת, האמורה להחוות כאושר עילאי. לפי תורה זו, ניתן למקד את המודעות לשם השגת הארה באמצעות אינטראקציה מינית. לתרגול זה מעט מהמשותף עם יחסי מין במובן הרגיל. נכון יותר יהיה לומר שיש כאן ניסיון לתעל את האנרגיות המיניות לשם מימוש מטרה נעלה יותר: הארה מלאה. היבט המיניות נפוץ ביותר באיקונוגרפיה של הווג'ריאנה, שם הוא מסמל את איחודן של שמחה עילאית (ההיבט הזכרי) עם מרחב חסר-גבולות (ההיבט הנקבי).


וג'ריאנה בהשוואה למהאיאנהעריכה

הפילוסופיה הוג'ריאנית מבוססת באופן מלא על המהאיאנה, ולמעשה מקבלת את כל הנחות המוצא והמסקנות שלה[4] והטנטרה קיימת גם בטקסטים מהאיאנים קדומים, כך שההבדל המרכזי בין שתי התפיסות הוא העדפת התרגול הטנטרי על ידי המורים הווג'ריאנים.

הבדלים אופני תרגולעריכה

במסורת הסוטרה של המהאיאנה מושם דגש על ניתוח העצמי והרגשות כדי לגלות זהות כלשהי. בסופו של דבר אמורים להגיע למסקנה שלא ניתן כלל לאפיין זהות זו, ומכך להסיק שאין לה קיום מדיד וקבוע. בהמשך, אמורים לחקור את מרכיבי רעיון ה"אני": צורה, רגש, תפיסה, מניע ומודעות. אף נטען כי ניתן לבחון אם רכיביו של מושא הזדהות כלשהו קיימים או לא, ובעקבות ניתוח באופן זה להגיע להכרה באי-קיומם, כך אמורה להיעלם ההיקשרות ל"אני" כאישיות נפרדת מהעולם הסובב ולמשמעות שלה.

בניגוד לזאת בבודהיזם הטנטרי ממיסים את ההיקשרות ל"אני" באמצעות הזדהות עם היבטי-בודהה. נאמר כי להיבט בודהה אין מאפייני אגו, אין הוא מוצק או חומרי, והוא נטול היקשרות; וכך, על ידי הזדהות ישירה עם היבט הנקי מהמאפיינים שהוזכרו, אמור המתרגל להפטר מן ההיקשרות ל"אני" הגשמי. לטענת המורים הוג'ריאנים, ההגעה ליעד באופן תרגול זה קצרה בהרבה.

אמן הווג'ריאנה היפני קוּקָאי, טען שההבדל בין השיטות התרגול נעוץ בכך שהמהאיאנה שמה דגש על התפתחות דרך מושגים ולמדנות, ופחות על חוויה הישירה של טבע התודעה. לכן הגדיר את המהיאנה כאקסוטרית (exoteric- פונה החוצה), כלומר כשעקרונותיה בנויים להיות מובנים, ולכן ארעית, בניגוד לוג'ריאנה האזוטרית (esoteric- פונה פנימה), שעקרונותיה דורשים תהליך של חניכה. מנקודת השקפה כזו מהווה הווג'ריאנה את הלימודים הבודהיסטיים היחידים אשר אינם מתפשרים עם הטבע המושגי המוגבל של הקהל שאליו הם מופנים, שהרי נאמר על הלימודים שהם "טבע האמת" (סנסקריט: דהרמקאיה – עקרון ההארה). מנקודת השקפה זו שני הזרמים הגדולים של הבודהיזם (הטהרוורדה ומהאיאנה) הן היבטים פשרניים של בודהיזם. מצד שני, הוגים מהאיאניסטים טוענים שהעקרונות האזוטרים של הווג'ריאנה עוברים על הוראת בודהה בקַלאמה סוּטה (אנ') (נאום מפורסם של גאוטמה הבודהה) בה הוא מורה לא לקבל את הוראתם של מורים וקדושים אלא אם הנך מסוגל לבדוק את אמיתותם, הוראה שמתנגשת עם הטבע הסודי והמיסטי של הוג'ריאנה.

תולדות הווג'ריאנהעריכה

הודועריכה

ישנן מספר סברות בנוגע למקום יסודה של הוג'ריאנה. יש הטוענים שראשיתה באוּדִיאָנָה (כיום עמק הסוַואט שבפקיסטן), בעוד אחרים טוענים שבהודו [דרוש מקור]. על-פי הבודהיזם הטיבטי, לימד הבודהה ההיסטורי שאקיימוני את "דרך היהלום" לתלמידיו הקרובים ביותר, אך מאחר שלימודים אלה לא נחשפו אל מחוץ למסגרת יחסי מורה-תלמיד, הם הועלו על הכתב בצורה כללית זמן רב לאחר כתיבת השיעורים הנקראים סוּטרה.

הכתבים המוקדמים ביותר הופיעו בראשיתה של המאה ה-4 לספירה. אוניברסיטת נַלַאנְדָה שבצפון הודו הפכה למוקד מרכזי בו התפתחה תיאורית הווג'ריאנה - אף-על-פי שקיימת סברה, שלמעשה הושפעה האוניברסיטה מן התנועה הטנטרית המוקדמת יותר מאשר הובילה אותה. הודו המשיכה להוות "חוד-החנית" של תרגולי הווג'ריאנה עד למאה ה-12.

עם פלישת המוסלמים במאה ה-13 לספירה הגיע הבודהיזם בהודו לקצו [דרושה הבהרה]. עד לאותה עת נעשו רוב השדרים והתרגולים החשובים לנגישים גם בטיבט, שם השתמרו עד לעת האחרונה.

טיבט ובהוטןעריכה

  ערכים מורחבים – בודהיזם טיבטי

בטיבט שולבה המסורת ההודית עם דת הבון (אנ') הטיבטית, שהיא בעיקרה מסורת כישוף ופולחן אבות. משילוב זה נוצר הבודהיזם טיבטי.

בשנת 747 לספירה הוזמן רב-האמן הטנטרי מהודו, פַּאדְמַסַמְבְּהָאָוָוה (גוּרוּ רינפּוֹצֶ'ה), על ידי טְרִיסוֹנְג דֵצֶן, מלך טיבט, להפיץ את בודהיזם "דרך היהלום" בטיבט ובהוטן. במיוחד הדגיש פַּאדְמַסַמְבְּהָאָוָוה את ההיבט הטנטרי של לימודי "דרך היהלום" והפכוֹ לנגיש. מאותה עת ניתן היה להגדיר את הבודהיזם הטיבטי כווג'ריאנה־בודהיזם. בתמיכתו של מלך טיבט תורגמו תכנים חשובים רבים לשפה הטיבטית. לימודים ותכנים ראשוניים אלו הפכו לשדר המקורי, המעגן את אחת מארבע המסורות העיקריות שנוסדו בטיבט – מסורת הנינגמה ("נינגמה" פירושו "המסורת העתיקה"). במהלך המאה ה-11 ותחילת המאה ה-12 הובא השדר החשוב השני מהודו לטיבט על ידי מַארפָּה לוֹצַאוָוה (1012-1097) ובּרוֹגְמִי, וכך החלו להיווסד אסכולות וג'ריאנה חדשות (טיבטית: סארמָה) כמו קַאג'יוּפָּה וסַקִיאָפָּה. רב-האמן ההודי הדגול אטישה (982-1054) הגיע גם לטיבט, ועם תלמידו הטיבטי העיקרי דְרוֹמְטֶנפָּה (1004-1065) ייסד את מסורת הקדאמפה. הבסיס הלימודי של מסורת הקדאמפה שימש את גֵ'ה צוֹנְגְקַאפָּה להנחת העקרונות הפילוסופיים היסודיים של אסכולת מהיאנה, שלימים נודעה כ"גְלוּגְפָּה" (או "גאנדֶן").

עם פלישת הסינים לטיבט בשנת 1959 נאלצו טיבטים רבים לעזוב את ארצם עקב הדיכוי הלאומי מצד הסינים, והחלו לכונן קהילות בודהיסטיות בצפון הודו.

סיןעריכה

מהודו הגיעה הווג'ריאנה לסין ב"דרך המשי" בתחילת המאה ה-7 לספירה – בדיוק כאשר הגיעה המהיאנה בסין לשיא פריחתה בעידודם ותמיכתם של הקיסרים משושלת טאנג [דרוש מקור]. עיר הבירה שיאן (XIAN שנקראה אז גם צ'נג אן) נעשתה מוקד מרכזי של לימודי הבודהיזם [דרוש מקור]. כשקבוצת נזירים, החוזרים מעלייתם לרגל להודו, הביאו עמם את הכתבים החדשניים ואת השיטות הייחודיות, זכה זרם הווג'ריאנה למקום כבוד [דרושה הבהרה].

יפןעריכה

  ערכים מורחבים – בודהיזם יפני

בשנת 804 לספירה שלח הקיסר קאמו את הנזיר ההרפתקן קוקאי לבירתה של שושלת טאנג בסין, כדי שיעשיר את השכלתו הבודהיסטית ויאמץ את השיטות המהירות של הווג'ריאנה [דרוש מקור]. קוקאי הפנים את השקפת הווג'ריאנה, ובשובו ליפן ייסד את אסכולת השינגון, הקיימת עד היום.

אינדונזיה ומלזיהעריכה

בסוף המאה ה-8 הגיעו תבניות הלימוד של הווג'ריאנה לאי האינדונזי ג'אווה, ובמהרה נבנה שם מנזר עצום בבּורוֹבּוּדוּר. האימפריה הסְריוויגָ'אִית נעשתה מוקד לימוד ותרגול של הווג'ריאנה, ואמן "דרך היהלום" הנודע, אַטִישָה, היה תלמידו של סֵרְלִינְגְפָּה, מלומד בודהיסטי נודע ושליט בית המלוכה הסריוויג'אי. בודהיזם הווג'ריאנה שרד באינדונזיה ומאלזיה עד שדוכא במאה ה-13 עם פלישת האסלאם.

מונגוליהעריכה

במאה ה-13, זמן רב לאחר ששכך הגל הראשוני של הווג'ריאנה בסין, היוו סין ומונגוליה אזורים מנהליים של האימפריה המונגולו-סינית. בעת שלטונו של גוֹדָן-חאן (נכדו של ג'נגיס-חאן) נפוצו שיטות הווג'ריאנה באזור המנהל הסיני הודות לפעילותם של שני מורים נודעים מאסכולת הסַקִיאַפָּה של הבודהיזם הטיבטי, סַאקייה פָּאנדִיטָה קוּנְגָה גייַאלְצֶן ואחיינו צ'וֹגיאל פַאגְפָּה. לאחר מחלוקות פוליטיות פנימיות לגבי מי יהיה החאן העליון, הוחלט שהשלטון יעבור משושלת גודן לזו של מונגא – נכד נוסף של ג'נגיס-חאן. סאקייה פאנדיטה הלך לעולמו זמן קצר לפני חילופי השלטון, ואחיינו פאגפה נאלץ לתת את נאמנותו הפוליטית לקובלאי, אחיו הצעיר של מונגא.

בשנת 1251 הזמין יורש האימפריה המונגולו-סינית, קובלאי-חאן, לחצרו את הקרמאפה ה-2, קארמה פאקשי – ראש שושלת הקארמה קאג'יו של הבודהיזם הטיבטי. מקורות מסוימים טוענים שכדי למנוע סכנה עתידית של התפוררות האימפריה על רקע שוני תרבותי-חברתי, רצה קובלאי-חאן לכונן דת אחידה בכל רחבי האימפריה. לכן הזמין את רוב נציגי הדתות הידועות באותה תקופה כדי לבחור אחת מהן. בוועידה נכחו נציגים מן הנצרות, האסלאם, ההינדואיזם, הבודהיזם וזרמים רבים אחרים. לפי המסופר, הפגין שם קרמאפה כוחות על-טבעיים ופלאיים רבים, וההרפתקן הנודע מרקו פולו, שהיה אורח כבוד בחצרו של החאן אותה עת, אף תיעד אותם ביומן המסע המפורסם שלו. מסופר שקובלאי-חאן התרשם ביותר מבודהיזם הווג'ריאנה ואימצו, אולם על נתיניו לא כפה זאת. אימוצו את הווג'ריאנה גרם לפריחתן של השיטות וההדרכות הטנטריות בכל רחבי האימפריה המונגולו-סינית.

הווג'ריאנה דעכה עם קצה של שושלת יואן שכונן קובלאי חאן.

האסכולות הטנטריות לסוגיהןעריכה

  • נינְגְמָה
  • בּון החדש (יוּנְגְדרוּנְג בּוֹן)
  • סאקייה
  • שושלות הסאקייה:
  • בּוֹדוֹנג
  • בּוּלוּג
  • דְזוֹנג
  • ג'וֹנַאנְג
  • נְגוֹר
  • צַאר
  • קַדַאם
  • גְלוּג
  • קארמה קאג'יו (או קַמצַאנג קאג'יו)
  • שאנגפה קאג'יו
  • צאלפה קאג'יו
  • בַּארוֹם קאג'יו
  • פַּגדרוּ קאג'יו (או פּהַגמוֹ דְרוּגְפּה קאג'יו)
  • טאגלוּנג
  • טרוֹפּהוּ קאג'יו
  • דרוגפה קאג'יו
  • מַארצָנג קאג'יו
  • יֵרְפָּה קאג'יו
  • יאזָנג קאג'יו
  • שוּגְסֶבּ קאג'יו
  • דְריקוּנג קאג'יו
  • רֵצ'וּנג קאג'יו
  • אסכולת המִיקיוֹ היפנית
  • שינגון
  • קוגי (שינגון אורתודוקסי)
  • קויהסאן
  • טוג'י
  • זנטסוג'י-הא
  • דאיגו-הא
  • אומורו-הא
  • דאיקאקוג'י-הא
  • סניוג'י-הא
  • יאמאשינה-הא
  • שיגיסאן
  • נאקאיאמאדרה-הא
  • סאנבושו
  • סומאדרה-הא
  • טאצ'יקאווה ראיו
  • טוג'י-הא
  • שינגי שינגון (שינגון רפורמי)
  • צ'יזאן-הא
  • בוזאן-הא
  • קוקובונג'י-הא
  • אינונאקי-הא
  • טֵנדָאי (מקורה באסכולת הטִייַנתָאי הסינית ותוספות של תרגולים טנטריים)
  • גנשי קימיו דאן

ראו גםעריכה

לקריאה נוספתעריכה

קישורים חיצונייםעריכה

  מדיה וקבצים בנושא וג'ריאנה בוויקישיתוף

הערות שולייםעריכה